זה היה דיון טראומטי עבורי…יצאתם הרכב של שופטים פה אחד להגן על עורך דין רשלן מאד שגרם לי עוול מתמשך..תוך זילות במעדיו נחמורים כפי שקבע השופט אריאל ברגינר.. ראש ההרכב ניסתה להפיל הכל על עורכת דין מאוחרת שאלמלא הרשלן לא היינו נדרשים לה…זה הרגיש ממהתחלה דורסני..הוא לא נזקק לבניגור. היים שם בשבילו… הייתם בשביל החזק..לא לא למען החלש..לא נתתם לעורך דיני להתבטא כמעט..לא היה לו סיכוי..מול הרכב פה אחד…..לחצתם אותי להסכים לפשרה…ואף מילה מהלחץ שהופעל עלי..לא נרשמה בפרוטוקול..אם זה תקין וכשר למה זה לא רשום ….לתחושתי זה לא היה משפט אמת..או צדק.. הובהר לי מפורשות שאם לא אסכים לפשרה שתנקה את הרשלן מכל רשלנות גם תטילו עלי הוצאות.. זה היה הליך פוגעני ומעוות בעיני… ואת חנה קיציס תרצי או לא היית חלק מהמושב הזה…היינו בהלם כולנו מהתנהלות ההרכב..אני יכול להבין את רצונכם להגן על עורך דין כולכם חברים למקצוע..אבל אי היה לעשות את זה בסבלנות..בכבוד..תוך פיצוי ראוי והולם..?? ..
ההליך הזה היה חטא על פשע כלפיי..ככה אני מרגיש..ואין לי אלא להתפלל…השיבה שופטינו כבראשונה…לא תטה משפט לא תכיר פנים..צדק צדק תרדוף….מרגיש שנגרם לי עוול..
ורק להבהרה..אני יכול לקבל את התוצאה באהבה ולקוות שעורך הדין שהתרשל ומעולם לא הביע חרטה למד משהו…. …אבל אני לעולם לא אבין את הדרך והסגנון ..