1.             לפניי ערר לפי סעיף 53 לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה – מעצרים), התשנ"ו-1996 על החלטת בית המשפט המחוזי בירושלים (כבוד השופט י' מינטקביץ) במ"ת 57112-05-22 שניתנה ביום 28.09.2023, ובגדרה נדחתה בקשת העורר לעיון חוזר בהחלטה על מעצרו עד תום ההליכים בעניינו.

2.             לאחר שמיעת טיעון מלא מצאתי כי החלטת בית משפט קמא מבוססת על אדנים מוצקים ונטועה היטב במסד הראייתי שהונח לפניו, ואשר נדון בהרחבה בהחלטת בית משפט קמא מיום 15.06.2022 (כבוד השופט א' גורדון).

           ייאמר מיד – בעת שדחה את הבקשה לעיון חוזר, נדרש בית משפט קמא לכלל טענות באת כוח העורר, ובכלל זה הטענות שהציגה לפניי לעניין עובדות חדשות, תיאום גרסאות בין המתלוננות ופגמים שנפלו בניהול החקירה.

3.             עיננו הרואות, כי כלל טענות ההגנה נגד המסד הראייתי בעניינו של העורר נדחו פעם אחר פעם, והן אינן מגלות כל עילה לעיון חוזר, זאת בהתאם לכללים המשפטיים החלים בכגון דא (ראו למשל: בש"פ 3409/18 בריל נ' מדינת ישראל, פסקה 16 (03.06.2018)). גם מסקנתו של בית משפט קמא לעניין מסוכנותו של המשיב מקובלת עליי, והכול מתוך מסקנותיו הוא.

           סוף דבר: הערר נדחה בזאת. 

           ניתנה היום, ‏י"ז בחשון התשפ"ד (‏01.11.2023).

_________________________

23077200_C01.docx  יש