1

1.         בפניי בקשת המבקש למתן פיצוי בשל מעצר.

2.         כנגד המבקש משה בן מאיר זגורי, הוגש כתב אישום אשר ייחס לו עבירות של איומים, היזק לרכוש במזיד ותקיפה סתם של בת-זוג.

            אין מחלוקת שבית המשפט בתיק 5984-06-16, החליט בסופו של יום לזכות את הנאשם מביצוע העבירות שיוחסו לו. בית המשפט קבע בעמוד 52 להכרעת הדין, כי לא ניתן לבסס על עדותה של המתלוננת הרשעה בפלילים. כתוצאה מכך, זוכה המבקש מביצוע העבירות שיוחסו לו בכתב האישום.

3.         בתאריך 3 למאי 2018 הגיש ב"כ המבקש בקשה לפיצוי בשל מעצר.

            לדברי ב"כ המבקש, הלה היה נתון במעצר 183 ימים. למעשה המבקש נעצר ביום 31 למאי 2016 ולאחר מכן נעצר עד תום ההליכים.

2

4.         בתאריך 2 לדצמבר 2018 לאחר שנשמעו הטענות, החלטתי לדחות את בקשת המבקש למתן פיצוי, בעיקר לאור העובדה שתקנה מספר 4 לתקנות סדר הדין (פיצויים בשל מעצר או מאסר) התשמ"ב-1982, קובעת מפורשות כי בקשה מעין זו למתן פיצוי יכול שתהא בע"פ מיד בתום הדיון או מיד לאחר החלטת הזיכוי.

            כלומר, הבקשה למתן פיצוי הוגשה כשנה ו- 8 חודשים לאחר שבית המשפט זיכה את המבקש מביצוע העבירות שיוחסו לו.

5.         ראוי לציין כי המשיבה (המאשימה) טענה כי בתיק בו עסקינן היה יסוד להאשמה והיה מלכתחילה אינטרס ציבורי להעמיד לדין את המבקש אשר הצטברו נגדו ראיות לביצוע עבירות אלימות וכי למבקש לא נגרם עיוות דין עקב התמשכות ההליכים. עוד טענה המאשימה, כי המבקש זוכה על ידי בית המשפט מחמת הספק וכאשר כתב האישום נגדו הוגש לאחר שהיו בידי המאשימה מצבור של ראיות לכאורה שהיה בהם כדי לבסס סיכוי להרשעה בעבירות שיוחסו לו.

6.         ב"כ המבקש טען כי שוגה המאשימה משקבעה כי המבקש זוכה מחמת הספק, שכן המבקש זוכה זיכוי מלא ומוחלט.

            עוד טען הסנגור כי החלופה השנייה להוראות סעיף 80 לחוק, הדנה במתן פיצוי לאור נסיבות אחרות המצדיקות זאת, מתן פיצוי נועדה למקרים בהם היה יסוד להאשמה, אולם מטעמי צדק ראוי לפצות נאשם שזוכה בדינו וחלופה זו מותירה לבית המשפט שיקול דעת רחב ושואבת את כוחה משיקולים כלכליים של צדק ומן העיקרון של השבת המצב לקדמותו.

7.         כאמור לאחר ששקלתי מכלול הטענות, החלטתי לדחות את הבקשה לאור האמור בתקנה מס' 4 לתקנות סדר הדין (פיצויים בשל מעצר או מאסר) התשמ"ב-1982, אשר קבעה כי בקשה למתן פיצוי תהא בעל-פה מיד בתום הדיון או מיד לאחר החלטת הזיכוי.

            עוד קבעתי כי בקשה זו הוגשה כשנה ו- 8 חודשים לאחר שהדיון הסתיים ומשום כך אין מקום לפסוק פיצוי למבקש.

8.         ב"כ המבקש לא השלים עם האמור בהחלטה זו והגיש ערעור על קביעותי.

            בע"פ 48603-01-19 קבע בית המשפט המחוזי, כי עלי להתייחס לטענותיו של ב"כ המבקש באשר לעצם הפיצוי וגובהו, מעבר לשאלת השיהוי בהגשת הבקשה.

9.         בדיון שהתקיים בפני התמקד ב"כ המבקש בשאלת גובה הפיצוי ולא בשאלה אם המבקש היה זכאי לפיצוי, הכל בהתאם לעקרונות של צדק.

3

            אין ספק שהנאשם נכשל בהגשת הבקשה משום שהגישה באיחור ניכר, אולם בכך לא נשללה ממנו הזכות לקבל פיצוי. אשר לעיתוי בהגשת הבקשה, טען ב"כ המבקש כי לא ניתן להתעלם מפציעתו הקשה של המבקש וממצבו הגופני הקשה, תקופה שנמשכה למעלה מ- 6 חודשים.

            ב"כ המבקש הציג בפניי פסיקה ולפיה גם זיכוי מחמת הספק הוביל בסופו של דבר למתן פיצוי כגון: ע"פ 1442/12, ע"פ 1109/09 וע"פ 5097/10.

10.       ראוי לציין כי ב"כ המאשימה טענה שהמבקש זוכה מחמת הספק אולם בע"פ 5097/10 נפסק כי המבקש אשר בסופו של דבר זוכה מחמת הספק, היה זכאי לפיצוי נוכח מעצרו הממושך.

            ראה גם ע"פ 7770/10 בו נקבע כי זיכוי מחמת הספק, אינו שולל את האפשרות למתן פיצוי.

            בע"פ 1109/09 בעניין סאמי שיבלי נ' מדינת ישראל, נקבע כי לבית המשפט מסור שיקול דעת נרחב במתן פיצוי לנאשם שזוכה. עוד נקבע, כי זיכוי מוחלט הוא שיקול נכבד בקצירת השיקולים וכי זיכוי זה מצדיק ככלל תשלום של הוצאות הגנה וכן פיצויים בשל מעצר או מאסר.

            בע"פ 700/00 מאיר טויל נ' מדינת ישראל, זוכה המערער מחמת הספק וחרף העובדה שבסיומו של ההליך נקבע כי המערער שיקר במצח נחושה, נקבע כי המערער זכאי לפיצויים בגין תקופת מעצרו.

11.       סוף דבר, לאחר ששמעתי טענות הצדדים, לאחר עיון בכל הפסיקה הרלוונטית ולאחר שעיינתי פעם נוספת בת.פ. 5984-06-16, התיק בו זוכה הנאשם (המבקש), מביצוע העבירות שיוחסו לו, בו נקבע כי לא ניתן לבסס על עדותה של המתלוננת הרשעה בפלילים ולאחר שבחנתי פעם נוספת את השיהוי בהגשת הבקשה, החלטתי לקבל את עמדת הסנגור ולפסוק לנאשם פיצוי בשיעור של 100% מהסכום המירבי הקבוע בתקנה 8 לתקנות הפיצויים עבור כל תקופת מעצרו.

12.       לפיכך, על המאשימה לפצות את המבקש בסכום של 102 ₪ ליום X 183 ימי מעצרו - סה"כ בסכום של 18,666 ₪.

4

            סכום זה יישא הפרשי הצמדה וריבית כחוק, מיום 29 נובמבר 2016 - היום בו זוכה המבקש על ידי בית המשפט.

המזכירות, תעביר העתק מהחלטה זו לב"כ המבקש ולמשיבה.

ניתנה היום, כ"ג תשרי תש"פ, 22 אוקטובר 2019, בהעדר הצדדים.