הייתי מעדיף לא להגיע לשלב הזה, ואני לא ממהר לחלק ציונים לאנשים בטח לא בריש גלי, ובטח לא למערכת שתפקידה לעשות צדק וטוב.

אבל לצערי, יש לי תיק שמנוהל כעת על-ידי השופטת אופירה דגן-טוכמכר, ואני חייב לציין שהחוויה האישית שלי היא שהיחס של השופטת כלפי הוא לא רגיש ולא אנושי, השופטת לא גילתה שום רגישות למצב שלי ונראה שהיא הגיעה עם הנחות ונרטיב מוכן מראש בלי שום ניסיון להתעמק בעובדות ובמי שעומד מאחוריו. ולראייה, במהלך המשפט השופטת דאגה להשוות את המכה שלי (שמוערכת ב40% נכות על-ידי מומחי ביהמ”ש האזרחי), למכה קלה ממגן השמש ברכב. ועצוב לי שביהמ”ש איבד כל רגישות וצלם אנוש, והתחושה הכללית שלי במהלך המשפט הייתה תחושה של השפלה.

יתרה מזאת, נכון לרגע זה המומחה (ד”ר ורבר) בתיק לא עומדת בזמנים שקבע החוק והשופטת בהחלטתה, אני כבר יותר משבוע מבקש ממזכירות ביהמ”ש שיצרו קשר עם המומחה ושיעדכנו את השופטת, ורק היום כבר יותר משבוע אחרי קיבלתי תשובה ממזכירות ביהמ”ש שהמומחה אמרה שהיא תספק את התשובה שלה בשבועיים הקרובים, כאלו היא לא מפגרת בזמנים וכאלו היא עושה טובה. לכן ביקשתי ליצור קשר עם השופטת כדי להעביר לה את התחושות שלי וכדי שתפעל לאכוף את ההחלטה שלה ונודע לי שאין לי יכולת ליצור קשר עם השופטת ושהנתיב היחיד הוא באמצעות שליחת פקס למוקד הראשי. כל זאת בזמן שיש חוק שמחייב גופים ציבוריים לרבות את בהימ”ש לאפשר יצירת קשר באופן שאינו פקס – https://www.nevo.co.il/law_html/law01/501_921.htm.

לא הגיוני שביהמ”ש והשופטת לא יודעים לכבד בעצמם את החוק ואת ההחלטות שהיא בעצמה קבעה. יש תחושה שאני עוד מספר תיק, והתחושה הכללית היא שהמומחה וביהמ”ש עושים טובה שהם עושים את העבודה שלהם, ואני זה שצריך לדאוג במצבי שהם יעמדו בזמנים שהם עצמם קבעו. אין שום רגישות למצב, למי שעומד מאחורי התיק והמצב שלו, ואני צריך לעבור מסכת ייסורים והפרות זמנים שגוררים את התיק במשך שנים, בזמן שכל הנטל עובר עלי ללא מענה ללא סיוע, ובאופן משפיל וללא התחשבות בקביעות החוק.

נוכחתי לגלות שביהמ”ש הפך למערכת חסרת רגישות, שלא עומדת בערכי אנושיות בסיסיים ושאינה מכבדת את החלטות החוק וההחלטות שהם בעצם קבעו. וחבל שזה המקום היחיד שנשאר לי להעביר את התחושות והתסכול שלי מההתנהלות החסרת רגישות והלא מקצועית הזו. ולקוות שההתנהלות הזו תיפסק כי אין לה מקום, לא בתיק שלי ולא בתיקים של האחרים בתור שיגיעו אחרי.