1

           הבקשה שלפניי הינה בקשה מתוקנת להארכת מועד להגשת בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי מרכז-לוד מיום 18.5.2014 (עפ"ת 55167-07-13), בגדרו נדחה ערעור המבקש על הרשעתו בעבירה של נהיגה בשכרות, אולם הופחת העונש אשר נגזר עליו. יצוין, כי הבקשה המתוקנת הוגשה בהתאם להחלטתי מיום 13.8.2014. המשיבה מתנגדת לבקשת הארכה.

           מששקלתי בדבר הגעתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה להידחות, וזאת מן הטעמים המצטברים הבאים:

ראשית, בקשת הארכה (המקורית), בצירוף בקשת רשות הערעור, הוגשו ביום 24.07.2014. לדברי המבקש עצמו, מדובר באיחור של 19 ימים וזאת בשים לב למועד המצאת פסק הדין באמצעות הדואר (סעיף 3 לבקשה המתוקנת וכן סעיף 1 לבקשה המקורית). הגם שמשך האיחור האמור אינו ארוך מאד, הרי שהוא אינו זניח;

2

שנית, בדומה לבקשת הארכה המקורית, אף הבקשה המתוקנת אינה כוללת הסבר סדור והגיוני לעניין מקור הטעות אשר גרמה לאיחור. המבקש טוען, כי האיחור נגרם כתוצאה מתקלה ביחס למיקומו של התיק בעת מעבר משרדי של בא כוחו, אשר התרחש לפני מתן פסק הדין. ואולם אף אם כך הדבר, פשיטא שמרגע שהתקבל פסק הדין אצל בא כוח המבקש, הוא אמור היה להתוודע לחסרונו של התיק וממילא יכול היה לפעול למציאתו, או למצער להגיש בקשת ארכה בתוך המועד. מכל מקום, דומני כי ההסבר מעורר תהיות שונות, מה גם שהבקשה לא נתמכה בתצהיר;

שלישית, איני סבור כי ניתן לומר שסיכוייו של ההליך גבוהים וזאת בשים לב, בין היתר, לכך שמדובר בבקשת רשות ערעור ב"גלגול שלישי". אמנם, לטענת המבקש מתעוררת בהליך זה סוגיה משפטית הקשורה לשאלה האם ישיבה ברכב מונע עשויה להוות "נהיגה", לצורך עבירה של נהיגה בשכרות. הליך אחר אשר בגדרו מתעוררת סוגיה זו תלוי ועומד לפני בית משפט זה, והוא אף הועבר לאחרונה לדיון לפני הרכב (רע"פ 5166/14). ואולם, מקובלת עלי עמדת המשיבה לפיה נסיבותיו של המקרה דנן שונות מאלה של ההליך האמור, וזאת מאחר שבענייננו אין מחלוקת כי המבקש נהג (נסע) ברכב כ-100 מטרים עד לעצירתו. כפי שעולה מפסק דינו של בית המשפט המחוזי, דחיית הערעור על הכרעת הדין התבססה על נתון זה.   

סוף דבר, הבקשה נדחית.       

           ניתנה היום, י"ט בחשוון תשע"ה (12.11.2014).

_________________________

העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח.  14051970_X04.doc  כש

מרכז מידע, טל' 077-2703333 ; אתר אינטרנט,