1

ב"כ המאשימה: מר יוסי קטש, מתמחה

ב"כ הנאשם: עו"ד פאדי חמדאן

רקע

1.                  הנאשם הורשע בהתאם להודאתו בעובדות כתב האישום המתוקן בעבירות הבאות:

                       א.      כניסה לישראל שלא כחוק, לפי סעיף 12(1) לחוק הכניסה לישראל, תשי"ב-1952 (להלן: "חוק הכניסה לישראל").

                       ב.      גניבת רכב, לפי סעיף 413ב לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: "החוק").

                        ג.       נהיגה ברכב מנועי ללא רישיון, לפי סעיף 10(א) לפקודת התעבורה [נוסח חדש], תשכ"א-1961 (להלן: "פקודת התעבורה").

2.                  על-פי המתואר בעובדות כתב האישום המתוקן, במועד הרלוונטי לכתב האישום, המתלונן היה המחזיק ברכב מסוג "טויוטה" (להלן: "הרכב"). הנאשם היה תושב האזור, ולא היה ברשותו היתר כניסה ושהייה בישראל, ולא היה בידיו רישיון נהיגה המתיר נהיגה בתחומי מדינת ישראל. בתאריך 30.12.13, האחר פתח את הרכב והניעו בדרך שאינה ידועה למאשימה. בהמשך העביר האחר את הרכב לנאשם, אשר נהג בו לכיוון מחסום הכניסה לשטחי יהודה ושומרון, עד אשר נעצר על ידי שוטרים.

3.                  הצדדים הגיעו להסדר דיוני, לפיו הנאשם הודה והורשע בכתב אישום מתוקן, והצדדים יטענו חופשי לעונש.

2

טיעוני הצדדים

4.                  לטענת ב"כ המאשימה, עוה"ד תמיר גינדין, נדב רייכמן וליאל אהרוני, הנאשם יליד 1981 הודה והורשע בעבירות כתב האישום המתוקן. במעשיו היתה פגיעה בערכים המוגנים של ריבונות המדינה, בהגנה על זכות הקניין ושלום הציבור בכלל וציבור המשתמשים בדרך בפרט. מתחם העונש ההולם הינו החל מ- 15 חודשי מאסר בפועל, ועד ל- 30 חודשי מאסר בפועל. עבירות של גניבות רכבים מבוצעות על ידי התארגנות מוקדמת, כאשר תפקידו של הנאשם בשרשרת זו היתה הסעת הרכב מתחומי ישראל אל השטחים. עבירות אלו הן יחסית קלות לביצוע, אך קשות לאכיפה. הנאשם נעדר עבר פלילי, הודה וחסך בזמן שיפוטי. הנאשמת עתרה להשית על הנאשם עונש מאסר בפועל בתוך המתחם, אולם לא ברף הנמוך. זאת לצד קנס ופיצוי למתלונן. כמו כן, המאשימה בקשה לחלט את המוצגים שנתפסו ברשות הנאשם שכוללים, מזומן בסך 1,352 ₪, מכשירי טלפון, דיסק קשיח ומחשב כף יד.

5.                  לטענת ב"כ הנאשם, עו"ד פאדי חמדאן, ראוי שמתחם העונש במקרה דנן יקבע לכל העבירות יחד. הנאשם הורשע בעבירות של כניסה לישראל בניגוד לחוק, גניבת רכב ונהיגה ללא רישיון בלבד, ואינו מהווה חלק מהתארגנות פלילית כלשהי. כמו כן, לא היה מעורב בכל שלב הפריצה לרכב, ותפקידו היה להעביר את הרכב לשטחים ותו לא. כאשר הנאשם נדרש לעצור את הרכב, הוא נשמע להוראות השוטרים ושיתף עמם פעולה. נעדר עבר פלילי והודה בהזדמנות הראשונה. הנאשם עצור מיום 30.12.13. ב"כ הנאשם עתר להשית על הנאשם עונש מאסר בפועל כמספר ימי מעצרו, ללא ענישה כספית, בשל מצבו הכלכלי של הנאשם, ומשום שלא נגרם נזק למתלונן אשר הרכב הושב לחזקתו.

6.                  הנאשם הביע חרטה על מעשיו.

דיון

7.                  לאחר ששמעתי את טיעוני הצדדים, סבורני כי יש לגזור על הנאשם עונש מאסר בפועל לתקופה ממשית, לצד עונשים נלווים.

8.                  במקרה דנן כתב האישום מתאר אירוע אחד, ומכאן שיש לקבוע בגינו מתחם עונש הולם אחד.

קביעת מתחם העונש ההולם

9.                  קביעת מתחם העונש ההולם למעשה העבירה נעשית בהתאם לעקרון ההלימה. לשם קביעת מתחם העונש ההולם יש להתחשב בערך החברתי שנפגע, במידת הפגיעה בו, במדיניות הענישה הנוהגת ובנסיבות הקשורות בביצוע העבירה.

3

10.              במקרה דנן, הערך החברתי שנפגע מגניבת הרכב הינו הגנה על הקניין. הערך החברתי שנפגע מנהיגה ללא רישיון נהיגה הינו, הגנה על ציבור המשתמשים בדרך. הערך החברתי שנפגע מעבירת הכניסה לישראל הינו, זכותה של מדינה לקבוע את זהות הבאים בשעריה.

על חשיבות הערך המוגן בעבירה של גניבת רכב עמד בית המשפט העליון (כב' השופט א' רובינשטיין) בע"פ 11194/05 אבו סבית נ' מדינת ישראל (15.5.06):

"...למרבה הצער, תופעת גניבות הרכב טרם נעקרה משורש, ומכת המדינה שאליה נדרש בית משפט זה לפני בדיוק עשור (פסק הדין בע"פ 5724/95 ניתן ב-12.5.96), כמעט שהפכה לעשר מכות; היא ממשיכה לנגוס ברכושם של רבים, ופגיעתה רעה כלכלית ואנושית. המעט שבידי בית משפט זה לעשות הוא לחזק את ידיהם של בתי המשפט הדיוניים בראייה מחמירה של העבירות הכרוכות בכך."

(ר' גם בש"פ 45/10 מסראוה נ' מדינת ישראל (8.1.10))

11.              בחינת מידת הפגיעה בערך המוגן מובילה למסקנה כי קיימת פגיעה משמעותית בערך המוגן. גניבות רכבים פוגעות באופן ממשי בזכות הציבור לקניינו, ואף גורמות לנזקים משניים שנוגעים לפרמיית הביטוח, אשר מוטלת על ציבור בעלי הרכבים בכללותו. עוד ניתן ללמוד על אודות חומרת עבירת גניבת הרכב, מהעונש המרבי אשר קבוע בצידה - 7 שנות מאסר. חומרה נוספת קיימת בעבירת השהייה הבלתי חוקית בישראל, כאשר אין המדובר במי שנכנס לישראל במטרה לשבור שבר ולעבוד לפרנסת משפחתו, אלא במי שנכנס וביצע במסגרת זו עבירת רכוש חמורה.

12.              בחינת מדיניות הענישה הנוהגת מעלה כי במקרים דומים הוטלו על נאשמים עונשים במנעד רחב, כמפורט להלן:

א.          ברע"פ 10070/08 אבו יחיא נ' מדינת ישראל (29.12.08), נדחתה בקשת רשות ערעור של הנאשם שהורשע בעבירה של פריצה לרכב, חבלה במזיד ברכב וגניבה מרכב. לנאשם עבר פלילי מכביד. הנאשם נידון לעונש של 12 חודשי מאסר בפועל, והופעלו מאסרים על תנאי, כך שסך הכול הוטל על הנאשם עונש של 35 חודשי מאסר בפועל.

ב.           רע"פ 2955/10 אליהו נ' מדינת ישראל (25.4.10), נדחתה בקשת רשות ערעור של נאשם שהורשע בהתאם להודאתו בעבירות של חבלה ברכב במזיד, פריצה לרכב במטרה לגנוב וגניבה מרכב. נאשם בעל עבר פלילי. דינו נגזר ל- 12 חודשי מאסר בפועל, וכן הופעלו מאסרים על תנאי, כך שסך הכול נגזר עליו לשאת ב- 25 חודשי מאסר בפועל.

4

ג.             ברע"פ 2011/10 בדרן נ' מדינת ישראל (12.4.10), דחה בית המשפט העליון בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי, אשר החמיר בעונשו של נאשם, נעדר עבר פלילי, שהורשע בעבירת גניבת רכב וניסיון לגניבת רכב. נידון ל- 8 חודשי מאסר בפועל.

ד.           בעפ"ג (מח' מרכז-לוד) 29574-02-13 מדינת ישראל נ' אלפקיר (24.2.13), התקבל ערעורה של המדינה על קולת העונש של נאשם, שהורשע בביצוע עבירות של פריצה לרכב וגניבה מתוכו, ניסיון גניבת רכב, חבלה במזיד לרכב, החזקת כלי פריצה ובעבירות נלוות. עונשו של הנאשם הוחמר מ- 14 חודשי מאסר בפועל ל- 24 חודשים.

ה.          בע"פ (מח' ת"א) 70034/08 מדינת ישראל נ' עאיש (15.6.08), החמיר בית-המשפט המחוזי בעונשו של נאשם, בעל עבר פלילי, אשר הורשע בעבירה של גניבת רכב (משאית) ל- 14 חודשי מאסר בפועל.

ו.             בת"פ (מח' ב"ש) 4994-02-10 מדינת ישראל נ' אלשעור (18.3.10), הורשע נאשם לפי הודאתו בביצוע עבירות של פריצה לרכב, גניבת רכב וכניסה ושהייה לישראל שלא כדין. הנאשם נעדר עבר פלילי. נידון ל- 9 חודשי מאסר בפועל.

ז.            בת"פ (פ"ת) 27509-08-13 מדינת ישראל נ' חאמד (24.4.14), הורשע נאשם בעבירות של גניבה ופריצה לרכב ושהייה שלא כדין. נידון ל- 16 חודשי מאסר בפועל, לצד עונשים נלווים.

ח.          בת"פ (פ"ת) 9235-02-13 מדינת ישראל נ' אבו הניה (17.9.13), הורשע נאשם בהתאם להודאתו בביצוע עבירות של כניסה לישראל שלא כחוק, גניבת רכב, נהיגה פוחזת והפרעה לשוטר. הנאשם נעדר עבר פלילי. נידון ל- 12 חודשי מאסר בפועל, לצד עונשים נלווים.

ט.          בת"פ (י-ם) 53317-07-12 מדינת ישראל נ' פטאפטה (11.12.12), הורשע נאשם לפי הודאתו בשתי עבירות של גניבת רכב ובכניסה לישראל שלא כדין. הנאשם יליד 1991 ונעדר עבר פלילי. נידון ל- 10 חודשי מאסר בפועל, לצד עונשים נלווים.

י.             בת"פ (פ"ת) 4613-11-12 מדינת ישראל נ' אבו סנינה (12.3.13), הורשעו שני נאשמים בהתאם להודאתם, בביצוע עבירות של שהייה בלתי חוקית, גניבת אופנוע, נהיגה ללא רישיון נהיגה ועוד. הנאשמים ללא עבר פלילי. הם נידונו לעונש של 8 חודשי מאסר בפועל, לצד עונשים נלווים.

5

יא.       בת"פ (פ"ת) 3352-09-13 מדינת ישראל נ' עלי (2.2.14), הורשע נאשם בהתאם להודאתו, בעבירות של כניסה לישראל שלא כדין וגניבת רכב על ידי קבלתו. נידון לעונש מאסר בפועל לתקופה בת 8 חודשים, לצד עונשים נלווים.

13.              במסגרת הנסיבות הקשורות בביצוע העבירה (סעיף 40 ט' לחוק), יש ליתן את הדעת לשיקולים הבאים:

א.          התכנון שקדם לביצוע העבירה; לנאשם לא יוחסה עבירה של קשירת קשר. יחד עם זאת, מסירת הרכב לנאשם על ידי האחר, אשר ביצע את עבירת הפריצה, מעידה על תכנון מוקדם.

ב.           הסיבות שהביאו את הנאשם לבצע את העבירה; מדובר בעבירה אשר מבוצעת למען בצע.

ג.             יש לציין כי הנאשם לא ביצע עבירה של התפרצות לרכב, אלא היה שותף לגניבתו לאחר שהרכב נפרץ.

14.              בהתאם לתיקון 113 לחוק העונשין (סעיף 40 יג'), סבורני כי מתחם העונש ההולם הינו החל מ- 8 חודשי מאסר בפועל, ועד ל- 18 חודשי מאסר בפועל.

סוגיית הסטייה מן מהמתחם

15.              במקרה דנן, לא קיימים שיקולים אשר מצדיקים סטייה מהמתחם, לחומרה או לקולא. שיקול ההגנה על שלום הציבור והשיקול השיקומי אינם מצדיקים סטייה מן המתחם.

גזירת העונש המתאים לנאשם

16.              בגזירת העונש המתאים לנאשם, בגדרי מתחם העונש ההולם, יש להתחשב בנסיבות שאינן קשורות בביצוע העבירה (סעיף 40 יא'). במסגרת זו מן הראוי ליתן את הדעת לנסיבות הבאות:

א.          הפגיעה של העונש בנאשם, לרבות בשל גילו; הנאשם יליד 1981, נעדר עבר פלילי ומובן כי הטלת עונש מאסר בפועל לתקופה ממושכת תפגע בו.

ב.           נטילת האחריות של הנאשם על מעשיו, וחזרתו למוטב או מאמציו לחזור למוטב; הנאשם נטל אחריות למעשיו והודה בהזדמנות הראשונה.

ג.             עברו הפלילי של הנאשם או העדרו; הנאשם נעדר עבר פלילי.

6

17.              עוד יש ליתן את הדעת לשיקול הרתעת היחיד בגדרו של המתחם. כמו כן, יש ליתן את הדעת לשיקול הרתעת הרבים בגדרו של המתחם, לנוכח חומרת העבירות ושילובן יחד. עבירת גניבת הרכב היא עבירה קלה לביצוע, כאשר רווח כספי משמעותי בצידה, ומכאן שנדרשת ענישה מרתיעה שיהיה בה כדי להרתיע מביצועה.

18.              באיזון בין השיקולים השונים, סבורני כי יש לגזור על הנאשם עונש מאסר בפועל בגדרי המתחם, לצד מאסר על תנאי, קנס, פיצוי וחילוט.

הקנס הכספי

19.              מדובר בעבירה אשר בוצעה למען בצע כסף. כאשר עסקינן בעבירות רכוש שמטרת ביצוען כלכלית, מן הראוי שאף הענישה תישא פן כלכלי אשר יהווה מענה עונשי הולם. יחד עם זאת, בקביעת שיעור הקנס יש להתחשב גם במצבו הכלכלי של הנאשם. כמו כן, יש לפצות את המתלונן בגין הנזק כתוצאה מגניבת הרכב, וכן בגין עוגמת הנפש שנגרמה לו. יחד עם זאת, יצוין שהרכב לא היה בבעלות המתלונן, אלא בבעלות חברת ליסינג, וכן הרכב הושב.

סוף דבר

20.              אשר על-כן, הנני גוזר על הנאשם את העונשים הבאים:

א.          9 חודשי מאסר בפועל, שמניינם מיום מעצרו 30.12.13.

ב.           10 חודשי מאסר על תנאי, לבל יעבור הנאשם במשך 3 שנים מיום שחרורו מן המאסר כל עבירת רכוש מסוג פשע.

ג.             5 חודשי מאסר על תנאי, לבל יעבור הנאשם במשך 3 שנים מיום שחרורו מן המאסר כל עבירת רכוש מסוג עוון או עבירה לפי חוק הכניסה לישראל.

ד.           קנס כספי בסך של 2,500 ₪ או 30 ימי מאסר תמורתו. הקנס ישולם ב- 5 תשלומים חודשיים שווים ורצופים, שהראשון שבהם ביום 1.10.14 לא ישולם תשלום כלשהו במועדו, תעמוד היתרה לפירעון מיידי.

ה.          פיצוי כספי למתלונן, עד תביעה מס' 8, בסך של 1,000 ₪. הפיצוי יופקד במזכירות בית המשפט עד ליום 1.7.14, ויועבר למתלונן, עד תביעה 8, בהתאם לפרטים שתמסור המאשימה. כל סכום שיופקד בקופת בית המשפט ייזקף תחילה לפירעון הפיצויים.

ו.             חילוט הכסף במזומן אשר נתפס ברשות הנאשם בסך 1,352 ₪.

7

ז.            מכשיר טלפון נייד מסוג נוקיה (מס' פריט 76396451), וכן הארנק יושבו לנאשם. יתר המוצגים יושמדו או יחולטו לפי שיקול דעת קצין משטרה.

      זכות ערעור לבית-המשפט המחוזי תוך 45 ימים.

ניתן היום, כ"ח אייר תשע"ד, 28 מאי 2014, במעמד הצדדים.