בית משפט השלום לתעבורה בירושלים

גמ"ר 3374-12-19 מדינת ישראל נ' רג'בי

03 אוקטובר 2021

לפני כבוד השופטת שרית זוכוביצקי-אורי

מדינת ישראל

באמצעות פרקליטות מחוז ירושלים ע"י ב"כ עו"ד נתי בן חמו

המאשימה

                                    נגד

חמזה רג'בי

ע"י ב"כ עו"ד סאמר רג'בי

עו"ד עומרי שטרן

הנאשם

גזר דין

העבירות ועובדות כתב האישום

הנאשם הורשע על פי הודאתו בעבירה של גרם מוות ברשלנות לפי סעיף 64 ו- 46 לפקודת התעבורה[נוסח חדש] תשכ"א - 1961.

1.         על פי עובדות כתב האישום ביום 13.04.19 בשעה 10:50 לערך, נהג הנאשם בשכונת שועפט, ברכב מסחרי מסוג פולקסווגן בעל לוחית זיהוי מס' 20-860-12 (להלן: "הרכב"), בו מותקנים מצלמת רוורס תקינה וחיישני רוורס תקינים.

2.         הנאשם הגיע לרחוב אל-חנסה (להלן :"הרחוב"), בו הכביש צר. עקב חניית כלי רכב בשני צדדיו ועומס בכלי רכב אשר עמדו בטור, בזה אחר זה, נוצר "פקק". הנאשם עצר את הרכב כשהוא אחרון בטור.

3.         בשלב מסוים, נכנס רכב נוסף לרחוב מצדו השני והחל בנסיעה כשפניו לכיוון הטור בו עמד הרכב בו נהג הנאשם. על מנת לאפשר לרכב הנוסף לעבור, כלל הנהגים שעמדו בטור, לרבות הנאשם, החלו בנסיעה לאחור.

4.         באותה העת עברה במקום ס' ש' ז"ל, ילידת 1943(להלן:"המנוחה") וחצתה את הכביש שלא במעבר חצייה. כשחלפה על פני הרכב של הנאשם, הוא החל בנסיעה לאחור במהירות גבוהה ובחוסר זהירות. הוא לא הבחין במנוחה, על אף שניתן היה להבחין בה בשתי המראות הצדדיות של הרכב ובמצלמת הרוורס. הרכב פגע במנוחה, הפיל אותה ארצה ועלה עליה. בשלב זה, נתן הנאשם דעתו לכך שפגע בדבר מה. הוא עצר את הרכב והחל לנסוע קדימה. במהלך נסיעה זו, עלה הרכב על המנוחה פעם נוספת.

5.         כתוצאה ממעשיו של הנאשם, רוסקה גולגולתה של המנוחה, באופן שלא ניתן היה לזהותה בזירת התאונה ומותה נקבע במקום.

6.         רשלנותו של הנאשם באה לידי ביטוי בכך שנהג בקלות דעת, בחוסר זהירות ובמהירות שאינה תואמת את תנאי הדרך, לא וידא תוך כדי נסיעתו לאחור כי השטח פנוי, לרבות באמצעות מראות הרכב ומצלמת הרוורס המותקנת בו וכן בכך שלא נקט באמצעי הזהירות הנדרשים בנסיעה לאחור ודרס את המנוחה.

רשלנותו של הנאשם מתבטאת גם בכך שלאחר הדריסה הראשונה, לא יצא מהרכב כדי לבחון את מהות הפגיעה, ונסע קדימה תוך שהוא דורס את המנוחה פעם נוספת.

7.         במעשים המתוארים, גרם הנאשם ברשלנותו, למותה של המנוחה.

עבר תעבורתי

8.         הנאשם יליד 1997 בן 24, נוהג משנת 2016 ולחובתו 15 הרשעות תעבורה.

בשנת 2017 הורשע הנאשם בעבירה של הפרעה לתנועה, בעבירה של עצירה המפריעה לתנועה ובעבירה של אי ציות לתמרור איסור עצירה.

בשנת 2019 הורשע הנאשם הורשע בעבירה של נסיעה אחורנית ללא צורך בניגוד לסעיף 45 לתקנות התעבורה , בארבע עבירות של שימוש בטלפון כשהרכב נע שלא באמצעות דיבורית; בעבירה של שליחת או קריאת מסרון בניגוד לתקנות התעבורה; בעבירה של כניסה לצומת כשאין אפשרות להמשיך בנסיעה; בעבירה של עצירה המפריעה לתנועה; בעבירה של אי ציות לתמרור 401; בעבירה של הפרעה לתנועה או עיכוב התנועה; ובעבירה של נוסע לא חגור.

9.         זו הפעם השנייה בה נוסע הנאשם לאחור בניגוד לדין, אך בפעם הזו הייתה התוצאה טראגית.

תסקיר שירות המבחן

10.       בתסקירו מיום 11.07.21 פירט שירות המבחן את נסיבות חייו של הנאשם. שירות המבחן התרשם כי הנאשם בעל מערכת ערכים נורמטיבית ושומרת חוק ומנהל אורך חיים שממוקד בבניית עתידו ועתיד משפחתו.

עם זאת, התרשם שירות המבחן, כי במהלך השנים התקשה הנאשם לשמור על יציבות במסגרות השונות וכי הוא מתקשה לבחון לעומק את חומרת מעשיו והשלכותיהם הקשות וקושי זה מהווה סיכון להשנות עבירות בעתיד.

שירות המבחן סבר כי הנאשם זקוק למסגרת ברורה, יציבה והרתעתית אשר תמחיש לו את חומרת מעשיו ועל כן המליץ להשית על הנאשם עונש מציב גבולות בדמות מאסר בפועל לתקופה קצרה.

הראיות והטיעונים לעונש

טיעוני המאשימה

11.       המאשימה טענה כי לשם קביעת עונשו של נאשם בעבירה של גרימת מוות ברשלנות על בית המשפט לבחון מספר כללים שנקבעו בפסיקה, שהמרכזי בהם הוא מידת הרשלנות במעשה הנאשם והאם מדובר בתאונה שניתן היה למנוע. לטענת המאשימה מדובר בתאונה נמנעת שכן, הנאשם נסע לאחור במהירות בלתי סבירה, הרגיש שפגע במשהו ובמקום לעצור, לצאת מהרכב ולבדוק במה פגע נסע קדימה ועלה על המנוחה בפעם השנייה. לפיכך לטענתה, רמת הרשלנות שיש לייחס לנאשם היא לפחות בינונית, אם לא יותר מכך. לאענת המאשימה הערך המוגן שנפגע הוא קדושת החיים. במעשיו קטע הנאשם חיים של אדם וגרם להרס משפחתו כפי שניתן להתרשם מהצהרת נפגעי עבירה וממצבם הבריאותי. המאשימה הסכימה כי יש לתת משקל לכך שהנאשם הודה במסגרת הסדר טיעון אולם לטענתה יש לקחת בחשבון גם כי מהתסקיר עולה שהנאשם מתקשה לקחת אחריות מלאה על מעשיו, לבחון לעומק את חומרתם ואף נמצא בניתוק מסוים מהשלכותיהם הקשות.

12.       המאשימה הפנתה למספר פסקי דין, מהם עולה כי הענישה בגרימת מוות ברשלנות על אף שמדובר במעשים שבוצעו שלא בזדון ולרוב על ידי אנשים נורמטיביים ועל אף התחשבות בנסיבותיהם האישיות , היא מאסר בפועל מאחורי סורג ובריח. לטענת המאשימה מתחם הענישה בנסיבות התאונה הספציפית ורמת הרשלנות הבינונית גבוהה שיש ליחס לנאשם, נע בין 15-30 חודשי מאסר בפועל לצד עונשים נלווים. בהתחשב בלקיחת האחריות החלקית ובהתחשב בעברו הפלילי התעבורתי, של הנאשם בקשה המאשימה למקמו בשליש התחתון של המתחם, ולהטיל עליו 18 חודשי מאסר בפועל, 7 שנות פסילה, פסילה ארוכה על תנאי, מאסר על תנאי, ופיצוי משמעותי למשפחה.

טיעוני הנאשם

13.       הנאשם לא התנער מרשלנותו אך לטענתו יש להתחשב בכך שנסע ברחוב צפוף עם תנועה כבדה, בלחץ הסביבתי שהופעל עליו ובכך שמדובר בנסיעה לאחור של מספר מטרים בלבד שניתן לומר שנעשתה כמעט באופן אוטומטי. הנאשם ביקש להתחשב בכך שמכתב האישום לא עולה כי הוא ראה את המנוחה ובאשם התורם שלה שבא לידי ביטוי בכך שחצתה את הכביש בצורה מסוכנת, לא במעבר חציה ולא בקרבתו וביצעה את החציה באלכסון . בנסיבות אלה לטענתו לא הייתה לו חובת אחריות מוגברת ולכן יש לקבוע כי רשלנותו נמוכה. הנאשם ביקש להתחשב בנסיבותיו האישיות בכך שהוא אדם נורמטיבי, חיובי ויציב אשר התרחק מחברה שולית, התמקד בעשייה ובמשפחה ואף שלא סיים לימודים תיכוניים עבד בעבודה קבועה. לטענתו לאחר התאונה הוא הועבר לתפקיד מחסנאי, שם הייתה לו תאונת עבודה, כף ידו נפגעה ונקבעו לו 40% נכות. לטענתו התרשמות שירות המבחן לפיה הוא אינו נוטל אחריות על מעשיו נובעת מייסורי המצפון ורגשות האשמה שהוא חש.

14.       הנאשם ביקש לקבוע רמת רשלנות נמוכה עד בינונית אשר מתחם הענישה המתאים לה נע בין 6 חודשי מאסר שיכול שירוצו בעבודות שירות ועד ל-12 חודשי מאסר בפועל ופסילה למשך 4 שנים ועד 12 שנים. לאור העובדה כי הוא אדם צעיר ונורמטיבי שכל חייו לפניו ועל מנת לאפשר לו אופק שיקומי מבלי שייפגע האינטרס הציבורי, ביקש הנאשם כי יושת עליו עונש של מאסר למשך שישה חודשים, שיבוצע בעבודות שירות ופסילה מינימלית. לעניין הפיצוי ביקש הנאשם להתחשב בכך שהוא מקבל קצבה מהמוסד לביטוח לאומי .

15.       הנאשם בדברו האחרון אמר כי הוא מתקשה מאד עם מה שעבר, הוא מתחרט על מה שהיה וכי לא הייתה לו כל כוונה להרוג נפש. לדבריו חייו נהרסו, הוא לא עבד תקופה ארוכה וכשהחל לעבוד נפגע בידו ונשאר ללא עבודה ואם היה יכול להחזיר את הגלגל לאחור, היה עושה זאת.

טיעוני משפחת נפגעת העבירה

16.       בעלה, ילדיה כלותיה, חתניה ונכדיה, הגישו לבית המשפט מכתב המתאר באופן נוקב את כאבם הקשה ואת תחושתיהם, על אובדנה הפתאומי של אם המשפחה שהייתה דומיננתית בחיי כל אחד מהם. בני המשפחה הביעו תקווה כי בית המשפט יגזור את דינו של הנאשם, כך שיהווה דוגמא לכל הנהגים הרשלנים.

חומרת העבירות ומתחם הענישה

17.       במסגרת תיקון 113 לחוק העונשין נקבע, כי על בית המשפט לשקול את מכלול נסיבות העבירה ולקבוע מתחם עונש הולם בהתחשב בערך החברתי שנפגע, מידת הפגיעה בו ובהתחשב במדיניות הענישה הנהוגה.

הקטל בכבישי הארץ שהינו מכת מדינה מזה שנים רבות וחומרתה של עבירת גרם מוות ברשלנות הפוגעת בערך המקודש של קדושת החיים הובילו את בתי המשפט פעם אחר פעם למסקנה, כי הענישה המחייבת הינה מאסר בפועל מאחורי סורג ובריח.

הנאשמים בעבירה זו הינם לא פעם אנשים נורמטיביים, שגם עולמם חרב עליהם לאחר שגרמו למותו של אדם אחר. עם זאת לא יכולה להיות סימטריה בין סבלו של הנאשם לסבלה של משפחת הקורבן.

18.       בהטלת עונש מאסר על מי שגרם ברשלנות למותו של אדם בתאונת דרכים מובעת עמדה תקיפה וברורה כנגד נגע תאונות הדרכים והגנה על ערך קדושת החיים.

כדברי בית המשפט העליון ברע"פ 2996/13 נייאזוב נ' מדינת ישראל, לא פורסם (מיום 13.8.14):

"הם (-עונשי מאסר, ש.ז.א) משקפים את הצורך במאבק בקיפוח חיי אדם בדרכים, המהוה, למרבה הצער, תופעה שכיחה במחוזותינו, ומדיניות הענישה משקפת את היחס לקדושת חיי אדם. האמת תורה דרכה, כי הענישה במקרי גרימת מוות ברשלנות בגדרי תאונות דרכים או תאונות אחרות היא אתגר קשה, שכן עסקינן ככלל בנאשמים נורמטיביים שמעדו והתרשלו בהיסח הדעת של רגע, וחרב עולמן של שתי משפחות; בראש וראשונה, וברמה עילאית, של משפחת הקרבן שקופדו חייו בשל רשלנות; אליה נכמר הלב. אך במרבית המקרים ישנה גם טראומה לפוגע ולמשפחתו, לא רק בשל הענישה אלא בשל המעשה, ומאמינים אנו איפוא כי הנאשמים מתייסרים אף הם, בכלל וגם בפרשה שלפנינו. כפי שאמרו זאת בתי המשפט הקודמים בתיקים אלה שלפנינו, מלאכת גזירת הדין בכגון דא קשה היא מן הרגיל, וכדברי הנשיא שמגר בר"ע 530/84 שפר נ' מדינת ישראל, פ"ד לח (4) 162, 163 '...שאנו דנים בעבירה שאינה כרוכה בפגמים מוסריים או בשחיתות, אלא ביטויה כידוע לכולנו, באופן התנהגותו של האדם הנוהג ברכב'. מכל מקום, בנסיבות אלה של אבדן חיים, לעובדת מותם של הקרבנות ולקדושת חייהם נודעת חשיבות רבה בענישה; עוד משכבר הימים כתב מ"מ הנשיא זילברג (ע"פ 211/66 שפירא נ' היועץ המשפטי לממשלה, פ"ד כ (3) 375, 382, (1966)) דברים אלה שלא פג טעמם: 'לי נראה כי הוראת המינימום האמורה בסעיף 64 של פקודת התעבורה (נוסח חדש) באה לטעת בלב האזרח יחס של הכרת כבוד מיוחדת בפני קדושת החיים, ולכן משהוכחה רשלנותו של הפוגע הממית שומה עלינו להטיל עליו עונש מאסר, חוץ אם אשמתו היא כקליפת השום ממש - דבר שלא אירע במקרה שלפנינו'".

19.       עקרון הגמול בענישה הוא אחד מעקרונות היסוד בשיטת המשפט . אין מדובר בנקם אלא בהתוויית דרך הענישה כנגד מי שחטא כלפי החברה. כל חברה מתוקנת המבקשת לשמור על חוסנה ולהגן על הפרטים בה צריכה לשמר את זכותה להעניש את מי שחטא כלפיה או כלפי מי מפרטיה, הגם אם אין בעונש כדי לרפא או להשיב לאחור את תוצאות מעשיו של הנאשם.

כדברי בית המשפט בע"פ 6358/10 קבהא נ' מדינת ישראל, לא פורסם (מיום 24.3.11):

"עם כל הצער שבדבר סבורני כי יש ליתן במקרה דנן משקל מכריע לשיקולי הגמול וההרתעה ואין בנסיבותיו האישיות של המערער כדי להקטין את הצורך בהעדפת האינטרס הציבורי כי על המורשעים בעבירת גרם מוות ברשלנות יוטל עונש מאסר בפועל, כך שיועבר לכלל החברה מסר חד וברור כי יש להקפיד על חוקי התנועה על מנת להילחם בנגע תאונות הדרכים, הגובה מחיר כבד מדי יום."

20.       הטלת מאסר בפועל על מי שהורשע בגרימת מותו של אדם אחר נדונה במספר פסקי דין נוספים.

ברע"פ 548/05 מאירה לוין נ' מדינת ישראל, קבע בית המשפט העליון:

"מרבית המורשעים בעבירות הללו הם אנשים מן היישוב, מה שקרוי "נורמטיביים" כל עוד בעינה המדיניות הקיימת באשר לעבירות גרימת מוות ברשלנות בתאונות דרכים... דינם של המורשעים בהן לתקופת מאסר מאחורי סורג ובריח, והחריגים לכך נדירים. אכן, מרבית המורשעים בעבירות אלה - מן הסתם - הם אנשים מן היישוב, מה שקרוי נורמטיביים, אלא שנמצא לבתי המשפט לנסות להרתיע את הנוהגים בכביש מעבירות על ידי המודעות כי אם יתרשלו ויפגעו בזולת דינם מאסר. נוכח ההפקרות המרובה בכבישים, קיפודם של חיי אדם, השבר, השבר הנורא שאין לו מרפא ואיחוי הפוקד את משפחות הקורבנות, ותחושת אין האונים החברתית אל מול המס שגובות תאונות הדרכים מחברה שאינה חסרה קרבנות טרור ובקרב, מבקשים גם בתי המשפט לתרום תרומה צנועה בדמות גזרי דין מחמירים".

גם בע"פ 52518-07-12 לגטווי נ' מדינת ישראל קבע בית המשפט:

"המערער אכן אדם נורמטיבי בכל מישורי חייו האחרים, אולם בכך אינו שונה מהעבריין הממוצע בתחום זה. לעניין זה ציטטה כב' השופטת קמא דברים שנאמרו בע"פ 6258/10 מחמוד קבהא נ' מדינת ישראל (פורסם ביום 30.3.11) (להלן: "ענין קבהא") עם כל הצער שבדבר, יש להעדיף את אינטרס הציבור, באופן שיועבר מסר ברור כי יש להכביד בענישה על מי שעובר על חוקי התנועה, על-מנת להילחם בנגע תאונות הדרכים".

בדנ"פ 1391/12 מזרחי נ' מדינת ישראל, קבעה הנשיאה, כב' השופטת ד. בייניש:

"אין לסטות ממדיניות הענישה הנוהגת בעבירות של גרימת מוות ברשלנות. לפי מדיניות זו, כך נקבע בפסק הדין, ככלל יוטל עונש מאסר מאחורי סורג ובריח במסגרת המאבק בתאונות והחריגים לכלל זה הם מעטים".

21.        בסעיף 64 לפקודה נקבע כי העונש בעבירה של גרם מוות ברשלנות נע בין מאסר של 6 חודשים ועד 3 שנות מאסר בפועל .

בע"פ 6755/07 אלמוג נ' מדינת ישראל, מיום 16.11.09, נקבעו הכללים המנחים למלאכת גזירת הדין בעבירות של גרם מוות ברשלנות כתוצאה מתאונת דרכים:

"נדמה שקיימים שלושה כללים מנחים בסוגיית הענישה הראויה בעבירה של גרימת תאונת דרכים קטלנית ברשלנות. האחד, ראוי לגזור על נאשם עונש מאסר בפועל ופסילה מלנהוג לתקופה הולמת, הן בשל עקרון קדושת החיים והן משיקולי הרתעה. השני, בדרך-כלל הנסיבות האישיות של הנאשם בעבירה זו אינן בעלות משקל כבעבירות אחרות המלוות בכוונה פלילית, הן בשל אופייה המיוחד של העבירה הנדונה והן בשל ביצועה השכיח גם ע"י אנשים נורמטיביים. השלישי, אמת המידה הקובעת בעבירה זו היא דרגת הרשלנות."

קביעת רף הענישה תתבצע על פי מידת הרשלנות של הנאשם. לצורך קביעת רמת הרשלנות יש לבחון את נסיבות גרימת התאונה, האם מדובר ברשלנות רגעית או רשלנות נמשכת, האם התלוו לרשלנות זו עבירות תעבורה נוספות והאם ישנו אשם תורם מצד ג'. עוד התייחסו בתי המשפט למספר הנפגעים כאלמנט לקביעת העונש.

22.        גם בע"פ (ת"א) 40285-10-15 מדינת ישראל נ' פישמן, מיום 21.12.15, נקבע כי אין להסתכל על מתחם הענישה בגרימת מוות ברשלנות בתאונת דרכים כמקשה אחת ויש לבודד מתחמים לפי רמת הרשלנות. הערעור לבית המשפט העליון נדחה ברע"פ 501/16 פישמן נ' מדינת ישראל, מיום 14.2.16.

מידת הרשלנות של הנאשם

23.        לא ניתן להפריז בחומרתה של עבירת הנסיעה המסוכנת לאחור, על אחת כמה וכמה, כאשר תוצאתה היא גרימת מותו של אדם.

בשל הסיכון הרב הטמון בנסיעה לאחור ובמטרה להפחיתו היא הוסדרה במסגרת תקנה 45 לתקנות התעבורה כדלהלן:

45.        נוהג רכב לא יסיעו אחורנית אלא אם יש צורך בכך, ובמידת הצורך, ולאחר שנקט באמצעים הדרושים בנסיבות הקיימות כדי למנוע -

(1)         סיכון או פגיעה;

(2)         הטרדה או הפרעה.

24.        על מידת הרשלנות בתאונת דרכים שנגרמה כתוצאה מנסיעה לאחור ניתן ללמוד ממספר פסקי דין.

25.        בד"נ 22/83  מדינת ישראל נ' אליהו בן עובדיה חדריה, פ"ד לח(2) 285 (1984) הורשע הנאשם בגרימת מוות ברשלנות של ילדה בנסיעה לאחור. על פי העובדות שם, הנאשם נסע לאחור למרחק שלא עלה על מטר וחצי לצורך תמרון קצר לשם יציאה מחנייה ולפני עלייתו לאוטובוס, בדק היטב את סביבת האוטובוס מכל עבריו,ואף מתחתיו. חרף זאת, במהלך שתי דקות שבין הבדיקה לבין תחילת הנסיעה, הגיעה המנוחה אל מאחורי האוטובוס. הנהג לא יכול היה לראותהּ בהיותה ב'שטח המת' ליד הדופן האחורי של האוטובוס. בית המשפט קבע, כי לא בכדי הסדיר המחוקק את החובה בנקיטת אמצעי זהירות מיוחדים של הנוסע לאחור, שכן מעצם טבעה טמונה בה סכנה מיוחדת וגבוהה. על פי פסק הדין האמצעים אשר בהם יש לנקוט נגזרים משלושה נתוני יסוד עיקריים. האחד, זמן ומקום האירוע, שכן אזור מאוכלס אינו דומה לאזור שומם, ושעת לילה מאוחרת אינה דומה לשעת יום או לשעת בין-ערביים. השני, סוג הרכב, שכן גודלו ומבנהו משפיעים על היקף 'השטח המת' ושדה הראיה, היינו, מה בפועל רואה הנהג, ביחס לשטח שלכיוונו הוא מסיע את הרכב. וכדברי בית המשפט: "מה שמותר בהתנעת מכונית נוסעים בינונית והסעתה אחורה תוך מבט לאחור, אינו יכול להיות מותר אוטומטית ובאותם תנאים בלבד, כאשר מניעים אוטובוס אחורה, כי התנאים המתקיימים והסיכונים הנוצרים בשני סוגי המקרים הם שונים זה מזהומשלא נקט באמצעים אלה התרשל התרשלות רבתי " (שם, בעמודים 297 - 300).

26.       בפסק הדין נדרש הנשיא שמגר לשאלת החובה להסתייע במכוון חיצוני זאת לאור הסכנה הגבוהה שראה בעצם הנסיעה לאחור. בפסק דינו קבע הנשיא שמגר: "אמנם לא כל נהג בכל כלי רכב חייב לעולם לבקש עזרתו של אדם נוסף, אם הוא מבקש להניע את רכבו במידה כלשהי אחורה; כל מקרה צריך להיבחן לאור נסיבותיו. אך... בעת הנהיגה אחורה מחובת הנהג לכוון מבטו כל העת אל השטח המוביל במישרין לכיוון אליו רכבו נע; במיוחד עליו לתת את הדעת לשטח המת, ואם אין שליטה יעילה במבטו בשטח אשר אל כיוונו הרכב נע - לא יצא חובת הזהירות, אם לא יבקש ממישהו כי יכוונו בצורה נכונה. בכלי רכב גדולים ואוטובוסים זהו כמעט תמיד הכרחי, כל עוד לא יותקנו אמצעי עזר יעילים, המאפשרים ביטולו של השטח המת" (שם, בעמוד 306).

27.       בית המשפט ראה חומרה רבה בעבירת גרימת מוות תוך נסיעה לאחור וקבע: "מי שרואה קושי מעשי ביציאה מתוך מערכת נסיבות עובדתית אליה הוא נקלע ואשר אין בה מאומה כדי לסכן אותו, אינו יכול לנקוט פתרון המסכן בעליל את חייהם של אחרים. פתרונו הנכון בכך שמעיקרו לא ייכנס לתוך מערכת הנסיבות האמורה, ואם כבר נכנס אליה, עליו לצאת מתוכה שלא על חשבון בריאותם ושלומם של אחרים" (שם, בעמוד 307).

28.       על חומרתה של עבירת גרימת מות ברשלנות בנסיעה לאחור ניתן ללמוד משני פסקי דין בהן הורשעו הנאשמים שנסעו לאחור וגרמו למותו של אדם בעבירת הריגה ולא בגרם מות ברשלנות:

29.       בת"פ (מחוזי ירושלים) 1006/05 מדינת ישראל נ ג ד רביבו (פורסם בנבו 06.06.2006) (להלן- "פסק דין רביבו") הורשע הנאשם בעבירת הריגה. על פי עובדות המקרה הנאשם, נהג משאית קירור הגיע לגן אירועים לצורך פריקת סחורה. לאחר פריקת הסחורה שב הנאשם למשאיתו הניעה והחל בנסיעה לאחור כדי לשוב לכביש הראשי. באותה העת שבה המנוחה מקניות ופסעה בדרך בה נסע הנאשם לאחור כשגבה אל המשאית. בנוסעו לאחור עם משאיתו לא הבחין הנאשם במנוחה, פגע בה, הפיל אותה על הכביש והיא נדרסה מגלגליה האחוריים השמאליים ולאחר מכן בגלגל הקדמי. המנוחה מתה במקום.

30.       בית המשפט קבע, כי בעצם נסיעתו לאחור נטל הנאשם על עצמו סיכון ממשי. ברור היה לו כי בנסיעה לאחור צפויה סכנה להולכי רגל ועל כן מוטלת עליו האחריות למנוע את התממשותהּ, ולנקוט באמצעים הדרושים כדי למנוע סיכון או פגיעה. עוד נקבע כי נהיגת משאית לאחור בלי לדעת מי ומה נמצאים לאורכה או מסביבה, אינה יכולה להיחשב כנטילת סיכון סביר. בית המשפט השווה בין נסיעה לאחור לבין נהיגה רגילה ישר לפנים בעניים עצומות וקבע כי נהיגה עיוורת איננה נטילת סיכון סביר. וכדברי כב' השופט סולברג:

" הנאשם נהג את המשאית לאחור לכיוון שטח שהיה נסתר מעיניו. חובה היתה מוטלת עליו להסתייע באדם אחר שיכוון אותו ויוודא כי אין נשקפת סכנה בנסיעת המשאית לאחור..... ואף אם לא נמצא, לא היה בכך כדי לפטור את הנאשם מן החובה. היה עליו להמתין עד שיימצא אדם שיהיה לו לעיניים בנסיעת המשאית לאחור."

בנסיבות אלה ייחס בית המשפט לנאשם רשלנות רבתי וסטייה חמורה מהתנהגות סבירה.

31.       בפסק דין רביבו קבע בית המשפט, כי לאור התוצאות הקשות בתאונות הנגרמות כתוצאה מנסיעה לאחור וכפועל יוצא ממסוכנותה קיימת "קירבה" בין עבירת גרם מוות ברשלנות לבין עבירת ההריגה, שכן התוצאה היא אחת. בית המשפט קבע כי כדי להרשיע את הנאשם בהריגה, אין צורך להוכיח כוונה לגרום לתוצאות הטראגיות של המעשה. די בפזיזות, בין אם זו תבוא לידי ביטוי באדישות ובין אם בקלות דעת. בית המשפט סבר כי באותן נסיבות נהג הנאשם בשוויון נפש ביחס לאפשרות גרימת התוצאה הקטלנית ונטל סיכון בלתי סביר לאפשרות גרימת תוצאות המעשה שעשה ולפיכך נהג בקלות דעת.

32.       בע"פ 5135/18 עבידיה נ' מדינת ישראל (פורסם בנבו 26.6.2019)(להלן- פסק דין עבדיה) הורשע הנאשם בעבירות של הריגה נהיגה בקלות ראש וגרימת נזק לרכוש.

על פי עובדות כתב האישום נהג הנאשם בכביש 431 במשאית פול טריילר, אליה היה מחובר נגרר במשקל 32,000 ק"ג. הנאשם, החמיץ את הפניה אליה התכוון לפנות ועל כן עצר את משאית מיד לאחר הפניה, כאשר משאית והנגרר עומדים במלואם על השוליים הימניים בכביש.בשלב זה, החליט הנאשם לנסוע לאחור ולחזור עד לנקודה בה יוכל לפנות בפנייה אותה החמיץ. לשם כך ביצע תמרונים על הכביש, אשר כללו נסיעה איטית וקצרה קדימה ואחורה. בעקבות התמרונים, חסמו המשאית והנגרר את הנתיב הימני בכביש.אותה עת, נהג משאית אחרת נסע בנתיב הימני בכביש במהירות המותרת. לצדו של הנהג ישב המנוח.כאשר הגיע נהג המשאית האחרת אל החסימה התנגש בעוצמה רבה עם חלקה הקדמי של המשאית בחלקו האחורי של הנגרר, וזאת מבלי שהוא בולם, מאט או מסיט את משאית. תוצאה מהתאונה נהרג המנוח במקום.

33.       בית המשפט הרשיע את הנאשם בעבירת הריגה וקבע כי מדובר במקרה חמור של רשלנות פושעת, תוך גרימת סיכון בלתי סביר לכלל המשתמשים בדרך. (ראו: ת"פ (מרכז) 34576-10-16‏ ‏ מדינת ישראל נ' מ' ע'‏(פורסם בנבו 22.05.18).

34.       עוד נקבע בפסיקה כי כאשר מדובר בנהג מקצועי, אשר נוהג בכבישים מדי יום ובמשך שעות רבות, הצורך בהרתעה מקבל משנה תוקף, ולכן רף החומרה בהתנהגותו הרשלנית גבוה (ראו: ע"פ 570/07 בן הרוש נ' מדינת ישראל פורסם בנבו 7.05.07).

35.       במקרה שבפני מותה של המנוחה לא היה בלתי נמנע. הנאשם התרשל התרשלות של ממש באופן נסיעתו לאחור. הוא נסע לאחור במהירות שאינה תואמת לתנאי הדרך ברחוב צר ועמוס בכלי רכב שעמדו לפניו בפקק, באזור מאוכלס, בשעת בוקר שבה התנועה הן של בני אדם והן של כלי רכב רבה ומצריכה מישנה זהירות.

36.       הנאשם שהינו נהג מקצועי נהג במשאית גדולת ממדים ועל כן היה עליו לנקוט במשנה זהירות ולפעול בכל האמצעים על מנת להפחית הסיכון הרב הטמון בנסיעה לאחור במשאית . במשאית בה נהג היו מותקנים מצלמת רוורס וחיישני רוורס אשר מתחילים לצפצף ולהתריע מיד כאשר משולב ההילוך האחורי. על אף האמצעים הטכנולוגיים שעמדו לרשותו שנועדו לחדד את תשומת ליבו של הנוהג ברכב לסכנות הטמונות בנסיעה לאחור ועל אף שהוא חש שפגע בדבר מה במקום לעצור באופן מיידי המשיך בנסיעה הקטלנית ופגע במנוחה בשנית.

37.       הנאשם טען כי למנוחה אשם תורם כיוון שלטענתו היא חצתה את הכביש באלכסון. טענה זו לא עולה מכתב האשום, לא הוכחה וממילא לא הוכח הקשר בינה לבין קרות התאונה ותוצאותיה הקטלניות.

לפיכך אני קובעת כי מידת רשלנותו של הנאשם היא בינונית- גבוהה.

מתחם הענישה

38.       בקביעת מתחם הענישה אתייחס לפסקי דין בהם הורשע נאשם בגרימת תאונה אשר גרמה למותו של אדם בנסיבות דומות או בדרגת רשלנות דומה.

39.       בפסק דין רביבו שאוזכר לעיל הורשע הנאשם נהג משאית בהריגה בנסיעה לאחור. על הנאשם נגזרו שנת מאסר בפועל, 2 שנות מאסר על תנאי למשך 3 שנים משחרורו ופסילה למשך 10 שנים. בגלל נסיבותיו האישיות ציין בית המשפט כי אינו משית עליו קנס.

40.       בת"פ (י-ם)8348-11-10 מדינת ישראל נ' עמאר תמימי (פורסם בנבו 15.12.11) הורשע הנאשם בגרימת מוות ברשלנות ודינו נגזר בהתאם להסדר טיעון אליו הגיעו הצדדים בשל נסיבותיו המיוחדות של הנאשם. הנאשם נסע לאחור ופגע במנוח באמצעות גלגליה השמאליים האחוריים של המשאית, וגרם למותו המיידי. בית המשפט גזר על הנאשם 13 חודשי מאסר בפועל, 3 חודשי מאסר על תנאי ו- 8 שנות פסילה.

41.       בפסק דין עבידיה שאוזכר לעילהורשע הנאשם בעבירות של הריגה, ונהיגה בקלות ראש ובית המשפט הטיל עליו 4.5 שנות מאסר, פסילה למשך 15 שנים פיצוי בסך 30,000 ₪. בית המשפט העליון דחה את הערעור.

42.       ברע"פ 4832/18 חסן אלגדאמין נ' מדינת ישראל (פורסם בנבו 12.07.2018) הורשע המבקש בעבירה של גרם מות ברשלנות. המבקש נהג במשאית כאשר בנו יליד 2003, ישב במושב שליד הנהג. בהתקרבו לצומת רכבת ראש העין תוך שהוא מאיץ, אינו מאט או בולם את רכבו, פגע המבקש ברכב פג'ו, בו נהג המנוח, אשר עמד בצומת ברמזור אדום, וכן ברכב טויוטה, אשר האט לקראת עצירה בצומת. המבקש המשיך בנסיעה, פגע ברמזור, הפילו, והמשיך בנסיעה לכיוון הנתיב הנגדי, שם פגע ברכב ניסאן, וברכב מאזדה בו נהג ר'. כתוצאה מהתאונה, נחבל המנוח חבלות קשות, פונה לבית חולים, ונפטר בחלוף ארבעה ימים מהתאונה ומעורבים נוספים נזקקו לטיפול רפואי.

בית המשפט קבע, כי רף רשלנותו של המבקש, במקרה זה, הינו בינוני-גבוה.בית המשפט קבע כי מתחם העונש ההולם בעניינו של המבקש נע בין 17 ל-30 חודשי מאסר בפועל, ופסילה לתקופה ממושכת. בית המשפט הטיל על הנאשם 20 חודשי מאסר לריצוי בפועל, 12 חודשי מאסר על תנאי, למשך 3 שנים, לבל יעבור המבקש עבירה של גרם מוות בנהיגה רשלנית או נהיגה בפסילה,12 שנות פסילה מלקבל או מלהחזיק רישיון נהיגה, 20 חודשי פסילה על תנאי מלקבל או מלהחזיק רישיון נהיגה למשך 3 שנים, לבל יעבור המבקש אותה עבירה בה הורשע או עבירות מהתוספת הראשונה והשנייה לפקודת התעבורה וקנס בסך 20,000 ₪. בית המשפט העליון הותיר את העונשים על כנם.

43.       ברע"פ 9909/17 מאיר דרויש נ' מדינת ישראל (פורסם בנבו 01.01.2018) הורשע המבקש בגרימת מות ברשלנות. המבקש נהג אוטובוס פנה ימינה ופגע במנוחה שחצתה את הכביש במעבר החצייה, עם חזית האוטובוס בו נהג. המנוחה הוטלה קדימה על הכביש, והובהלה לבית החולים, כאשר היא סובלת משברים בגולגולת, מדימום מוחי, ומשברים בצלעותיה וביתר חלקי גופה ובהמשך נפטרה מפצעיה. בית המשפט קבע כי רמת רשלנות בינונית- גבוהה. בית המשפט קבע כי מתחם הענישה לרמת רשלנות זו היא בין 10 ל- 24 חודשי מאסר בפועל פסילה בפועל לתקופה שבין 6 שנים ל-15 שנים ועונשים נ לווים. בית המשפט גזר על הנאשם 14 חודשי מאסר לריצוי בפועל, 10 שנות פסילה בפועל, בניכוי ימי פסילה מנהלית ושיפוטית אותם ריצה המבקש, 18 חודשי מאסר על תנאי, לבל יעבור המבקש את אחת העבירות בהן הורשע וכן עבירה של נהיגה בזמן פסילה למשך 3 שנים, קנס כספי בסך 5,000 ₪ או 50 ימי מאסר תמורתו ופיצוי כספי למשפחת המנוחה בסך 15,000 ₪. בית המשפט העליון הותיר את הענישה על כנה.

44.       בתיק גמ"ר (תל אביב) 6408-02-20 פרקליטות מחוז תל אביב - פלילי נ' אליהו סויסה (פורסם בנבו 13.06.21), הורשע הנאשם בגרימת מות ברשלנות. הנאשם נהג ברכב מסחרי. על הכביש בכיוון נסיעתו של הנאשם, מעבר חצייה להולכי רגל המסומן היטב על הכביש. אותה העת הגיע המנוח אל המדרכה הימנית בכביש, והחל לחצות באיטיות את הכביש מימין לשמאל, בכיוון נתיב פנייתו של הנאשם. עם הגיעו של הנאשם אל צומת פנה במהירות, באופן רציף עם הרכב שמאלה, פגע עם צדו השמאלי של הרכב במנוח, אשר חצה את הכביש, והפילו ארצה. מיד לאחר מכן עלה הנאשם עם הגלגל הקדמי-שמאלי של הרכב על גפו של המנוח שהובהל לבית החולים ונפטר מאוחר יותר. בית המשפט קבע כי הנאשם נהג בקלות ראש וברשלנות חמורה. בית המשפט קבע כי מתחם העונש ההולם הוא בין 16 חודשים ל- 26 חודשים של מאסר בפועל, פסילה בפועל שנעה בין 12 שנים לבין 18 שנים, פסילה על תנאי ועונשים נלווים. בית המשפט גזר על הנאשם מאסר בפועל למשך 14 חודשים, מאסר על תנאי של 12 חודשים למשך 3 שנים שלא יעבור את העבירות בהן הואשם וכן בנהיגה בפסילה, פסילה מלהחזיק רישיון נהיגה למשך 10 שנים, פסילה על תנאי של 12 חודשים למשך 3 שנים וקנס בסך 20,000 ₪.

45.       לפיכך אני קובעת כי מתחם העונש ההולם בעבירה של גרימת מות ברשלנות בינונית-גבוהה בנסיבות המקרה היא מאסר שנע בין 12 חודשים ל-30 חודשים, פסילה שנעה בין 10 שנים לבין 18 שנים, פיצוי למשפחת הנפגע קנס ועונשים צופי פני עתיד.

העונש המתאים לנאשם

46.       הענישה היא אינדיבידואלית, והיא נקבעת בהתחשב בנסיבותיו האישיות של הנאשם על רקע מכלול נסיבות האירוע (ראו למשל בע"פ 433/89 אטיאס נ' מדינת ישראל, פ"ד מג(4) 170).

לאחר תיקון 113 לחוק העונשין, התשל"ז - 1977 שומה על בית המשפט להניח לצד מתחם הענישה המקובל את המקרה האינדיווידואלי שבפניו ולשקול מה יהיה העונש המתאים ואיזה שיקול הינו המרכזי וזאת בהתאם לנסיבותיו האישיות של הנאשם, עברו ונסיבות ביצוע העבירה. כך גם קבע המחוקק אפשרות לחרוג ממתחם הענישה כשישנה אינדיקציה שיקומית.

47.       הכלל בעבירה של גרם מוות ברשלנות הוא השתת מאסר בפועל מאחורי סורג ובריח זאת כהכרה בערך קדושת החיים ובצורך להרתיע.

עם זאת בקביעת העונש המתאים לנאשם אין לפסוח על בדיקה אינדיבידואלית של הנאשם הספציפי (ת"פ 43073-11-13 מדינת ישראל נ' זובידאת מיום 14.9.16 (לא פורסם).

בית המשפט העליון עמד על כך כי יש לשקול כל מקרה בהתאם לנסיבותיו המיוחדות והאישיות של הנאשם הספציפי ולאזן באופן ראוי ביניהן לבין מדיניות הענישה הראויה (פסק דין קאבהא).

קביעת מיקומו של הנאשם בתוך מתחם הענישה יקבע בהתאם לעברו, בשאלה אם נטל אחריות על מעשיו ובשכלול נסיבותיו האישיות השונות.

48.       קיימת בפסיקה מדיניות ענישה המאפשרת להימנע ממאסר בפועל מקום שאין מדובר ברשלנות ברף הגבוה ביותר וכאשר אין המדובר בנאשם בעל דפוסים עברייניים.

49.       חריגה מהכלל לפיו על נאשמים בעבירת גרם מוות ברשלנות יוטלו עונשי מאסר לריצוי בפועל תיעשה רק במקרים חריגים ויוצאי דופן בהם מדובר ברמת רשלנות נמוכה של הנאשם ובהתקיימותן של נסיבות אישיות יוצאות דופן המצדיקות את אי שליחתו של הנאשם הספציפי למאסר מאחורי סורג ובריח (פסק דין נייאזוב).

50.       מסקנותיה של ועדת דורנר הצביעו, בין השאר, על כך כי רב הנזק על התועלת שבהטלת עונשי מאסר קצרים למי שאין לו דפוסי התנהגות עבריינים בעבירות רשלנות. פסקי דין שניתנו לאחרונה בבית המשפט המחוזי חיפה לאור מסקנות הוועדה, התוו מגמה של הקלה בענישה בעבירת גרם מוות ברשלנות, במקרים בהם רף הרשלנות אינו גבוה (עפ"ת 62250-07-17 גולדברג נ' מדינת ישראל מיום 19.10.17 , ע"פ 41013-04-13 כרמון נ' מדינת ישראל מיום 4.3.13, עפ"ג 40674-11-17 עלי נ' מדינת ישראל מיום 1.2.18).

51.       בעבירת גרם מוות ברשלנות יינתן לנסיבותיו האישיות של הנאשם משקל מסוים אך לא מכריע. מהפסיקה עולה כי גם כאשר מדובר בנאשם נורמטיבי שחווה אף הוא קושי רב כתוצאה מהתאונה ראוי להשית בעבירות מסוג זה מאסר הפועל.

52.       אין מקום להשוות בין אסונו של הנאשם אל מול אסונה של משפחת הקורבן. יש להפנים את צורך בענישה ברורה ומשמעותית מאחורי סורג ובריח, כזו המעלה על נס את ערך קדושת החיים ומביאה בחשבון קודם כל וראשית לכל את המנוח ומשפחתו, את אלו שעולמם חרב עליהם במלוא מובן המילה ולנצח כתוצאה מהתאונה, אשר לא הייתה מתרחשת אלמלא רשלנותו של הנאשם. עם כל הצער, על הקושי שיסב מאסר בפועל על הנאשם עליו לשלם את חובו לחברה. על משפחת המנוח לדעת כי דמו של יקירם אינו הפקר וכי מי שהביא למותו ייתן על כך את הדין. אסונה של המשפחה הוא נצחי, עונשו של הנאשם עם כל הקושי הגלום בו אך זמני הוא.

53.       מצאתי למקם את הנאשם מעט מעל תחתית מתחם הענישה.

54.       הנאשם בן 24, הוציא רישיון נהיגה בשנת 2016 ולחובתו 15 הרשעות תעבורה. מדובר בנהג צעיר בעל ותק נהיגה לא ארוך שעברו התעבורתי כולל הרשעות בעבירות בטיחות.

בשנת 2019 הורשע הנאשם בעבירה של נסיעה אחורנית ללא צורך בניגוד לסעיף 45 לתקנות התעבורה. דהיינו זו הפעם השנייה בה נוסע הנאשם לאחור שלא כדין, אך בפעם הזו, הייתה לנסיעתו לאחור תוצאה טראגית.

55.       שירות המבחן המליץ להטיל על הנאשם מאסר קצר בפועל. איני סבורה כי מאסר קצר משקף את מידת הרשלנות של הנאשם ואת נסיבות המקרה. אינני סבורה כי קיימות בעניינו של הנאשם נסיבות מיוחדות או נסיבות שיקומיות המצדיקות הימנעות מהטלת מאסר בפועל מאחורי סורג ובריח וגם רמת הרשלנות המיוחסת לנאשם אינה מצדיקה חריגה ממתחם העונש ההולם.

עם זאת, לקחתי בחשבון את התרשמות שירות המבחן כי הנאשם מנהל אורח חיים נורמטיבי וחרף התאונה המשיך לעבוד למחייתו ואף נפגע בידו במהלך עבודתו.

56.       לחומרה לקחתי בחשבון את נסיבות התאונה, היינו הנסיעה לאחור ואת תוצאותיה הקשות בה קופדו חייה של המנוחה, את עברו התעבורתי נוכח ותק נהיגה קצר.

57.       לקולה לקחתי בחשבון את העובדה כי הנאשם הודה באשמה ובכך חסך זמן שיפוטי, את החרטה שהביע באולם בית המשפט, את נסיבותיו האישיות וכן את העובדה שרוב הרשעותיו של הנאשם הן בעבירות מסוג ברירת משפט. כן הבאתי בחשבון את המלצת שירות המבחן.

58.       לפיכך, אני דנה את הנאשם לעונשים הבאים:

1.         אני מצווה על מאסרו של הנאשם בפועל למשך 13 חודשים.

על הנאשם להתייצב לריצוי עונש המאסר בימ"ר ניצן אזור התעשייה הצפוני רמלה, ביום 22.11.21 בשעה 9:00 כשברשותו תעודת זהות או דרכון.

על הנאשם לתאם את הכניסה למאסר, כולל האפשרות למיון מוקדם, עם ענף אבחון ומיון של שב"ס, טל': 08-9787377, 08-9787336.

2.         אני מצווה על מאסרו של הנאשם למשך 12חודשים, וזאת על תנאי למשך שלוש שנים, אם יעבור עבירות של גרימת מוות ברשלנות או נהיגה בזמן פסילה.

3.         פסילה מלקבל ו/או מלהחזיק רישיון נהיגה לתקופה של 10 שנים מיום הפסילה עד תום ההליכים נגדו בניכוי הפסילה המנהלית שהוטלה עליו. הנאשם פטור מהפקדה.

            תשומת לב הנאשם לכך שהעונש המקובל על נהיגה בזמן פסילה הוא מאסר בפועל.

4.         פסילה מלקבל או מלהחזיק רישיון נהיגה לתקופה של 8 חודשים, וזאת על תנאי

למשך 3 שנים.

5.         פיצויים למשפחת המנוח על סך 15,000 ₪ שישולמו עד ליום 1.12.21 באמצעות מזכירות בית המשפט.

הודעה לנוכחים הזכות לערער על גזר הדין תוך 45 יום.

ניתן היום, כ"ז תשרי תשפ"ב, 03 אוקטובר 2021, במעמד הנוכחים