1

1.             ביום 25.2.2021 הוגש נגד המבקש כתב אישום המייחס לו עבירה של החזקת סם שלא לצריכה עצמית לפי סעיף 7(א), 7(ג) לפקודת הסמים המסוכנים [נוסח חדש], התשל"ג-1973, בצירוף סעיף 29(א) לחוק העונשין, התשל"ז-1977, וכן עבירה של הסתייעות ברכב לעבור עברה לפי סעיף 43 לפקודת התעבורה [נוסח חדש].כעולה מכתב האישום, ביום 17.2.2021 נמצאו בתא המטען של רכב שבו נהג המבקש שתי שקיות זבל שבהן 10.940 ק"ג נטו סם מסוכן מסוג קנבוס. בד בבד עם הגשת כתב האישום, ביקשה המשיבה את מעצרו של המבקש עד תום ההליכים. ביום 14.4.2021 הוגש לבית המשפט תסקיר שירות מבחן, שלא בא בהמלצה על שחרורו של המבקש לחלופת מעצר, ועמד על קיומה של מסוכנות להישנות התנהגות עוברת חוק, ועל כך שאין ביכולתם של המפקחים המוצעים כדי להפחית ממסוכנות זו. חרף המלצת שירות המבחן, ביום 27.4.2021 הורה בית משפט השלום בבאר שבע (כב' השופט י' בן דוד) על העברתו של המבקש למעצר בפיקוח אלקטרוני, תוך שנקבע כי המעצר בו שהה המבקש עד כה, וכן הפיקוח האלקטרוני בו יהיה נתון יהוו גורמים מרתיעים עבור המבקש, וזאת בשים לב לגילו הצעיר ולהעדרו של עבר פלילי.

2

2.              ביום 24.8.2021, הגיש המבקש בקשה לעיון חוזר, שבגדרה עתר ל"ביטול המעצר תחת פיקוח היחידה לאיזוק אלקטרוני" על מנת לאפשר לו לצאת לעבודה. ביום 22.9.2021 דחה בית משפט השלום (כב' סגנית הנשיא ע' חולתא) את בקשתו, זאת, בין היתר, בשל שתי הפרות שבוצעו של תנאי מעצרו הנוכחיים, ונוכח תסקיר שלילי נוסף שנערך בענייננו של המבקש ביום 18.7.2021, שחזר על הקביעה כי מהמבקש נשקפת מסוכנות, כי הוא לא משתף פעולה וכי הוא לא מתאים לתנאי מעצרו הנוכחיים. בנסיבות אלה, נקבע כי אין מקום לשקול הקלה בתנאי מעצרו. עוד הורה בית המשפט בהחלטתו על צו פיקוח מעצרים של שירות המבחן בעניינו של המבקש למשך 6 חודשים, ועל הכנת תסקיר נוסף שיוגש בתוך 60 ימים. בית המשפט ציין כי ככל ששירות המבחן יתרשם שיש מקום לשקול הקלה בתנאי המעצר, יהיה מקום להגשת בקשה נוספת לעיון חוזר.

3.             המבקש ערר על החלטת בית משפט השלום וביום 30.9.2021 דחה בית המשפט המחוזי בבאר שבע (כב' השופט ע' כהן), את הערר. בהחלטתו ציין בית המשפט כי עצם ההחלטה להורות על מעצרו של המבקש בפיקוח אלקטרוני מקלה עמו. בית המשפט קבע כי החלטת בית משפט השלום נכונה וכי טרם הגיעה העת לבחון את ביטול המעצר בפיקוח אלקטרוני. עוד צוין כי המשיבה עשתה עם המבקש חסד משלא פעלה להפקעת המעצר בפיקוח אלקטרוני לאחר ההפרות שבוצעו. בית המשפט הבהיר כי לאחר תיקונו של חוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה – מעצרים), התשנ"ו-1996 (להלן: חוק המעצרים), עצור בפיקוח אלקטרוני אינו עוד בחזקת משוחרר, אלא בחזקת עצור, ומשכך, ככלל, אין מקום להעניק חלונות קבועים בפיקוח אלקטרוני לצורך יציאה לעבוד. מטעמים אלה, דחה בית המשפט המחוזי את עררו של המבקש.

4.             מכאן הבקשה למתן רשות לערור שלפניי. במסגרת הבקשה, טוען המבקש כי יש לאפשר לו יציאה מהמעצר לצורך עבודה, זאת נוכח העדרו של עבר פלילי, גילו הצעיר ומשום שהימצאותו במעצר מזה מספר חודשים הפחיתה, לטענתו, את מסוכנותו. עוד נטען, כי שגה בית משפט המחוזי באשר לשאלת האפשרות להתיר יציאה לצורכי עבודה למי שנמצא במעצר בפיקוח אלקטרוני.

3

5.             לאחר שעיינתי בבקשה ובצרופותיה, הגעתי לכלל מסקנה כי דינה להידחות. כידוע, על החלטת בית משפט מחוזי בערר הנוגע למעצר לא מוקנה ערר בזכות. סעיף 53(א1)(1) לחוק המעצרים מורה כי על המבקש לערור על החלטה כאמור לבקש רשות לעשות כן מבית משפט זה. מתן רשות לערור על החלטת בית המשפט המחוזי ב"גלגול שלישי", תינתן רק במקרים שבהם מתעוררת שאלה בעלת חשיבות ציבורית או משפטית החורגת מעניינם הפרטני של הצדדים. לצד זאת, ייתכנו מקרים שבהם ניתן יהיה לסטות מהכלל האמור ולהעניק רשות לערור אף בהעדר שאלה עקרונית, אם מתקיימות נסיבות חריגות המצדיקות זאת (בש"פ 5094/19 אוחיון נ' מדינת ישראל, פסקה 7 (29.7.2019); בש"פ 2786/11 ג'ריס נ' מדינת ישראל, פסקה 7 (17.4.2011)). אין אלה הם פני הדברים בענייננו. בית המשפט המחוזי, כמו גם בית משפט השלום, דנו בעניינו של המבקש, ונוכח נסיבותיו הפרטניות מצאו כי אין מקום להורות – כבר בשלב זה – על הקלה בתנאי מעצרו. זאת, בהתבסס, בין היתר, על התסקיר השלילי שהוגש בעניינו ועל הפרת תנאי מעצרו הנוכחיים. זאת ועוד, בית משפט השלום הורה כאמור על הגשת תסקיר נוסף ולא שלל אפשרות כי ככל שהתסקיר יצביע על שינוי, יוכל המבקש להגיש בקשה חדשה לעיון חוזר. משאלה הם פני הדברים, לא מצאתי כי הבקשה דנן מקימה עילה למתן רשות לערור.

           הבקשה נדחית אפוא.

           ניתנה היום, ‏ז' בחשון התשפ"ב (‏13.10.2021).

_________________________

21066530_M01.docx  תש

מרכז מידע, טל'077-2703333, 3852* ; אתר אינטרנט,