נולד בשנת 1936 בליטא. היה בגטו קובנה.
בשנת 1947 עלה ארצה.
בשנת 1954 סיים את לימודיו התיכוניים בבית הספר שליד האוניברסיטה בירושלים.
בשנת 1958 סיים לימודי מוסמך למשפטים באוניברסיטה העברית בירושלים, במקביל לכך למד
בחוג לכלכלה ובחוג ליחסים בינלאומיים בבית הספר קפלן.
בשנים 1958-1960 שירת בצה"ל, בלשכת היועץ הכספי לרמטכ"ל וראש אגף התקציבים במשרד
הבטחון.
בשנים 1960-1963 שימש כעוזר הוראה ואסיסטנט בפקולטה למשפטים באוניברסיטה העברית
בירושלים.
בשנת 1963 הוסמך בעריכת-דין.
בשנת 1963 סיים בהצטיינות לימודיו והוענק לו תואר "דוקטור למשפטים" של האוניברסיטה
העברית.
בשנים 1963-1966 שימש כמדריך בפקולטה למשפטים של האוניברסיטה העברית בירושלים.
בשנים 1966-1967 שהה לצורך השתלמות ומחקר ב - Harvard Law School.
בשנת 1968 נתמנה כפרופסור חבר בפקולטה למשפטים באוניברסיטה העברית בירושלים.
בשנים 1970-1972 על-פי הזמנת האו"ם (Uncitral) השתתף בהכנת אמנה בינלאומית בעניין
שטרי חליפין, ובמקביל לימד ב - New York University Law School.
בשנת 1972 נתמנה כפרופ' מן המניין בפקולטה למשפטים, לימד דיני תאגידים ומשפט מסחרי.
בשנת 1973 קיבל פרס קפלן מטעם האוניברסיטה העברית בי-ם על הצטיינות במחקר ובמדע.
בשנים 1974-1975 שימש כדיקן הפקולטה למשפטים, האוניברסיטה העברית בירושלים.
בשנים 1975-1978 כיהן כיועץ המשפטי לממשלה.
בשנת 1978 היה חבר בצוות המשא ומתן לגיבושם של הסכמי קמפ-דיוויד. באותה שנה החל
לכהן כשופט בבית המשפט העליון ובמקביל הצטרף לראש הממשלה מנחם בגין כיועץ משפטי
במשא ומתן וקמפ-דייויד.
בין השנים 1982-1983 היה חבר בוועדת החקירה הממלכתית בעקבות טבח סברה ושתילה.
החל משנת 1992 התמקדה פעילותו השיפוטית בעיקר בקידום ובעיצוב המהפכה החוקתית
שיצרו, לשיטתו, חוקי היסוד העוסקים בזכויות האדם, כגון זכות השיוויון, חופש העיסוק
וחופש הביטוי.
בשנת 1993, עם פרישתו של המשנה לנשיא, מנחם אלון, מונה כמשנה לנשיא בית המשפט
העליון. בשנת 1995 מונה לכהונת נשיא בית המשפט העליון.
בתפקידו הוא קידם את תפיסת האקטיביזם השיפוטי, שלפיה אין בית המשפט חייב
להסתפק בפרשנות החוק, ועליו גם להשלים את החסר ב"חקיקה שיפוטית". בד בבד עם כהונתו
בבית המשפט העליון, היה ברק יושב-ראש הוועדה שניסחה, במשך כ-20 שנה, את תזכיר
חוק דיני ממונות, שבא לאחד את 24 החוקים העיקריים במשפט האזרחי בישראל לקודקס
של המשפט האזרחי הישראלי.
ביום 16/9/2006 פרש לגימלה.
לאחר פרישתו הצטרף לסגל האקדמי של המרכז הבינתחומי בהרצליה. שלושה חודשים
לאחר פרישתו פרסם את פסקי דינו האחרונים, ביניהם כמה תקדימים באשר לפיצויי
נזיקין לתושבי השטחים, סיכולים ממוקדים, העדפת יוצאי צבא ובעלות בני זוגם על דירתם.