1

           לפניי בקשה להארכת מועד להגשת בקשת רשות ערעור על פסק-דין של בית המשפט המחוזי מרכז מיום 5.5.2013. כפי שניתן לראות, מצויים אנו היום חודשים רבים לאחר פסק-הדין. מה פשר העיכוב הניכר? ובכן, המבקש הורשע על-ידי בית משפט השלום לתעבורה בפתח-תקווה בעבירה של נהיגה בשכרות, וביום 25.12.2012 נגזר דינו (קנס, פסילה, פסילה על-תנאי ומאסר על-תנאי). ערעורו של המבקש לבית המשפט המחוזי התקבל (ביום 5.5.2013), ונקבע כי הדיון יוחזר לבית משפט השלום, שם יתאפשר לסנגור להגיש בקשה לגילוי ראיה חסויה, וכלל הראיות תשמענה מתחילתן. הדיון אכן חזר לבית משפט השלום, וביום 9.1.2014 – לאחר כמה ישיבות – דחה בית המשפט את בקשתו של המבקש לגילוי ראיה חסויה, וקבע מועד להמשך הדיון. על רקע זה הוגשה ביום 17.2.2014 הבקשה שלפניי, ובה עותר המבקש לאפשר לו, כעת, להשיג על פסק-דינו של בית המשפט המחוזי מיום 5.5.2013.

2

           איני סבור כי יש מקום ליתן ארכה כמבוקש. כאמור, בית המשפט המחוזי קיבל את ערעורו של המבקש והחזיר את הדיון לבית משפט השלום. המבקש מלין על כך שבית המשפט המחוזי "נמנע מלדון בערעור לגופו" ו"בחר לו טענה אחת מתוך מכלול הטענות והחזיר את הדיון לבית המשפט קמא". אולם, את הטענות האלה, כמו-גם את הטענה כי בית המשפט המחוזי "כפה על הח"מ הליך שאיננו חפץ בו", היה על המבקש להעלות במועד הקבוע בדין להגשת בקשת רשות ערעור, ולא כעת – חודשים רבים לאחר פסק-הדין, ולאחר שהתקיים דיון בבית משפט השלום וניתנה החלטה בעניין גילוי הראיה. לא מצאתי כי ניסיונו של המבקש להשיב את הגלגל לאחור מהווה טעם ממשי המניח את הדעת למתן ארכה כה ממושכת, מה גם שההליך בבית משפט השלום טרם הסתיים (התיק קבוע כעת לשמיעת פרשת התביעה ופרשת ההגנה), ולאחר שיינתן פסק דין תעמוד למבקש האפשרות לנקוט הליכי ערעור בהתאם להוראות הדין, ככל שיהא צורך בכך.

           אשר על כן, הבקשה להארכת מועד נדחית.  

           ניתנה היום, ל' באדר א' תשע"ד (2.3.2014).

_________________________

העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח.  14012850_D02.doc  כש