1

בתאריך 26.11.13 נכנס הנאשם לסניף בנה"פ בבת ים, ונכנס למשרדו של מנהל הבנק. הנאשם החזיק שקית נייר כשלאזניו מוצמדות אזניות, שבאמצעותן יצר כביכול קשר טלפוני עם אדם אחר. הנאשם דרש מהמתלונן את כספי הבנק, ישב מולו, החזיק בידו את השקית ואמר למתלונן "יש לי שקית, יש לך דקה לגשת לקופה ולמלא את השקית בכסף". המתלונן קם מכסאו, לקח את השקית ויצא לעבר הקופות, וביציאה שמע את הנאשם מדבר כביכול לתוך האזניה ואומר "הוא יוצא מהמשרד אני אעקוב אחריו". המתלונן חזר עם השקית ובתוכה סך של 25,000 ₪, ומסר אותה לנאשם.

הנאשם הורה למתלונן שלא יעשה דבר בחמש הדקות הבאות ונמלט מהמקום.

בגין זאת הורשע הנאשם על פי הודאתו בעבירה של דרישת נכס באיומים, לפי סע' 404 רישא לחוק העונשין, תשל"ז-1977 וגניבה לפי סע' 384 לחוק העונשין.

כעבור כחודש, ב- 22.12.13, נכנס הנאשם לסניף בנק לאומי בת"א, כשהוא מצוייד בשקית ניילון ולאזניו אזניות. הנאשם ניגש לחדרו של מנהל הבנקאות האישית, התיישב בכסא מולו, אמר לו "זה שוד" והורה לו "קח את השקית ותאסוף את כל הכסף ותחזור", המתלונן נטל את השקית והלך לכיוון עמדת הטלר, תוך שהוא מדווח לעובד אחר כי מתבצע שוד בסניף, ואמר לו ללחוץ על לחצן המצוקה.

המתלונן לא שב לחדרו וכעבור מספר דקות עזב הנאשם את הסניף ולא נמצא.

בגין זאת הורשע הנאשם על פי הודאתו בעבירה של דרישת נכס באיומים.

הנאשם הודה בעובדות כתב האישום בעקבות הסדר שעל פיו תוקן פרט האישום השני ובמקום נסיון שוד, יוחסה לנאשם עבורה של דרישת נכס באיומים.

2

לא היה הסדר עונשי.

לחובת הנאשם הרשעות קודמות, משנת 2005, 2006 בגין הפרעה לשוטר, נהיגת רכב ללא רשיון, וכן הורשע בביהמ"ש המחוזי ב- 9.2.06 בעבירות של סחיטה באיומים, דרישת נכס באיומים וסחיטה בכח.

בגין זאת נידון ל- 24 חודשי מאסר בפועל.

העיקרון המנחה בענישה הוא קיומו של יחס הולם בין חומרת מעשה העבירה בנסיבותיו ומידת אשמו של הנאשם, ובין סוג ומידת העונש המוטל.

על בית המשפט לקבוע מתחם עונש הולם למעשה העבירה, תוך התחשבות בערך החברתי שנפגע, במידת הפגיעה ובמדיניות הענישה הנהוגה.

בתוך מתחם העונש ההולם יש לגזור את העונש הראוי, תוך התייחסות לתכנון שקדם לביצוע העבירה, לחלקו של הנאשם, לנזק שנגרם מביצוע העבירה, נסיבות שהביאו את הנאשם לבצע את העבירה, ויכולתו להבין את אשר הוא עושה ואת הפסול במעשיו, ביכולתו להימנע מהמעשה ובמידת האלימות שהופעלה.

הנאשם הוא בן 31 שנה, חי בנפרד מבת זוג, אולם יש לו 2 ילדים ותינוק ממנה.

לטענתו נאלץ לבצע את העבירות עקב חובות שנצברו לחובתו בשוק האפור, ובעקבות איומים עליו ועל משפחתו חיפש דרכים למצוא בקלות כסף כדי להחזירו לנושיו.

טיעון זה אינו יכול להוות הגנה מפני ביצוע המעשים שביצע הנאשם.

אף שפורמאלית לא מדובר בשוד, אלא בדרישת נכס באיומים, עדיין מדובר בתופעה חוזרת ונשנית שלפיה נכנסים אנשים לסניפי בנקים שונים, ונוטלים שלא כדין כסף תוך שימוש באיומים, לעיתים בכח ולעיתים תוך שימוש בנשק, בין חם ובין קר.

מבצעי עבירות אלה יודעים את המדיניות של הבנקים שלא להתנגד בכח כדי שלא לסכן את העובדים ואת הלקוחות בבנק, ומדיניות בתי המשפט היא להעניש בחומרה כדי למנוע ככל האפשר עבירות אלה וכדי להמחיש שדרך זו של קבלת כספים, לא תעבור ללא תגובה עונשית הולמת.

מאחר שבפרט הראשון, כתוצאה מהתנהגותו של הנאשם הוא קיבל סכום של 25,000 ₪, מתחם הענישה הראוי בגין פרט זה הוא בין 18 ל- 36 חודשי מאסר בפועל

בגין הפרט השני שלא הניב תוצאות, מתחם הענישה הראוי הוא בין 12 ל- 30 חודשי מאסר בפועל.

3

נכון הדבר שבגין העבירה האחרונה של הנאשם בגין מעשים דומים הוא נשפט ב- 02/06, דהיינו לפני למעלה מ- 8 שנים, אולם הדבר מלמד על אופיו של הנאשם, שאינו בוחל בביצוע מעשי עבירה כדי להפיק רווח כספי.

אני גוזר על הנאשם בגין פרט האישום הראשון שנתיים מאסר בפועל, ובגין הפרט השני שנה מאסר בפועל.

ששה חודשים מהעונש בגין הפרט השני יצטברו לעונש בגין הפרט הראשון, וששה חודשים יהיו חופפים לו, לפיכך על הנאשם לשאת בעונש מאסר ממשי לתקופה של 30 חודשים, החל מיום מעצרו - 24.12.13.

כמו כן אני מטיל על הנאשם שנה מאסר ע"ת שלא יעבור תוך 3 שנים, עבירת רכוש מסוג פשע.

אני מחייב את הנאשם לפצות את סניף בנה"פ ברח' מבצע סיני 16 בת ים בסכום של 25,000 ₪, הסכום שנטל שלא כדין מהבנק.

זכות ערעור תוך 45 יום.

ניתן היום, כ"ט אייר תשע"ד, 29 מאי 2014, במעמד הצדדים.

_____________________________

צבי גורפינקל, שופט בכיר

4