1.             בהתאם לסעיף 2(ב) לחוק בתי-דין דתיים (מניעת הפרעה), התשכ"ה-1965 (להלן: חוק מניעת הפרעה), מזכירות בית הדין השרעי ביפו הביאה לעיוני את החלטת בית הדין מיום 14.2.2022, במסגרתה הושת על התובע בהליך שבכותרת (להלן: ההליך) קנס בסך 5,000 ש"ח. בשל תקלה במזכירות בית המשפט העליון ההחלטה הובאה לעיוני רק ביום 29.1.2023.

2.             במהלך דיון בהליך מיום 14.2.2022, שבו נדונו, בין היתר, זמני השהות של ילדי התובע והנתבעת נרשם בפרוטוקול כך:

"כאן האב יצא מהאולם ללא רשות בית המשפט, לאחר שדיבר ללא רשות, ודבריו לא נרשמו".

           בהמשך, צוין כי התובע שב והפריע להתנהלות הדיון:

"[התובע] עזב את האולם ללא רשות, לאחר שנכנס גם הוא ללא רשות, ודיבר במילים שהפרוטוקול לא יכ[ו]ל לשאת, ועל כך הוחלט לקנוס אותו, אך לפני הקנס [...] לצדדים יש זכות להגיב".

           בא כוח התובע ביקש לבטל את הקנס בציינו כי בטרם התפרצות התובע, הועלו בדיון טיעונים "לא אמיתיים" אשר אף הביאו "להצעה המונעת [מה]אב לפגוש את ילדיו לאלתר". לאחר שנשמעו טענות הצדדים, החליט בית הדין להטיל על התובע קנס בסך 5,000 ש"ח לטובת אוצר המדינה. בהחלטתו כתב בית הדין כי בעת שהמותב "הציע הצעה לצדדים", ועוד לפני שהשלים את דבריו, התובע "יצא בהתנגדות לבית המשפט ולהצעתו [תוך שהוא] מאשים את בית הדין בהאשמות, והעליב את הישות האלוהית, בכוונה בכך להעליב את בית המשפט ואין בית המשפט יכול לחלוף על זה בלי משים".

3.             בנסיבות אלו, הוריתי ליועץ המשפטי של בתי הדין השרעיים (להלן: היועץ) ולצדדים להליך למסור את התייחסותם להחלטה בדבר הטלת הקנס. בתגובתו טוען היועץ כי סכום הקנס הוא סביר ומידתי בהתחשב בנסיבות העניין. בהקשר זה נטען כי התובע הפריע לאורך כל מהלך הדיון והתבטא באופן שפגע בכבודו של בית הדין, וכי בית הדין נתן התראה וביקש את התייחסות הצדדים בטרם הושת הקנס. עם זאת, היועץ מציין כי הוא מותיר את השאלה האם ראוי להתערב בהחלטת בית הדין לשיקול דעת בית משפט זה.

           התובע, בתגובתו, מבהיר כי הוא מתנצל על התנהגותו וכי זו נבעה מתחושתו כי הוא "'מפסיד' את ילדיו". בשים לב לכך ביקש התובע כי בית המשפט יורה על ביטול הקנס או הפחתתו לסכום סמלי. הנתבעת, בהתייחסותה, מדגישה כי אין זו הפעם הראשונה שהתובע מתנהג באופן זה, וכי האלימות המילולית הקשה של התובע מצדיקה החמרה עמו.

4.             לאחר שעיינתי בהחלטת בית הדין, בפרוטוקול הדיון ובתגובות הצדדים והיועץ, מצאתי לנכון לעשות שימוש בסמכותי מכוח סעיף 2(ב) לחוק מניעת הפרעה ולהורות על הפחתת הקנס לסכום של 2,500 ש"ח. כידוע, הסמכות הקבועה בסעיף 2(א) היא חריגה, "[...] שכן בית הדין מאשים וגוזר את הדין על אתר ובכוחות עצמו, בהליכים מזורזים ובלא שמתקיים הליך פלילי כהלכתו" (בש"פ 10071/06 פלונית נ' פלוני, פסקה 4 (7.12.2006)). לפיכך נקבעו בחוק ובפסיקה מספר כללים המגבילים את השימוש בסמכות זו. אחד מתנאים אלו הוא מתן התראה מפורשת למפריע בנוגע לאפשרות שתוטל עליו סנקציה תוך ציון סוג הסנקציה ומתן ביטוי מפורש להתראה בפרוטוקול הדיון (השוו: בש"פ 6242/21 בר נ' מדינת ישראל, פסקה 5 (17.11.2021); בש"פ 84/23 פלונית נ' פלוני, פסקאות 7-6 (24.12.2018)).

5.             בענייננו, לא ניתנה התראה ברורה דיה לתובע בדבר האפשרות שיוטל עליו קנס אם ימשיך להפריע לדיון. עם זאת, מפרוטוקול הדיון עולה בבירור כי התובע הפריע למהלכו, והתמיד בכך גם אחרי שיצא מהאולם בפעם הראשונה (ראו והשוו: בש"פ 6357/22 פלונית נ' פלוני, פסקה 6 (16.11.2022); בש"פ 6249/20 פלונית נ' פלוני, פסקה 9 (27.10.2020)). כמו כן, לתובע ניתנה זכות להגיב טרם ההחלטה הסופית בדבר הטלת הקנס. לפיכך, מדובר במקרה גבולי, אך בנסיבות שתוארו לא מצאתי מקום להורות על ביטולו של הקנס לחלוטין ואסתפק בהפחתתו, תוך הדגשת חשיבותה של התראה מוקדמת מפורשת שתכלול "[...] אזהרה לאדם, כי אם לא יימנע מהמשך הפרעה כי אז ייענש" (ההדגשה הוספה) (בש"פ 2022/98 רידר נ' אוחיון, פ"ד נב(2) 86, 94 (1998)).

6.             אני מורה, איפוא, על הפחתת הקנס שהושת על התובע והעמדתו על סכום של 2,500 ש"ח. יתרת הקנס ככל שכבר שולמה, תושב לתובע.

           ניתנה היום, ‏ז' בניסן התשפ"ג (‏29.3.2023).

_________________________

23008320_V02.docxיל