לפניי בקשת המבקש (להלן גם: "הנאשם") לביטול כתב האישום שהוגש כנגדו.

כללי

ברקע, כתב האישום שהוגש על ידי המשיבה (להלן: "המאשימה") ביום 28.4.2019 נגד הנאשם ואחותו - הנאשמת 2 (להלן: "הנאשמת"), המייחס להם עבירה של מעבר "במסלול הירוק", לפי תקנה 42 לתקנות המכס, התשכ"ו-1965, בצירוף תקנה 30 א, ג, ד,ו לתקנות המכס וסעיף 30א לפקודת המכס.

בהתאם לנטען בכתב האישום, ביום 30.10.2017 הגיעו הנאשמים מחו"ל לישראל דרך נמל התעופה בן גוריון כשהם נושאים עמם מטען לוואי. הנאשמים עברו במסלול הירוק עם מטען הלוואי שלהם, ובכך הצהירו כי אין הם נושאים עמם אלא טובין הפטורים ממיסים והצהרה למכס.

הנאשמים הוזמנו לבדיקת מטען הלוואי שלהם על ידי פקיד המכס, ובבדיקה נמצאו במטען הלוואי של הנאשם 146 פקטים של סיגריות, ובמטען הלוואי של הנאשמת 328 פקטים של סיגריות. כלל הפקטים היו חייבים במעבר במסלול האדום, לצד הצהרה על הטובין ותשלום מיסים.

המיסים החלים על הסיגריות שנמצאו במטען הלוואי של הנאשם הם מכס ומס קניה בסך 28,450 ₪ וכן מע"מ בסך 5,904 ₪ על טובין שערכם 6,278 ₪, ובסך הכל 34,354 ₪.

המיסים החלים על הסיגריות שנמצאו במטען הלוואי של הנאשמת הם מכס ומס קניה בסך 63,915 ₪ וכן מע"מ בסך 13,263 ₪ על טובין שערכם 14,104 ₪, ובסך הכל 77,178 ₪.

טענות הצדדים

הנאשם טען בבקשתו כי כתב האישום שהוגש נגדו אינו עולה בקנה אחד עם מדיניות רשות המיסים להגשת כתבי אישום בעבירות מכס מיום 17.7.2018, לפיה המאשימה תשקול הגשת כתבי אישום מקום בו מדובר באי הצהרה על מעל 200 פקטים של סיגריות, בעוד בדנא מיוחסת לנאשם אי הצהרה על 146 פקטים בלבד.

כן טען הנאשם כי בכל מקרה אחר בו סבור תובע כי יש מקום להגשת כתב אישום בחריגה מהוראות מסמך המדיניות, היה עליו לקבל את אישור סגן היועץ המשפטי לרשות המיסים (פלילי) או מי מטעמו, וכי אישור כזה מעולם לא התבקש, וממילא לא התקבל, בענייננו.

הנאשם הוסיף וטען כי ביום 14.7.2021 פנה למאשימה בבקשה להמרת כתב האישום בקנס מנהלי, כאשר במענה מיום 3.1.2022 מטעם המחלקה הפיסיקלית בפרקליטות המדינה, נמסר כי בקשתו לעיכוב ההליכים בתיק נדחתה. לדברי הנאשם, כי ביום 16.6.2022 פנה למאשימה, הבהיר כי לא פנה בבקשה לעיכוב הליכים בעניינו של הנאשם כלל ועיקר, ועתר לדיון ענייני בבקשה להמרת כתב האישום בקנס מנהלי. אולם גם בקשה זו נדחתה על ידי המחלקה הפיסיקלית בפרקליטות במכתב נושא תאריך 7.4.2022, נוכח חומרת העבירה והיעדר נסיבות אישיות חריגות.

לטענת הנאשם, המאשימה לא הפעילה בעניינו את שיקול הדעת הדרוש ולא שעתה לפניותיו להמרת כתב האישום בקנס מנהלי אף שעמד בכלל הקריטריונים שנקבעו על ידי המאשימה בנושא.

נוכח האמור, ובשים לב להתנהלות המאשימה בתיק, עתר הנאשם להורות על ביטול כתב האישום מחמת שיקולי צדק ואכיפה בררנית.

בתגובתה הדגישה המאשימה כי כתב האישום הוגש נגד שני הנאשמים, שהם אח ואחות, שעברו יחדיו במסלול הירוק עם מטען הלוואי שלהם שהכיל סך הכל 474 פקטים של סיגריות - 146 פקטים במטען של הנאשם ו-328 פקטים של סיגריות במטען של הנאשמת. נוכח הכמות המשמעותית שנמצאה במטענם של שני הנאשמים, העולה על כמות של 200 פקטים, הועבר התיק לטיפול תובע מוסמך לשם בחינת הגשת כתב אישום, שסבר כי יש מקום להגשת כתב אישום, בשל הכמות החריגה שנמצאה במטען הלוואי.

ב"כ המאשימה טענה כי בהתאם למדיניות רשות המיסים, לא היה כל צורך לקבל את אישור סגן היועץ המשפטי לרשות המיסים או מי מטעמו, ודי היה בהחלטת תובע בנושא.

עוד הוסיפה המאשימה וטענה כי בקשת הנאשם להמרת כתב האישום בקנס מנהלי נבחנה על ידי הגורמים המוסמכים בפרקליטות המדינה, אשר סברו כי אין מקום להורות על המרת כתב האישום בנסיבות דנא בשים לב לנסיבות המקרה, וכי לא הוכח כי נפל פגם בהליך קבלת ההחלטה.

בהקשר זה טענה המאשימה כי לפרקליטות עומדת חזקת התקינות המנהלית וכי אין מקום להתערבות בית המשפט בהחלטה זו.

דיון והכרעה

לרשויות התביעה מסור שיקול דעת רחב בהחלטות הנוגעות לשאלת ההעמדה לדין, כאשר לא אחת נקבע כי בית המשפט אינו משמש כ"תובע על" ואל לו להחליף את שיקול דעתה של התביעה בשיקול דעתו, אלא במקרים חריגים בלבד (עע"מ 7485/19 קשקוש נ' מדינת ישראל (6.7.2020)).

בדנא, לאחר שנתתי דעתי לטענות הצדדים ועיינתי במסמכים השונים שהוגשו לעיוני, מצאתי לנכון לדחות את בקשת הנאשם לביטול כתב האישום, ואנמק.

עיון במסמך שכותרתו "מדיניות הגשת כתבי אישום בעבירות מכס" מיום 17.7.2018 (להלן: "מסמך המדיניות") מעלה כי תובע רשאי לשקול הגשת כתב אישום מקום בו נמצא כי אדם הכניס לישראל ללא הצהרה ותשלום מיסים כדין מעל 200 פקטים של סיגריות.

במקרה דנא, בשים לב לנטען בכתב האישום לפיו הנאשמים הגיעו מחו"ל לישראל יחדיו, נוכח הקשר המשפחתי ההדוק ביניהם ובשים לב לכמות הפקטים המשמעותית הכוללת שנמצאה במטען הלוואי של השניים של 474 פקטים, איני סבורה כי נפל פגם בשיקול הדעת של המאשימה להגיש נגד השניים כתב אישום משותף, ולהיפך.

לו הייתה המאשימה מבצעת הפרדה מלאכותית בין הנאשם לנאשמת, מטילה על הנאשם קנס מנהלי ומגישה כתב אישום נגד הנאשמת בלבד, אך בשל החלוקה השרירותית בכמות שנמצאה במטען הלוואי של כל אחד מהם ולמרות שהגיעו יחד מחו"ל ועברו בסמוך במסלול הירוק, דווקא אז מוצדק היה לטעון לאכיפה בררנית או לשיקול דעת מוטעה בהגשת כתב האישום נגד אחד מהמעורבים בלבד.

אשר לטענת הנאשם כי בהתאם להוראות מסמך המדיניות טרם הגשת כתב האישום היה עליה לקבל את אישור סגן היועץ המשפטי לרשות המיסים או מי מטעמו, אינני סבורה כי אישור מסוג זה נדרש בנסיבות המקרה דנא, שעה שסברתי כי הגשת כתב האישום נגד הנאשם לא נעשתה בחריגה מכמות הפקטים המפורטת בהנחיה, בשים לב לנסיבות ביצוע העבירה, לאור כמות הפקטים החריגה שנמצאה כאמור במטען הכולל של הנאשמת והנאשם אשר הגיעו ארצה יחדיו כנטען בכתב האישום.

אשר לטענת הנאשם בדבר התנהלות הפרקליטות, לא מצאתי כי נפל בה פגם המצדיק את התערבות בית המשפט. אין חולק כי הפרקליטות מסרה לנאשם את הנימוקים שעמדו ביסוד החלטתה לדחות את הבקשה להמרת הקנס המנהלי (היעדר נסיבות חריגות וחומרת העבירה) ולא נטען ובוודאי שלא הוכח כי התקיימו כל נסיבות אחרות המצדיקות את בקשת ההמרה לקנס המנהלי. דברים אלו מקבלים משנה תוקף בשים לב להיקף הביקורת המצומצם המסור בידי הערכאה השיפוטית בנושא בהתאם לקביעת הפסיקה כאמור.

נוכח כל הנימוקים המפורטים לעיל, הבקשה נדחית.

המזכירות תשלח העתק ההחלטה לב"כ המאשימה וב"כ הנאשם.

ניתנה היום, ג' טבת תשפ"ג, 27 דצמבר 2022, בהעדר הצדדים.