החלטה זו נסבה על התנגדות ההגנה להעיד את בנו של הנאשם כעד תביעה.

לאחר ששקלתי טענות הצדדים, אני בדעה כי החריג שבסעיף 4 לפקודת הראיות (נוסח חדש), התשל"א-1971, שעניינו אי כשירות הורה וילד להעיד האחד לחובת משנהו, אינו חל על עבירת האיומים המיוחסת לנאשם בתיק דנן, וזאת מכוח סעיף 5(א)(1) לפקודה הנ"ל שעניינו אישום בגין חבלת גוף, אלימות או איום באחד מאלה, שכן כתב האישום מייחס לנאשם איומים שהשמיע כלפי שוטרים בדבר פגיעה בהם (כגון שישרוף אותם ואם הם לא עוזבים את המקום הם לא ייצאו משם חיים).

מובהר בזאת, כי ההיתר להעיד את הבן לחובת אביו הנאשם חל ביחס לעבירת האיומים בלבד, ולא ביחס לעבירה הנוספת בדבר הפרעה לשוטר בעת מילוי תפקידו.

בהתייחס לטענות שהעלה הסנגור בנוגע לזכות הבן לחיסיון מפני הפללה עצמית, נוכח מעורבותו באירוע נשוא כתב האישום - אבהיר, כי ברור שהזכות נתונה לבן והיא תידון במהלך הדיון.

המזכירות תמציא את ההחלטה לצדדים.

ניתנה היום, י"ט אב תשפ"ג, 06 אוגוסט 2023, בהעדר הצדדים.