בית משפט השלום בירושלים

ת"פ 70302-06-20 מדינת ישראל נ' אומזגין

תיק חיצוני: 60540/2019

בפני

כבוד השופט פאול שטרק

מאשימה

מדינת ישראל

נגד

נאשם

סול אומזגין

נוכחים:

ב"כ המאשימה עו"ד יודיץ'

הנאשמת וב"כ עו"ד רותם ניר

גמר דין

1.      הנאשמת הורשעה לאחר שמיעת הוכחות בעבירה 379 לחוק העונשין - התשל"ז -1977(להלן: "חוק העונשין")- "תקיפת סתם". כפי שיפורט להלן המעשה המהווה יסוד להרשעת הנאשמת שונה בתכלית מהמעשה המיוחס לה בכתב האישום.

כתב האישום

2.      במועד המתואר בכתב האישום, הועסקה הנאשמת כסייעת לגננת בצהרון ב"גן נעמה" בשכונת משואה בירושלים (להלן: הגן).

בתאריך 6.2.19 סמוך לשעה 16:00 תקפה הנאשמת את הקטין א.ל (להלן: הקטין) שהוא בן 3.5, בכך שסטרה על לחיו מספר פעמים ואמרה לו "זה נעים לך שעושים ככה?", הקטין החל לבכות ואמר "לא". או אז שוב תקפה הנאשמת שלא כדין ואמרה לו "גם אתה אל תעשה כך", סה"כ סטרה הנאשמת לקטין כ- 6 פעמים. במעשיה תקפה הנאשמת את הקטין שלא כדין וללא הסכמתו.

בהכרעת הדין נקבע שלמעשה לא ניתן לקבוע מעבר לספק הסביר שהמעשים מיוחסים לנאשמת הוכחו. עם זאת כן נקבע שבוצע עבירת "תקיפה"בהסתמך על גירסת הנאשמת בכך שאחזה בפניו של הקטין וכוונה פניו מצד לצד הכל ללא רשות או סמכות.

תסקיר שירות המבחן

3.      מתסקיר שירות המבחן עולה שהנאשמת בת 73 גרושה ואם לחמישה ילדים, מתגוררת בדירה שכורה, נעדרת עבר פלילי, עובדת בחברת סיעוד כמטפלת בקשישים ובעברה עבדה כ-32 שנה במחלקה לטיפול נמרץ עבור ילדים מאושפזים בבית חולים הרצוג. כפי שנכתב בהכרעת הדין היה העדר הכשרה והדרכה להכנתה כמסייעת, העדר הכשרה מהווה גורם לתחושת "חוסר אונים" ו"חוסר ביטחון" הנאשמת בעת שהתמודדה עם התנהגות הקטין שנתן מכות לקטין אחר.עוד נלמד מתסקיר שירות המבחן שמחד גיסא הנאשמת אינה לוקחת אחריות מלאה על האירוע ויש לה קשיים "להכיר שנהגה באלימות". מאידך גיסא, הנאשמת חשה תחושת בושה עמוקה ועל ניהול ההליך הפלילי בכלל שהיווה גורם מציב גבולות שגרם לה לבחון את התנהלותה והתנהגותה. בהערכת גורמי הסיכוי התרשם השירות מאישה בעלת מערכת נורמטיבית שתפקדה לאורך השנים באופן חיובי ויציב במסגרות חייה, ביניהן המערכת התעסוקתית ובגידול ילדיה, מהיותה נעדרת עבר פלילי וכן התרשם השירות שהתנהגותה זו אינה מאפיינת את התנהגותה בדרך כלל. בהערכת גורמי הסיכון התייחס השירות לקשייה של הנאשמת להכיר בכך שנהגה באלימות, לעמדתה המצמצמת ומתגוננת - אלו מהווים להערכתם גורמי סיכון להישנות התנהגות פוגענית. הערכת שירות המבחן בשקלול גורמי הסיכוי והסיכון היא שהסיכון נמוך לביצוע עבירות נוספות. בנסיבות אלו, המלצת שירות המבחן היא לבטל את הרשעת הנאשמת לפי סעיף 192 לחוק סדר הדין הפלילי[ נוסח משולב], התשמ"ב -1982 (להלן: החסד"פ), והמלצה על ענישה חינוכית במסגרת צו של"צ בהיקף נרחב של 150 שעות כענישה חינוכית ומוחשית על מנת שהנאשמת תוכל להמשיך בעבודתה ובמקביל לרצותה את עונשה.

יודגש שבמסגרת הכרעת הדין וע"פ העדויות צוין העדר מתן הכשרה מתאימה לנאשמת כסייעת בצהרון/גן מהווה חלק הנסיבות לתגובת הנאשמת להתנהגות הקטין.

טיעוני הצדדים וראיות לעונש

4.      לא הוגשו ראיות לעונש או בעניין המלצת שירות המבחן לביטול הרשעת הנאשמת.

5.      המאשימה עמדה על תופעת האלימות כנגד קטינים ועל הצורך למגר אותה. בעניינו, מדובר בקטין חסר ישע ויש להגן עליו. לפיכך, יש משמעות להרשעת הנאשמת והטלת עונש ממשי והרתעתי בדמות של עבודות שירות. בנוסף, עתרה לפיצוי הקטין, קנס, התחייבות כספית ומע"ת.

6.      ב"כ הנאשמת הפנה לאמור בתסקיר שירות המבחן ועתר לאמץ את המלצת שירות המבחן לרבות ביטול הרשעתה. ביחס לשיקום הנאשמת נטען שהנאשמת עובדת בחברת כוח אדם בטיפול קשישים. קיום ההרשעה יגרום לפיטוריה, והנאשמת זקוקה להמשיך לעבוד למחייתה.

יריעת המחלוקת

7.      השאלה הינה האם בעניינה של הנאשמת ישנה עילה לבטל הרשעתה נוכח ובפרט נוכח תופעת אלימות בקטינים במשמרת גננות וסייעות?

דיון והכרעה

8.      טרם אדרש לסוגיה שהובאה לפתחי. אדגיש שבמסגרת שמיעת ההוכחות העידה האם ביחס לקטין, ולאחר שמיעת מלוא העדויות קבעתי שמדובר ב"ילד אתגרי" . לאחר ששמעתי את עדותה של תמר אודי האחראית על הגן, עולה שאם הקטין אמרה הדרך שהיא מתמודדות עם הקטין הינה כשהיא נועלת אותו בחדר חשוך. במהלך שמיעת הוכחות האמירה התקבלה על עצם האמירה ולא כתוכנו אמת, יוער, שהאם לא נחקרה מהלך עדותה בעניין והמאשימה לא הזמינה להעיד כדי להזים את הנאמר על ידה והאופן שבו היא מטפלת בקטין כשאינו שולט בעצמו.

האם הקטין עדין סובל מהאירוע? לא הוצג בפני בית המשפט ראיה לפיה בתמיכת עדות האם שהקטין עדיין סובל מהאירוע או האם "סבלו" קשור לנסיבות שאינן קשורות בביצוע העבירה.

9.      סעיף 192א לחסד"פ קובע:

"הרשיע בית המשפט את הנאשם, ולפני מתן גזר הדין ראה שיש מקום לתת לגביו צו מבחן או צו שירות לתועלת הציבור, ללא הרשעה, או לצוות כי הנאשם ייתן התחייבות להימנע מעבירה, כאמור בסעיף 72(ב) לחוק העונשין, בלא הרשעה, רשאי הוא לבטל את ההרשעה ולצוות כאמור".

10.  במהלך השנים האחרונות אנו ערים ומודעים למעשים קשים ופוגעניים שאינם ניתנים לעיכול מצד סייעות וגננות הפוגעות בקטינים שבאחריותם ובשמירה עליהם. כיום כשקיימות מגוון אמצעים לרבות מכשירי המדיה ומצלמות מוסתרות- ניתן לעקוב אחרי ביטחון ילדינו שנשלחו באמונה שלמה שהגן/צהרון יטיב לילד/ה בגיל רך של גן או טרום גן וצהרון. האם בפני בית המשפט נאשמת המסמלת את התופעה שיש למגר או האם מדובר בנאשמת ואירוע חריג בין החריגים כאמור בפסק דין ע"פ 2083/96 תמר כתב נ' מדינת ישראל פ"ד נב(3) 337, 342 (1997):

"ראשית, על ההרשעה לפגוע פגיעה חמורה בשיקום הנאשם, ושנית, סוג העבירה מאפשר לוותר בנסיבות המקרה המסוים על ההרשעה בלי לפגוע באופן מהותי בשיקולי הענישה האחרים..."

11.  בטרם פסק דין כתב נפסק שניתן להגיע בגזר-דין לתוצאה של אי הרשעה "רק בנסיבות יוצאות דופן, בהן אין יחס סביר בין הנזק הצפוי מן ההרשעה בדין לבין חומרתה של העבירה" ראו, רע"פ 432/85 גדעון רומנו נ' מדינת ישראל (21.8.85)).

12.  השאלה היא האם מדובר "..... נסיבות מיוחדות, חריגות ויוצאות דופן ביותר תצדקנה סטייה מחובת מיצוי הדין בדרך הרשעת העבריין" (ע"פ 2669/00 מדינת ישראל נ. פלוני פ"ד נד(3)685) בסופו של יום כפי שנקבע כבר בפסק דין כתב, הימנעות מהרשעה שמורה למקרים חריגים שבחריגים (ראו: ע"פ (מחוזי ירושלים) 62626-10-17 מדינת ישראל נ' נבו (24.4.18) ע"פ 13038-09-18(מחוזי ירושלים) מדינת ישראל נ' פיקארד (14.11.2018).

13.  לטעמי ניתן לקבוע שמדובר במקרה חריג שבחריגים ולאבחן בהתאם להלכת כתב לעומת המסקנות בפסקי הדין פיקארד ונבו. להבדיל מהמקרה בכתב ופסקי דין אחרים, מעשה הנאשמת הייתה כתוצאת שילוב נסיבות שלא היו בשליטתה. הנאשמת התקבלה כסייעת בצהרון/גן לאחר 32 שנה שעבדה ככוח עזר במחלקה טיפול נמרץ לילדים בבית חולים הרצוג. ניכר בעיניי שהנאשמת אינה בעלת דפוס אלימות או קצר רוח ביחס לילדים. נהפוך הוא, כדי לעבוד במחלקה היה על הנאשמת להפגין איפוק, סבלנות ואמפטיה לילדים והוריהם. היא התמידה בעבודת קודש זה 32 שנה, לא הובאה בפני בית המשפט ולו הערה אחת ממקום עבודתה הסותר את התוכנים המתוארים. בנוסף, הנאשמת מגיע לתפקידה עם האופי שהתאים לסייע בשמירת ילדים בצהרון/גן שבגיל רך. יש לציין שהנאשמת עבדה בפיקוח גננת והאירוע אירע במקום גלויי לעיני האחראית.

14.  כאמור סבורני שניתן להגדיר את הקטין כילד "אתגרי". המסקנה מבוססת על עדות הגננת והאחראית עליה תמר אודי. אין ראיה הסותרת את המסקנה שהנאשמת לא קיבלה שום הדרכה או הכשרה לטיפול בקטינים בנסיבות הדורשות החלת משמעת ומניעת אלימות בין הקטינים. ברור שאין צורך בהדרכה כדי לדעת שאין מקום לתת סטירה לקטין. אולם, לפי הנסיבות לאדם מן הישוב ללא הכשרה מתאימה האם אחיזת פני קטין עם "בעיית קשב וריכוז" על מנת להביאו להתרכז בנאמר לו, מהווה מעשה אלימות של ממש כלפי הקטין? אילו הנאשמת כן קיבלה הדרכה על איך להתמודד במקרה שהיה לפניה סביר להניח נוכח 32 שנות ניסיונה בכוח עזר במחלקה טיפול נמרץ של ילדים היא הייתה בוחרת במעשה התואם הכשרתה.

15.  בנוסף, יש להשוות את אמירת האם אשר גם משקפת לכאורה על קשייה בבית בשליטת התנהגות הקטין. האם אמרה לגב' תמר אודי שהיא נועלת הקטין בחושך עד שנרגע. האם היא באמת פועלת כך? לא ידוע לבית המשפט מאחר שלא נחקרה בעניין. אולם עצם האמירה מעלה שאלות על התנהגות הקטין ומה נדרש כדי להרגיעו.

אין מחלוקת שמדובר במעידה אחת אשר נוגדת אורח החיים של הנאשמת. האם זה המקרה החריג שבחריגים? אם כן יש לבחון הנדרש בפסק דין כתב.

נזק כתוצאת הרשעה

16.  מדובר בנאשמת בגיל 73 שעדיין עובדת למחייתה. לכן כל הגבלת ליכולתה להתקבל לעבודה מהווה נזק כלכלי של ממש. נזק הכלכלי המשליך על שיקומה של הנאשמת המהווה שיקול כפי שעולה מכתב :

"מטרת שני אמצעים אלה הינה שיקומית. ואולם, כידוע, שיקומו של נאשם - הגם שהוא מהווה שיקול מהותי שלציבור כולו עניין בו - היינו אך אחד משיקולי הענישה, שאליו מתווספים שיקולים אחרים הנובעים מאופיה של העבירה".נ((

17.  שאלת שיקומה של הנאשמת מקבלת ביטוי לאו דווקא כלכלי אלא גם נפשי ביחס לדימוי העצמי שלה.(בת"פ 4344/96 (שלום י"ם) מדינת ישראל נ' יצחקיאן (פורסם 21.10.99 ולא הוגש ערעור) כב' השופט ברקלי התייחס לחשיבות שיקום הנאשמת בפרט בצד דימוי העצמי. שם היה מדובר בנאשמת שלא לקחה אחריות מלאה על המעשה שנקבע ביצעה. השופט ברקלי בסיקור פסיקה ובפרט פסק דין כתב מפנה לדברי סגן הנשיא (תוארו דאז) בכ' השופט לוין:

        "א. האם מדובר בעבירה ראשונה או יחידה של הנאשם?

ב. מהי חומרת העבירה והנסיבות שבהן בוצעה?

ג. מעמדו ותפקידו של הנאשם והקשר בין העבירה למעמד ולתפקיד;

ד. מידת הפגיעה של העבירה באחרים;

ה. סבירות שהנאשם יעבור עבירות נוספות;

ו. האם ביצוע העבירה על ידי הנאשם משקף דפוס של התנהגות כרונית, או המדובר בהתנהגות מקרית?

ז. יחסו של הנאשם לעבירה, האם נוטל הוא אחריות לביצועה? האם הוא מתחרט עליה?

ח. משמעות ההרשעה על הדימוי העצמי של הנאשם?

ט. השפעת ההרשעה על תחומי פעילותו של הנאשם.ב

שיקולים אלה, מבלי שיהיו ממצים, מקובלים עלי, כאחד הגורמים שיש להביאם בחשבון בהחלטה בדבר תוצאות ההרשעה".

18.  18. בסיכומו של דבר כב' השופט ברקלי קבע: 18

לאחר שראיתי ושמעתי את הנאשמת השתכנעתי שתיאור אישיותה בתסקיר שירות המבחן הוא נכון ושהשארת הרשעתה יהיה בה כדי לפגוע בסיכויי שיקומה ולו רק מפני הדימוי העצמי שתייחס לעצמה. כמו כן אין ספק שנסיבות המקרה המיוחדות יש בהן כדי להצדיק ביטול ההרשעה.

a.      

19.  כך גם בעניינה של הנאשמת. מדובר במקרה חריג בחייה של הנאשמת. לא זו אף זו, יש בנסיבות שלא היו בשליטתה בכך שלא קיבלה הכשרה מתאימה לנסיבות שהתעוררו. קיים סיכויי של ממש של נזק כלכלי בכך שחברת כח אדם לא תמישך להעסיקה, המשאיר את הנאשמת להתקיים בקצבת אזרחית וותיקה ללא ההכנסה נוספת למחייתה. הסיכוי הנאשמת תמצא עבודה חילופית בגיל 73 קלוש.

20.  בנוסף, סבורני שיתעורר נזק נפשי של ממש לדימוי עצמי אשר יגביל את תפקודה בהמשך הדרך. ניתן להתרשם מתסקיר שירות המבחן ועדותה של הנאשמת במהלך שמיעת הוכחות ודבריה בסיום טיעונים לעונש מדובר בנאשמת אשר תרמה מנפשה לטובת ילדים במצוקה לא תתמודד בקלות ב"כתם" של הרשעה. בעניין דנן בהיותה בגיל 73 וחיים ללא דופי עד המקרה בפני בית המשפט, הנאשמת עונה לדרישות הלכת כתב כפי שעולה בהכרעת דינו של כב' השופט לוין כאמור. בעניין התחרטות אין ספק שהבושה שחשה הנאשמת מהליך הפלילי משקפת את הבנת אחריותה.

21.  אשר על כן, נחה דעתי שאירוע זה עונה על הדרישות והתנאים שנקבעו בפסק דין כתב כדילפעול בהתאם לס' 192א לחסד"פ ולבטל את הרשעת הנאשמת בהתאם להמלצת שירות המבחן. עם זאת יש מקום לחייבה לבצע 120 שעות של"ץ למשך שנה. מדובר ב-10 שעות לחודש בממוצע לכן אין בכך כדי לפגוע בהמשך עבודתה של הנאשמת.

22.  באשר לקביעת פיצויי לקטין, אין בפני בית המשפט די ראיות כדי לקבוע פיצויי בין אם סמלי או ממשי. לפיכך אמנע מהשתת פיצוי.

23.  התוצאה משקפת שיקולי הענישה כאשר ניתן לקבוע נוכח מכלול הנסיבות ובהתחשב בקביעות עובדתיות בהכרעת הדין. מתחם העונשי נע בין אי הרשעה ושל"צ עד מאסר בפועל בעבודות שירות של מספר חודשים. כאמור לאחר שבחנתי לעומק מכלול הנסיבות הקשורות לאירוע מושא כתב האישום ונסיבות האישיות של הנאשמת, נחה דעתי לבטל הרשעת הנאשמת ולהסתפק בתוכנית של"צ כאמור.

24.  לאור האמור מורה על ביטול הרשעת הנאשמת. כמו כן מורה על הנאשמת לבצע 120 שעות של"צ. העבודות יבוצעו בפיקוח שירות המבחן. ככל שיהיה צורך בשינוי מקום מקום ביצוע העבודות ומועדו, הדבר יעשה על ידי שירות המבחן ללא צורך בצו שיפוטי נוסף.

25.  על שירות המבחן להכין תוכנית של"צ מתאימה ולהגישה לאישור בית המשפט עד 18.5.23.

המזכירות תשלח העתק החלטה זו לשירות מבחן.

זכות ערעור לבית משפט המחוזי בתוך 45 יום.