1

החלטה זו עוסקת בטענה שהעלתה ההגנה ושזהו עיקרה: ההגנה מסרה כי לאחר תום החקירה קיבל הנאשם הודעה לפיה תיק החקירה "נסגר" בהעדר אשמה ומאז, כך להבנתה ולמעט הודעת ערר שהוגשה והתקבלה, לא התחדש דבר מבחינת חומרי החקירה (פ/4 מיום 25.12.17). משכך, נטען כי נפל פגם בשיקול דעתה של התביעה שהחליטה להגיש את כתב האישום.

2

בתגובת המאשימה לטענה, שהוגשה ביום 31.12.17, נטען כי בעקבות הגשת הערר השתנו פני חומר הראיות. בכלל זה הוזכר מכתב שצורף לערר ושלא היה בידי המאשימה קודם לכן, שכנטען הינו מכתב של הנאשם למרכז הארצי לפניות נהגים בו "הודה הנאשם בפה מלא, כי חתם בשמו של העורר על ההצהרה בה עשה שימוש בהעברת הדו"חות על שמו של העורר". להלן יכונה מסמך זה "המכתב". עוד צוינה השלמת חקירה שבוצעה, במסגרתה נערך עימות "בו הודה הנאשם כי הוא חתם על התצהיר שבמחלוקת כאשר מעולם לא היה לו אישור לכך".

ההגנה הגיבה לעמדה זו פעמיים. תגובה ראשונה מיום 4.1.18 עסקה באי-קבלת חומרים, ובתגובה נוספת מיום 9.1.18 נמסר כי לא ניתנה להגנה ההזדמנות לעיין במכתב, וכי רק לאחר הגשת תשובת המאשימה הועבר אליה דו"ח העימות הכתוב "ולאחר עיון בו הנאשם חולק על המצוי והכתוב בו".

בפתח הדברים ונוכח הנטען בתגובות ההגנה, אבקש כי המאשימה תערוך בדיקה, מול ב"כ הנאשם, ותוודא כי כל חומרי החקירה הועמדו לעיון ההגנה.

לגוף הטענה, איני יכול לקבלה. אציין כי היות שאני עתיד לשמוע את דיוני ההוכחות בתיק זה, לא סברתי שהולם כי אעיין בראיות אליהן התייחסה המאשימה טרם שמיעת ההוכחות. לכן, החלטתי זו מתבססת על עמדות הצדדים. מעמדות אלה עולה כי השינוי בעמדת המאשימה לאחר שהחליטה תחילה על סגירת התיק בהעדר אשמה, נבע מהתווספותם של חומרי חקירה אשר, לשיטתה, מקימים יסוד סביר להרשעה. זאת, בניגוד למסקנותיה טרם נוספו חומרים אלה. הגם שטענות המאשימה אודות תוכן המכתב לא אומתו בידי ההגנה, הרי שבתגובת ההגנה בנוגע לתוכן דו"ח העימות יש משום אשרור שדי בו לצרכי החלטה זו של טענות התביעה בנוגע לתוכנה של ראיה זו. הדבר מסביר את השינוי בעמדת התביעה.

אני קובע ישיבה ליום 17.1.18 בשעה 8:45, למתן תשובה מפורטת לאישום, דיון לפי סעיף 144 לחסד"פ וקביעת מועדי הוכחות. הצדדים יערכו בהתאם. ב"כ הנאשם יעדכן את מרשו.

ניתנה היום, כ"ב טבת תשע"ח, 09 ינואר 2018, בהעדר הצדדים.