1

1.     לפניי בקשה לעיון חוזר בהחלטת כב' השופט אמיר מיום 24.2.20 ב-מ"ת 56908-08-19.

בהסכמת ב"כ הצדדים ובהתאם לקווים המנחים שנקבעו ב-בש"פ 2510/20 מדינת ישראל נ' פלוני (23.4.20) - ההחלטה תינתן על יסוד הטיעונים והתגובות שהוגשו בכתב.

2.     ביום 20.11.19 הורשע המבקש, על פי הודאתו בכתב אישום מתוקן, בעבירות איומים לפי סעיף 192 לחוק העונשין, התשל"ז -1977 (להלן: חוק העונשין), היזק לרכוש במזיד, לפי סעיף 452 לחוק העונשין ו-תקיפת סתם בן זוג, לפי סעיפים 379 ו-382(ב)1 לחוק העונשין.

2

על פי עובדות כתב האישום, המבקש והמתלוננת היו בני זוג והמתלוננת נשאה ברחמה את עוברם המשותף. ב-28.7.19 במהלך מריבה בביתם המשותף, לקחה המתלוננת שקיות כדי לארוז את חפציה והמבקש אמר לה שהיא לא תעזוב את הבית כל עוד יש משהו ששיך לו בגופה, כאשר הכוונה לעובר שנשאה ברחמה ודחף המתלוננת לעבר ארון בגדים שהיה פתוח. ב-21.8.19, בשעות הערב המאוחרות, עת נסעו השניים ברכבים נפרדים לבקר את הורי המבקש ב*****, סרב המבקש לבקשת המתלוננת לעצור את רכבו כדי שתוכל לקחת ממנו את משקפי הראיה שלה. בהמשך איים המבקש על המתלוננת באומרו "את תשלמי על כל מה שאת עשית". ב-22.8.19, בשעות הצהריים, לאחר החלטת המתלוננת לסיים יחסיה עם המבקש, אספה את רכושה מביתם והעמיסה על נגרר, בין היתר ספת סלון שרכשה. כששב המבקש מעבודתו והבחין בכך, קרע את ספת הסלון ושלח למתלוננת תמונות של הסלון הקרוע. ב-22.8.19, בין השעות 15:56-17:59 התקשר המבקש מספר רב של פעמים לטלפון הנייד של המתלוננת. במהלך אחת השיחות קילל המבקש את המתלוננת ואיחל לה, בין היתר, שתעבור תאונת דרכים כמו שהיתה לה בהיותה ילדה. בהמשך אמר למתלוננת דברים כמתואר בסעיף 8 לכתב האישום ושלח למתלוננת הודעות כתובת, חרף בקשותיה שיחדל.

3.     במסגרת הבקשה שלפני עותר המבקש להורות על שינוי תנאי השחרור, כך שהמבקש ייצא לעבודה, בהתאם להמלצת שירות המבחן מיום 7.5.20, בשעות 06:00-19:00, כשלטענת ב"כ המבקש מדובר בשינוי תנאי שחרור המוסיף שעתיים וחצי לאלו שנקבעו בהחלטת כב' הש' דורון מיום 24.2.20, דהיינו בשעות 16:30-19:00. המבקש נסמך, בין היתר על המלצת שירות המבחן לפיה המבקש שיתפם ברצונו ובצורך שלו להתפרנס ולחזור לעבוד בחברת "א.ב אוהלים", העוסקת בהקמת אוהלים לאירועים.

4.     מבחינת חלוף הזמן, הרי שאנו נמצאים פחות משלושה חודשים לאחר החלטת כב' השופט אמיר דורון, ולכאורה די בכך כדי להורות על דחיית הבקשה, אולם אין זה העיקר. מדובר במי שמזה חודשים ארוכים לא עומד בתנאי השחרור, התקשה להשתלב בהליך הטיפולי במסגרת "בית נועם" ומשכך הטיפול בו הופסק. לא למותר לציין כי מתסקיר שירות המבחן מיום 7.5.20 עולה תמונה מדאיגה, לפיה המבקש התנהג בתוקפנות, התקשה לקחת אחריות על התנהגויותיו, המשיך בפריצת הגבולות, לא הגיע לפגישות פרטניות, לא הגיש משימה, קילל ודיבר בתוקפנות כלפי מטופל אחר והדף כל שיקוף שנעשה בעניינו. על רקע התנהגות פורצת גבולות זו הושעה המבקש מבית נועם ובהמשך הוחלט על הפסקת הטיפול בו מיום 12.3.20. מאז שוהה המבקש במעצר בית מלא בבית הוריו ובפיקוחם.

5.     לא למותר לציין כי קדמו לכך אירועים נוספים, בגינם הושעה בעבר מבית נועם, כעולה מתסקירי שירות המבחן מיום 25.12.19 ומיום 7.1.19. זאת ועוד, למבקש ניתנו הקלות בתנאי שחרור לאחר המלצות שירות המבחן ובית נועם, בהתאם להתקדמותו בטיפול - אולם מהתסקיר מיום 7.5.20 עולה כי לא רק שהתקדמות זו נעצרה, אלא שלמעשה קיימת רגרסיה בהתנהלות המבקש.

6.     משכך, אין בחלוף הזמן כדי ללמד כי ניתן לתת במבקש אמון והנסיבות החדשות המתקיימות בעניינו מטות את הכף לחובתו.

7.     זאת ועוד, מתסקירי שירות המבחן מיום 10.3.20 ומיום 7.5.20 עולה כי המבקש נמצא במעצר בית מלא בבית הוריו ולא עובד, כך שלא מדובר בהוספת שעתיים וחצי מעבר לאלו שאושרו בעבר, אלא למעשה מדובר בשינוי תנאים מהותי. מעבר לכך, המבקש לא צירף אישור של מעסיק כלשהו אשר מוכן לקבלו לעבודה, כשהוא מודע לעבירות בהן הורשע ותוך פירוט ימי ושעות העבודה.

3

8.     אשר על כן, מאחר שבקשת המבקש לא עומדת באף אחד מתנאי החוק והפסיקה, מצאתי כי דין הבקשה להידחות.

ניתנה היום, כ"ו אייר תש"פ, 20 מאי 2020, בהעדר הצדדים.