בית משפט השלום לתעבורה באשדוד

גמ"ר 4065-08-15 פרקליטות מחוז דרום שלוחת לכיש נ' וינר

.בפני

כבוד השופטת נועה חקלאי

בעניין:

פרקליטות מחוז דרום שלוחת לכיש

ע"י ב"כ עו"ד נדב אוחנה

המאשימה

נגד

אילן וינר

ע"י ב"כ עו"ד עמרי ארגמן

הנאשם

הכרעת דין

בהתאם למצוות סעיף 182 לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב] תשמ"ב 1982, אני מודיעה כי זיכיתי את הנאשם מהעבירה המיוחסת לו בכתב האישום.

א.        מבוא

התיק שבפני עניינו תאונת דרכים, שכתוצאה ממנה מצאה את מותה הגב' ד ד ז"ל (להלן: "המנוחה"). הנאשם, שהינו נהג אמבולנס של מד"א, הגיע למוסך על מנת להוציא את האמבולנס מהמוסך לאחר שהרכב תוקן. הנאשם יצא מהמוסך בנסיעה לאחור, בקשת, במהירות מאוד גבוהה, ומיד חזר על עקבותיו אל תוך המוסך, במהירות מאוד גבוהה, פגע במנוחה, פגיעה שגרמה למותה, והתנגש בקיר המוסך.

עסקינן ב"תאונה מדברת".

הנאשם טען כי הנסיעה המהירה הייתה בשל תקלה ברכב, שמנעה ממנו את השליטה ברכב, ולא בשל רשלנותו וכי עשה כל שניתן כדי להשתלט על הרכב.

בהכרעת הדין, אסקור את גרסת הנאשם, את עדויות עדי הראיה , את הסימנים שהותיר הרכב בזירת התאונה, את הבדיקות שעבר הרכב במוסך לאיתור התקלה, את הניסויים שערכו מומחי התביעה עם הרכב ואבחן את השאלה האם הראיות שהובאו, מלמדות מעבר לכל ספק סביר כי התאונה נגרמה עקב רשלנותו של הנאשם.

ב.         כללי

ב.1       רקע- כתב האישום

1.     כנגד הנאשם הוגש כתב אישום המייחס לו עבירה של גרימת מוות ברשלנות, בניגוד לסעיף 64 לפקודת התעבורה, התשכ"א - 1961.

2.     על פי עובדות כתב האישום, ביום 28.5.15, הובא אמבולנס של מד"א, רכב שברולט משא סגור מ.ר. 8756013 (להלן: "האמבולנס" או "הרכב") לתיקון המזגן, במוסך ברחוב העבודה 44 באשדוד (להלן - "המוסך).

ביום 28.5.15, בשעה 15:45 או בסמוך לכך, הגיע הנאשם, שהינו נהג אמבולנס במד"א, לשחרר את האמבולנס מהמוסך.

הרכב חנה בתוך סככה במוסך כשחזיתו לכיוון פנים המוסך. הנאשם נכנס לאמבולנס, הניעו, שילב להילוך אחורי והחל בנסיעה לאחור במהירות בלתי סבירה לתנאי הדרך. תוך כדי נסיעה לאחור, יצא האמבולנס מהסככה, חצה את המדרכה וירד לרחוב העבודה, כשהוא נוסע בקשת לימין, ופוגע באבן שפה של המדרכה שנמצאת ברחוב העבודה.

מיד לאחר מכן, הנאשם העביר את ההילוך למצב של נסיעה לפנים, החל בנסיעה לפנים במהירות בלתי סבירה, באותו מסלול בו נהג לאחור, התנגש עם דופן ימין בפינה קדמית שמאלית של משאית איווקו, מ.ר. 1687551, שעמדה בצמוד למדרכה ליד הכניסה לסככת המוסך (להלן: "המשאית") והמשיך בנסיעה לעבר סככת המוסך.

באותה העת, הגיעה הגב' ד ד  ז"ל, (להלן - "המנוחה") אשר עבדה במוסך, לעבר הסככה, לאחר ששמעה את רעשי המנוע של האמבולנס.

בהגיע הנאשם לסככת המוסך, פגע האמבולנס בעמוד שהחזיק את הסככה ומיד לאחר מכן פגע עם חזית הרכב במנוחה, אשר שהתה באותה עת בכניסה למוסך.

כתוצאה מהפגיעה, נפלה המנוחה על רצפת הסככה, והאמבולנס עלה עם גלגל קדמי שמאלי שלו על בטנה של המנוחה ולבסוף נעצר, כשחזיתו נבלמה בכלי העבודה של סככת המוסך ובקיר המוסך.

כתוצאה מהתאונה, המנוחה נפצעה קשה מאוד, הובהלה לבית החולים "ברזילי" באשקלון, כשהיא מחוסרת הכרה וסובלת מפגיעה רב מערכתית קשה. המנוחה נפטרה למחרת היום.

נטען שהתאונה, על תוצאתה הקטלנית, אירעה בשל רשלנות הנאשם, אשר נהג באמבולנס לאחור ולפנים בחוסר זהירות, במהירות שאינה מתאימה לתנאי הדרך, ובמיוחד בהתחשב בכך שיצא מסככת מוסך, נכנס לרחוב תוך חציית מדרכה, נכנס חזרה למוסך בו שוהים עובדי המוסך, הנאשם לא נהג כפי שמצופה מנהג מן הישוב לנהוג בנסיבות העניין.

ב.2       המחלוקת בתיק - עמדות הצדדים

3.     הנאשם כפר במיוחס לו. הנאשם מסר כפירה מפורטת, כפי שבאה לידי ביטוי בפרוטוקול מיום 26.11.15. למעשה ניתן לומר כי אין מחלוקת לגבי המתואר בכתב האישום ביחס לאופן התרחשות התאונה ולתוצאותיה.

עיקר המחלוקת היא ביחס לשאלה, האם נסיעת האמבולנס במהירות בלתי סבירה לאחור ולאחר מכן לפנים, היתה בשל רשלנות שנבעה מטעות אנוש של הנאשם או בשל תקלה ברכב. ובמידה והיתה תקלה, האם הנאשם התרשל בפעולות ההיגוי שביצע ברכב התקול.

4.     לטענת המאשימה, הנסיעה המהירה של הרכב, נעוצה בנהיגה רשלנית של הנאשם. המאשימה שוללת טענת הנאשם כי היתה תקלה ברכב, וגם אם היתה תקלה ברכב, לשיטתה, נהג סביר היה פועל אחרת ומונע את התוצאה הקטלנית.

5.     לטענת ההגנה, הנסיעה המהירה של הרכב נעוצה בתקלה ברכב, אשר בעטיה הטורים פעלו בעוצמה וגרמו לנסיעת הרכב, למרות שהנאשם לא לחץ על דוושת הגז, וניסיונו של הנאשם לבלום הרכב לא הביא לעצירתו. לשיטתה, באילוצי הזמן והמקום, מרגע שהתגלתה התקלה עשה הנאשם כל פעולה אפשרית כדי להשתלט על הרכב ולא התרשל.

6.     מטעם המאשימה העידו 15 עדים:

העידו 4 בוחני תנועה: אליעזר בלילטי (ע"ת 1), קוסטה קיפניס (ע"ת 11), יעקב ארליך (ע"ת 12) ודני פרצובסקי (ע"ת 13).

העיד מהנדס התנועה, קצין בוחנים מחוזי, רפ"ק מוגילביץ (ע"ת 2).

העיד ארז אלוני, (ע"ת 3) שהינו בהכשרתו מהנדס מכונות והנדסאי מכונות רכב ובעל תואר שני במנהל עסקים, מר אלוני עובד כמנהל המחלקה הטכנית של חברת UMI, יבואנית רכבי שברולט (הוא הרכב בו נהג הנאשם).

העידו עדי ראיה שראו את האירוע, ושהו בבתי עסק סמוכים: חיון נורית (ע"ת 4), גבריאל עזרן (ע"ת 5), יצחק מירילאשווילי (ע"ת 6) ואולגה דרוטגויז (ע"ת 7).

העיד נהג המשאית בה התנגש רכב הנאשם, תמיר יופה (ע"ת 9).

העיד שוטר תנועה שהגיע לזירת התאונה, רענן אחרק (ע"ת 10).

העיד נהג מד"א שהגיע עם הנאשם למוסך, גיאורגי גוליאק (ע"ת 8).

כעדי הזמה העידו מנהל מרחב לכיש במד"א, אבגי עמרם (ע"ת 14) וקצין הבטיחות במד"א פרץ מרדכי (ע"ת 15).

7.     מטעם ההגנה העידו הנאשם (ע"ה 1), שני מתנדבים במד"א - דנה אסד (ע"ה 2) ושחר אדרי (ע"ה 3), העיד מומחה מטעם ההגנה, ניר קוסטיקה (ע"ה 4) ונהג מד"א חיים מזר (ע"ה 5).

8.     בנוסף לעדויות הוגשו לבית המשפט עשרות מוצגים, לרבות חוות דעת מומחים וסרטונים, הן מטעם התביעה והן מטעם ההגנה.

ב.3       "תאונה מדברת"

9.     התאונה בתיק שבפניי היא בגדר "תאונה מדברת".

אופן נהיגת הנאשם, אשר יצא מהמוסך בנסיעה לאחור במהירות גבוהה וחזר בנסיעה לפנים במהירות גבוהה ופגע במנוחה אשר עמדה במוסך ואח"כ התנגש בקיר, מקימה עליו את החזקה העובדתית כי התרשל בנהיגה.

ראו בעניין זה, ע"פ 4498/14 שחר גרידיש נגד מדינת ישראל. בית המשפט העליון חזר על דברים שקבע בע"פ 2619/14 פלוני נ' מדינת ישראל:

"הפסיקה הכירה בקיומה של 'תאונה מדברת', שהיא ביטוי לחזקה עובדתית לפיה נהג זהיר אינו פוגע בהולך רגל במעבר חצייה או סוטה באופן חד לנתיב הנגדי... באותה מידה ניתן לומר כי נהג זהיר אינו פוגע מאחור ברכב הנוסע לפניו, ועצם הפגיעה מלמדת, לכאורה, על אחריותו לתאונה...עם זאת, הוספתי וציינתי בעניין פלוני, כי אמנם עובר הנטל הטקטי להבאת ראיות המפריכות את החזקה העובדתית אל כתפי הנאשם, אך "הנטל להוכיח את אשמתו של הנאשם מעבר לספק סביר רובץ לעולם על התביעה".

10.בשל היות התאונה "מדברת" הנטל ליתן הסברים ולהביא ראיות מפריכות עובר אל כתפי הנאשם.

ככל חזקה עובדתית אחרת, רמת ההוכחה הנדרשת מהנאשם כדי לערער את החזקה היא הקמת ספק סביר (ולא "מאזן הסתברויות" כפי שטען ב"כ המאשימה בפתח סיכומיו).

לעניין הנטלים, ראו בין היתר, י. קדמי על הראיות, עמ' 1683:

"משקלה הראייתי של חזקה שבעובדה הינו, אפוא, כמשקלה הראייתי של ראיה נסיבתית, לאמור: היא מהווה "ראיה לכאורה", שדי בהקמתו של ספק סביר כדי להיחלץ מאחיזתה."

לענייו הנטלים ראו גם ע"פ 4498/14 שחר גרידיש נ' מדינת ישראל, ע"פ 7066/13 ערן אלמליח נ' מדינת ישראל.

11.אקדים את המאוחר ואומר כי הוכח קיומו של ספק סביר. בתיק קיימות ראיות המחזקות את גרסת הנאשם לפיה היתה תקלה ברכב, ראיות בדמות מצבור עדויות של עדי ראיה, סימן גלגלים חריג באופיו שנותר בזירת התאונה, וראיות נוספות, שדי בהצטברותן כדי לבסס את הספק הסביר, וזאת על אף שהרכב נבדק ולא אותרה תקלה ואף לא נרשמה תקלה במחשב הרכב.

עוד אקדים ואומר, כי בנסיבות האירוע ולאור הנתונים עימם התמודד הנאשם בזמן אמת, לא ניתן לומר, מעבר לכל ספק סביר, כי מרגע שהנאשם הבחין בתקלה, התרשל הוא בפעולות ההיגוי שביצע, בנסותו להשתלט על הרכב התקול.

ג.         האם היתה תקלה ברכב:

ג.1       גרסת הנאשם - תקלה ברכב

12.גרסתו הראשונית והיחידה של הנאשם היתה כי קיימת תקלה ברכב, הטורים פעלו בשיא העוצמה וניסיונותיו לבלום את הרכב לא הביאו לעצירת הרכב. על גרסה זו חזר באופן עקבי מהרגע הראשון בזירת התאונה ולאורך כל ניהול התיק.

13.לעניין זה, ראו דברים שרשם השוטר רענן אחרק, (ע"ת 10), בדו"ח הפעולה שרשם בזירת התאונה (ת/29):

"הנהג אילן וינר... לדבריו בא לקחת את האמבולנס שהיה בטיפול ניתקו את הרכב מהמכשירים ואמרו לו שהוא יכול לנסוע. הניע את הרכב, ואז לדבריו הרכב האיץ אחורנית ולא יכל לשלוט עליו, יצא לכביש פגע במשאית ונכנס חזרה למוסך ולא הצליח לבלום ופגע בעובדת שהיתה במקום".

14.כך מסר הנאשם בהודעתו הראשונה (ת/1) שנגבתה ביום התאונה (28.5.15):

"הנעתי את האמבולנס .., לא שמעתי רעש חשוד או משהו ושהכנסתי להילוך אחורי, אמבולנס בלי שליטה נתן פול גז ונסע לאחור בלי שליטה שלי, ניסיתי ללחוץ על הברקס ועל הבלם יד שזה דוושת רגל, האמבולנס לא הגיב והמשיך בלי שליטה לאחור ברוורס, אני פחדתי שהרכב יחצה כביש ראשי ויפגע באנשים שברתי את ההגה ימינה והאמבולנס נסע בקשת ימינה לאחור מהר בלא שליטה שלי. אני כל הזמן במהלך הנסיעה מפמפם ומנסה בכוח ללחוץ על הברקס ולעצור, שהרכב כמעט הגיע לאבן השפה אני מנסה בכוח להוציא את ההילוך מרוורס לניוטרל והידית קפצה ל- D. בקטע שנסעתי לאחור אילן מנהל המוסך זה שטיפל ברכב רץ אחרי כדי לראות מה קורה לי ואז הרכב פורץ קדימה ללא שליטה שלי באותו מסלול. אילן ברח הצידה כדי לא להיפגע ואשתו שהיתה על המדרגות רצה לכיוון שלי והגיעה עד המדרכה ואז האמבולנס פוגע בה חזיתית עם החזית שלי בחזית גופה טיפה שמאלה חזית, ואני כל הזמן מנסה לעצור עם דוושת הברקס אין תגובה ואמבולנס בפול טורים, הולכת הרגל נגררה עם האמבולנס לתוך המוסך והאמבולנס מתנגש בעוצמה בקיר המוסך וסככה ונעצר...." (ת/1 עמ' 2 ש' 5-15).

15.כך העיד הנאשם בבית המשפט:

"הנעתי את הרכב, הכל היה תקין, דרכתי עם רגל ימין על הברקס כי אי אפשר להוציא מהפרקינג לשום הילוך בלי ללחוץ על הברקס ברכב הזה. שילבתי לרוורס, ברגע ששילבתי הרכב זינק אחורה ואני בכל הכח עם רגל ימין על הברקס. ראיתי שהרכב לא מגיב ולא כלום אז עם רגל ימין לחצתי בכח על הברקס ועם רגל שמאל לחצתי על הדוושה של האמברקס שנמצאת בצד שמאל. זה הכל בשניות. זה מוסך שעומד על רחוב העבודה אז אמרתי אם אני חוצה את רחוב העבודה אני הורג שם כמה אנשים אז עם יד שמאל שברתי את כל ההגה ימינה ויד ימין הדבר היחיד שאני יכול זה להכניס לניוטרל. הכל בכח, כי הרכב השתולל בטורים מטורפים ואז כנראה מהכח שעשיתי זה עבר את הניוטרל ונכנס לדרייב ואז כל הדרך שהוא עשה ברוורס הוא עשה בחזרה, כשאני חזרתי בחזרה האיווקו שביקשתי ממנו לזוז, לא היה לי שדה ראיה כי הוא הסתיר לי וכשחזרתי קדימה אולי עניין של מטר ראיתי את הגברת שנתנה לי את המפתחות שאני ידעתי שהיא בכלל בתוך המשרד ראיתי אותה מולי ואני כל אותו זמן עם ההגה שבור ימינה ועם רגל שמאל בכח על האמברקס ורגל ימין בכח על הברקס, לאורך כל הדרך הזאת." (עמ' 171 ש' 17-29).

16.העובדה כי בהודעתו במשטרה תיאר כי "פמפם" על דוושת הבלם תוך כדי הלחיצה על הברקס, ובחקירתו הנגדית העיד כי לא זכר אם פמפם (עמ' 173 ש' 31-24) אין בה לטעמי משום סתירה אשר פוגעת באמינותו של הנאשם.

מקובלים עליו דבריו של מר קוסטיקה בעניין ה"פמפום":

"ש. ... יש הבדל בין לחיצה אחת ארוכה על הבלם במהלך כל הנסיעה לבין פמפום של הבלם"... ? ת. לפי הבנתי, במצב בו היה הנאשם, הפמפום נעשה תוך כדי לחיצה ארוכה. הפמפום הוא במהלך לחיצה. אין פה הרפיה של דוושת הבלם. יש פה ממש בעיטות קטנות כשהדוושה כל הזמן לחוצה, היא בולמת. זה ניסיונות לדרוך יותר חזק, עוד יותר חזק. זו הכוונה. יש גבול מקסימלי. ברגע שאתה לוחץ על המקסימום זה לא משנה, אלה אותם כוחות. הנאשם אולי יכול להבין שניסיון ללחוץ חזק יותר זה סוג של פמפום, ככה אני מבין פמפום. (עמ' 236 ש' 24-31).

"מבחינתי היתה בלימה רצופה לאורך כל הנסיעה, עם הרגל דוושה עד הסוף, אם הייתה עד החצי, עם פמפום, בלי פמפום, היה תהליך בלימה רצוף בכל מהלך הנסיעה." (עמ' 240 ש' 6-8).

17.בניגוד לאמור בסעיפים 12-16 לסיכומי המאשימה, לא מצאתי חשיבות רבה לשאלה באיזה שלב במהלך הנסיעה הרגיש הנאשם כי הדוושה יורדת עד הסוף.

18.גרסת הנאשם זכתה לאמוני. גרסת הנאשם הינה אחת ויחידה, והיתה עקבית לאורך כל הדרך. לגרסתו, לחץ על דוושת הבלם מתחילת הנסיעה ועד סופה. לחיצה על דוושת הבלם, על אף תקינותה של דוושת הבלם ותקינות מערכת הבלמים, לא הביאה לעצירת הרכב וזאת בשל הטורים הגבוהים שפעלו כתוצאה מהתקלה. גרסתו נמסרה מיידית כבר בזירת התאונה ועליה חזר לאורך כל ההליכים בתיק.

כפי שאראה בהמשך, גרסת הנאשם נתמכת בעדויותיהם של כל עדי הראיה שהיו בזירה ונתמכת בממצא עובדתי בדמות סימן חריג שהותיר הרכב בכביש במהלך הנסיעה.

ג.2       עדויות עדי הראיה:

19.בתיק זה העידו 6 עדי תביעה שהיו עדי ראיה לאירוע.

עדויות כל עדי הראיה תומכות בגרסת הנאשם כי היתה תקלה ברכב, שכן הן מציירות תמונה ברורה של נסיעה חריגה, מהירה, במהירות "על טבעית", נסיעה שנתפסה בעיני הסובבים כמו "פיגוע מכוון", כמו "רכב על שלט" מקולקל שמשנה כיוון ללא האטה, תיארו רעש מאוד חזק שבקע מהמנוע, אולי "נתפס משהו", חלק מהעדים מעידים ששמעו חריקת בלמים וראו ניסיונות של הנאשם לעצור את הרכב, אולם ללא הצלחה.

20.כך העידה הגב' חיון נורית (ע.ת 4) שהיתה בחנות הקרמיקה שליד המוסך:

"ראיתי רכב חוזר במהירות מטורפת אחורנית... ובאותה מהירות הוא נסע חזרה באותו כיוון..." (עמ' 145 ש' 15-17)...."זה היה כל כך מהר. הוא עבר ואז היו שתי מכוניות, הוא לא פגע בהן, הוא עבר מאחורי המכוניות ואז חזר באותה מהירות לאותה נקודה. הייתי בטוחה שזה פיגוע כי רצו אנשים." (עמ' 145 ש' 27-29).

"זה היה נראה כמו נסיעה לא מובנת, זו לא הייתה נסיעה נורמלית, זו היתה נסיעה מאותו כיוון לאותו כיוון" (עמ' 146 ש' 1-2). "היה נראה כמו אירוע שמישהו נסע בכוונה, כאילו מישהו משתולל כמו פיגוע." (עמ' 146 ש' 21).

"אין עצירה בוודאות. הוא נסע אחורה ומיד קדימה. בוודאות לא היתה עצירה. זה מה שהעיניים שלי ראו. זה היה הכל עניין של שניות, אם אני לא הצלחתי אפילו לראות שזה אמבולנס צריך להבין את המהירות שזה קורה." (עמ' 146 ש' 26-28). "ראיתי רכב נכנס ושהוא יוצא ללא עצירה בין שתי הנסיעות" (עמ' 147 ש' 8).

דברים דומים מסרה העדה גם בעדותה במשטרה (ת/48).

21.כך העיד גבריאל עזרן (ע"ת 5) בעל חנות הקרמיקה שליד המוסך (העד לא ראה את הנסיעה אלא רק שמע אותה):

"שמעתי... את הגלגלים שהם חורקים... צועקים, כמו חראקה... אני זוכר שאת המנוע שמעו יותר מהחראקה, כאילו האוטו עלה על טורים. ש. זה היה נשמע כמו ששומעים בלימה או משהו שמפרפר על ההתחלה? ת. משהו שמפרפר על ההתחלה." (עמ' 148 ש 2-26).

דברים דומים מסר העד גם בעדותו במשטרה (ת/49).

22.כך העיד יצחק מירילשווילי (ע"ת 6), בעל נגריה ממול המוסך:

"אמבולנס יצא מהמוסך בצורה קשתית ברוורס, כמו מחוג וחזר באותה צורה בלי לשנות את כיוון הנסיעה (עמ' 149 ש' 8-9). "זו היתה מהירות לא טבעית, על טבעית, ...כשהוא הגיע מרוב המהירות יכול להיות הוא השתמש בברקסים מן הסתם והוא שרף את הכביש, הגלגלים שרפו את הכביש" (עמ' 149 ש' 12-14). "ראיתי שהנהג במצוקה הוא לא מצליח לעצור את הרכב, ראיתי את זה, אני הרגשתי אותו, ראיתי שאין לו שליטה עליו" (עמ' 149 ש' 21-22). "זו היתה מהירות שיא" (עמ' 149 ש' 27). "ש. יכול לתאר לי כמה זמן זה קרה? ת. שניות. אולי 5 שניות הכל. לא נשאר כלום. זו היתה מהירות שיא, דבר כזה לא פורמלי מהירות כזאת" (עמ' 150 ש' 6-7). "אמרתי שאולי נתפס לו משהו, לא היתה נהיגה רגילה, היה גז לא נורמלי, את יודעת מה זה לפתח מהירות כזו ב- 15 מ'? פששש..." (עמ' 150 ש' 19-20). "הוא לא מנסה להתחיל מהר, הוא מנסה לעצור את הרכב עם הברקס ואז זה שורף. יש הבדל עצום. הבן אדם מנסה לעצור והרכב לא עוצר לו. בטח שלא נעצר לו. מה הוא יכול לעשות?" (עמ' 150 ש' 29-30).

דברים דומים מסר העד גם בעדותו במשטרה (ת/46).

23.כך העידה אולגה דרוטגויז (ע"ת 7) שעובדת בחנות ליד הנגריה, ממול למוסך:

"אנשים חשבו ישר שזה פיגוע, זה לא היה משהו סטנדרטי שהרכב נוסע אחורה ופתאום קדימה, זה היה משהו מפחיד, מזעזע" (עמ' 152 ש' 1-2). "האמבולנס נסע אחורה וקדימה באותה מהירות, זה היה מאוד מהר. זה קרה כל כך מהר כאילו הרכב נסע לבד, כאילו זה רכב על שלט. כאילו לקחו את ההגה חזרה בלי ליישר אותו והאוטו נסע אחורה וקדימה" (עמ' 152 ש' 20-22). "שמעתי חראקות של גלגלים, כמו שילדים עושים, אני לא יודעת איך זה נקרא בדיוק, פרפרות (עמ' 152 ש' 27-28). "זה נראה כמו ילדים במכוניות על שלט שלא יודעים איך לשחק, והרכב נוסע קדימה ואחורה בלי שום הפסקה, בלי שום הגיון. זו לא נסיעה רגילה" (עמ' 153 ש' 14-15).

דברים דומים מסרה העדה גם בעדותה במשטרה (ת/47).

24.כך העיד גיאורגי גוליאק (ע"ת 8), עובד מד"א שהסיע את הנאשם למוסך כדי לאסוף את האמבולנס:

"קודם כל שמעתי משהו מאוד מוזר, ראיתי אמבולנס יוצא במהירות מהמוסך בזווית בצורה כזאת (בצורת קשת) בשניות הראשונות הייתי בטוח שהותקף, לא היה לי הסבר אחר...ואז ראיתי את האמבולנס חוזר באותה צורה" (עמ' 154 ש' 10-13). "האירוע הסתיים תוך שאני קופץ מהאמבולנס ומתחיל לרוץ באמת מדובר באירוע של כמה שניות. האירוע התחיל ונגמר מהר מאוד" (עמ' 157 ש' 13-15).

דברים דומים מסר העד גם בעדותו במשטרה:

"מה שאני יכול לומר בוודאות שאילן לא שלט על הרכב זה כי ראיתי כשיצאתי מהרכב שבו ישבתי את אילן נוסע קדימה לעבר המוסך באותה קשת שיצא לפני כן כשהוא עושה פעולות בתוך הרכב שמצביעות על כך שהוא מנסה לבלום ולהשתלט על הרכב. נראה היה שאילן מנסה לבלום כשנסע לתוך המוסך כי שמעתי חריקת בלמים...אני מתקשה לומר אם הרעש שהיה שם הוא כתוצאה מבלימה או פרפור של גלגלים במצב האצה. אני בוודאות יודע שהיתה האצה של הרכב אחרת הרכב לא היה נכנס במוסך" (ת/53 ש' 15-18, 25-26).

25.כך העיד תמיר יופה, (ע"ת 9), נהג משאית שהמתין ברכבו לטיפול במוסך ואשר רכב האמבולנס התנגש ברכבו במהלך הנסיעה:

"האמבולנס פגע בי גם בנסיעה ברוורס וגם בנסיעה חזרה... היה רעש של מנוע, החלון היה פתוח וחשבתי שמשהו לא טוב עם האוטו, היה רעש חזק כאילו גז, משהו היה לא טוב עם האוטו. ככה אני מבין" (עמ' 158 ש' 16-19). "זה כאילו הוא הגז היה עד הסוף... חשבתי שהוא עושה ברקס אבל האוטו בכל זאת נסע" (עמ' 158 ש' 33,30). "אני הייתי מכונאי ואני יודע שיש בעיה באוטו. יותר מדי רעש. לא הבנתי מה קורה והוא עוד פעם נכנס באותו סיבוב" (עמ' 159 ש' 1-2). "הרגשתי רעש של גז עד הסוף כאילו הדוושה נפלה, ככה אני חושב...שמעתי שהוא עושה ברקס אבל האוטו נוסע... מתי אוטו נוסע חזק ועושים ברקס חזק יש רעש של ברקסים (משמיע מין שריקה) אבל זה לא תופס, הברקסים לא תופסים (עמ' 159 ש' 8-13).

דברים דומים מסר העד גם בעדותו במשטרה (ת/55).

26.העובדה שהנסיעה היתה חריגה, נלמדת אף מהתנהלות המנוחה. כפי שציין מר קוסטיקה בסעיף 5.11 לחוות הדעת (נ/10):

"העובדה שהמנוחה אשר ישבה קודם לכן בתוך המשרד, הבינה שמדובר ברעש חריג, שגרם לה לצאת מהמשרד ולוודא מה מקור הרעש, מעידה על רעש עליית סל"ד מנוע חריג מאוד אפילו לסביבת מוסך, שהחל עוד בתוך המוסך".

27.לסיכום, עדי הראיה הם עדים ניטרליים, שהעידו מטעם המאשימה. עדותם זכתה לאמוני. הם העידו על נסיעה חריגה, על ניסיונות עצירה וניסיונות השתלטות על הרכב שביצע הנאשם שלא צלחו, על רעש חריג של טורים והאצה במהירות קיצונית, על רכב שנראה כמו "מכונית על שלט" שלא יודעים להפעיל את השלט...עדותם של כל עדי התביעה מחזקת את גרסת הנאשם כי הרכב לא היה תקין.

ג.3.      האם היתה תקלה דומה ברכב כשבועיים לפני התאונה?

28.ההגנה ביקשה להוכיח כי שבועיים לפני התאונה האמבולנס הגיב בצורה דומה.

29.בעניין זה העידה ע"ה 2, גב' דנה אסד, סטודנטית תואר שני במנהל מערכת בריאות, בוגרת תואר ראשון במשאבי אנוש. הגב' אסד מתנדבת 11 שנים במד"א מתוכן 5 שנים כנהגת אמבולנס. לדבריה, כשבועיים לפני התאונה, ביום 14.5.15 עבדה במשמרת בוקר, יחד עם המתנדב מר שחר אדרי (ע"ה 3) נהגה באותו אמבולנס, המכונה "לכיש 60", ביצעה נסיעה דחופה לבית חולים ברזילי, לדבריה, לאחר שהורידה את הנוסע, נתבקשה להזיז את האמבולנס, אשר חסם את הכניסה למיון.

כך היא מתארת את הנסיעה:

"הנעתי את האמבולנס, לחצתי על ברקס, העברתי לדרייב נסעתי קדימה עד שיש שם מעקה שחוסם. העברתי לרוורס האמבולנס זינק לי אחורה, לא היה לי ברקסים, לא היה לי שליטה עליו, מרוב הבהלה העברתי לפרקינג, האמבולנס נעצר במקום, ירדתי מהאמבולנס לראות אם הרכב שמאחוריי נפגע, נכנסתי למיון המשכתי את התהליך, כשיצאתי מהמיון דיווחתי למוקד ויצאתי מהתחנה" (עמ' 189 ש' 8-12).

לדבריה, הרכב זינק לאחור במהירות 50-60 קמ"ש (עמ' 197 ש' 23).

"כשהסתכלתי על המחוגים הכל השתולל, הברקסים לא עבדו. המחוג של המהירות ממש השתולל ירד עלה ירד עלה במהירות. הטורים היו ממש ממש ממש גבוהים זה היה ממש עד הסוף...הברקסים לא היה לי שליטה עליהם, לחצתי, אבל הם לא הגיבו... כשהעברתי לרוורס הרגל שלי היתה על הבלם. תוך כדי שהרכב על הבלם האמבולנס כבר עף, הרמתי הורדתי הרמתי הורדתי את הרגל טיפה כדי לפמפם. זה לא עזר...." (עמ 198 ש' 3-29) "כשהאמבולנס עף לי אחורה, הרגל היתה על הבלם, אחרי זה הרמתי לחצתי וזה כאילו אין כלום, הוא לא מגיב, כאילו אני עושה את זה לאוויר, אין התנגדות, כלום" (עמ' 199 ש' 10-11).

גב' אסד תיארה שהיתה נסערת, שחשבה שעשתה טעות בתפעול הרכב ושדיווחה למוקד מד"א על התקלה (עמ' 195 ש' 28, עמ' 196 ש' 6-11, עמ' 200 ש' 4-7, עמ' 201 ש' 21-23).

30.לדבריה, באותו היום היה עוד אירוע עם הרכב:

"כשחזרתי לתחנה, ביקשו ממני לקחת נהג לאחד המוסכים באשדוד, להוציא משם את לכיש 95, הנהג ירד, כשחניתי ניסיתי לעשות סיבוב בלי להכניס לרוורס, לא הצלחתי. העברתי לרוורס והאמבולנס שוב זינק לי. זה היה באותו יום" (עמ' 189 ש' 16-18).

31.כיוון שהמאשימה חלקה על כך שהגב' אסד נהגה באמבולנס לכיש 60 ביום 14.5.15, וכדי לחזק את גרסתה של הגב' אסד, הגישה ההגנה את יומן הרכב נ/11.

ביומן, בתאריך 14.5.15 מופיע בטור של שם הנהג, שמה של הגב' דנה אסד (השם רשום בסוגריים). יש לציין שההגנה לא הוכיחה מי רשם את השם ביומן.

32.מר אדרי, חייל משוחרר, התנדב כמעט 7 שנים במד"א. בעדותו, לא זכר במדויק את תאריך הנסיעה, זכר שדנה היתה נסערת (עמ' 207 ש' 5-8), זכר שבאירוע השני עליו העידה הרגיש חבטה כשהרכב במצב של עמידה (עמ' 207 ש' 34), (עמ' 222 ש' 19-20), נתן הסבר הכיצד זוכר את מספרו של האמבולנס בו נהגה הגב' אסד ( עמ' 211 ש' 3-27), (עמ' 213 ש' 33 - עמ' 214 ש' 4), לא זכר אם הגב' אסד דיווחה למוקד (עמ' 220 ש' 24) (עמ' 222 ש' 31- עמ' 223 ש' 2).

33.לא מצאתי כי ניתן לסמוך על עדותו של מר אדרי, ששנה אחרי האירוע, הוא יודע לומר בוודאות שבאותה משמרת הם נסעו באמבולנס לכיש 60, כשעל פי דבריו השימוש באמבולנסים הוא רנדומלי ( עמ' 211 ש' 14). כך לא זכר באיזה אמבולנס נהג במשמרת שהייתה חצי שנה לאחר מכן (עמ' 212, ש' 16).

34.מר אדרי העיד כי הנהג אותו אספו ביום 14.5.15 הוא חיים מזר (עמ' 321 ש' 5) וכי מי שנהג באמבולנס 60 לאחר הנסיעה שלהם הוא חיים מזר (עמ' 330 ש' 16). עדות זאת סותרת את עדותה של הגב' אסד לפיה הנהג שאספו לא נשאר איתם ברכב, אלא הורידו אותו באחד המוסכים כדי להוציא מהמוסך את האמבולנס לכיש 95 (עמ' 189 ש' 16-17).

35.לא ברור מעדותו של מר אדרי מה התרחש באירוע עצמו, להבדיל ממה שקורה בדרך כלל במיון, כך למשל סיפר שכשהגיעו למיון, חיכו במיון עד שמיטה תתפנה (עמ' 215 ש' 4-6) וכשהוצג לו כי בניגוד לעדותו, הגב' אסד העידה כי חיכו להם רופאים עם מיטה, אמר: "אני זוכר כי ככה אני רגיל שברזילי תמיד, יכול להיות שערבבתי פה חוויה אחרת אבל זה ספציפית על החניה ועל המיון. אני אומר מה שאני זוכר נטו, עברה שנה פלוס, עברו עלי עוד הרבה דברים מאז, אני מנסה לדלות את זה מהזכרון שלי" (עמ' 215 ש' 21-23).

"יכול להיות שיש פרטים שאני לא זוכר... אני בן אדם רגיל, עברו עליי הרבה מאוד חוויות בשנה וחצי האחרונות ומבחינתי אותה משמרת היתה עוד אחת מיני משמרות רבות. לא קרה שם משהו כל כך קונקרטי שאזכור אותה, זו משמרות אחת מיני רבות, זהו, זה כל מה שאני בא להגיד, אני לא בא לשחק, אני לא בא להתחכם, אני אומר מה שאני זוכר." (עמ' 223 ש' 12-16).

36.הגם שהתרשמתי מעדותה של הגב' אסד כי באחת מנסיעותיה באמבולנס, התרחש אירוע שדומה במהותו לאירוע עליו העידה (אם כי התרשמתי כי היא תיארה את האירוע באופן מעט מוגזם, למשל ביחס למהירות אליה הגיע הרכב, 50- 60 קמ"ש), אני שוללת את האפשרות, שאירוע כזה, ככל שהתרחש, אירע באמבולנס 60 ביום 14.5.15 בשעה 11:10 בבית החולים ברזילי, כפי שהעידה (עמ' 190 ש' 2), שכן במועד הזה היה האמבולנס "לכיש 60" נהוג בידי הנהג חיים מזר, כפי שעולה מהיומן נ/11, מעדותו של העד מזר (ע"ה 5) (עמ' 322-323) וכפי שעולה מדו"ח האיכון הידני והממוחשב (ת/59).

מהדו"ח הממוחשב עולה כי הנסיעה הראשונה של חיים מזר לבית החולים ברזילי ביום 14.5.15 החלה בשעה 10:51.

37.בניגוד לעדותה של הגב' אסד, ביום 14.5.15 לא תועדה כל שיחה שלה עם המוקד בו היא מדווחת על תקלה ברכב (ת62, ת/63).

הגב' אסד לא זכרה, ולו שם אחד של האנשים להם סיפרה על האירוע (עמ' 203 ש' 11-21).

לשאלה איך זכרה את תאריך האירוע ואת מספר הרכב, ענתה שיש לה יומן שמשמש אותה ללימודים, למד"א ולעבודה, ושהיא רשמה ביומן. את היומן היא שרפה בסוף השנה, אבל היא זכרה שהתקלה ברכב היתה יומיים לפני אירוע של חברה, על כן שיחזרה את מועד האירוע של החברה וכך ידעה לשחזר את המועד של התקלה ברכב (עמ' 204 ש' 4- עמ' 205 ש' 9).

38.עיון ביומן נ/11, מלמד כי ביום 11.5.15 מד הקילומטרז' ברכב עמד על 142,184 ק"מ. ביום 12.5.15, הוכנס הרכב למוסך באשקלון כשעל מד הקילומטרז' 142,203 ק"מ (על פי חשבונית גלאון מוטורס ת/44). ביום 14.5.15 בשורה בה מופיע השם דנה אסד, המונה בגמר הנסיעה עמד על 142,225 ק"מ. קרי, הרכב נסע 22 קילומטר מרגע צאתו מהמוסך באשקלון.

הנסיעה של הוצאת הרכב מהמוסך אינה מתועדת ביומן אך גם אם בוצעה על ידי גב’ אסד, ב- 22 קילומטר ניתן להגיע מהמוסך בחזרה לאשדוד, אך בוודאי שלא ניתן לבצע נסיעה נוספת מאשדוד לבית החולים ברזילי ובחזרה. גם בנתון זה יש כדי להחליש את גרסתה של הגב' אסד

39.לסיכום, הגם שהתרשמתי כי הגב' אסד חוותה אירוע מהסוג עליו העידה, לא מצאתי ליתן משקל משמעותי לעדותה, זאת משום ששוכנעתי כי האירוע לא התרחש ביום עליו העידה ברכב עליו העידה.

גם אם האירוע התרחש במועד אחר ועסקינן בטעות בתאריך אשר שוחזר על ידה לאחר ששרפה את יומנה, נותר ספק אם התרחש באותו הרכב. (על פי היומן נ/11 החל מיום 12.4.15- מועד תחילת היומן - ועד למועד התאונה, הגב' אסד לא מופיעה ברשימת הנהגים שנהגו ברכב - למעט במועד 14.5.15 כמפורט לעיל).

ליקויים בתיעוד ברישומים של מד"א

40.איני שותפה להתרשמות ב"כ הנאשם בסעיף 60.4 לסיכומיו כי המידע שהוצג על ידי נציגי מד"א במסגרת עדויות ההזמה היה מידע "משובש ו/או ממקור לא אמין שלא לומר מבושל", עם זאת, ראוי לציין שהמאשימה הציגה נתונים הסותרים את עצמם, באופן שלא ניתן ללמוד מה באמת נעשה ברכב לכיש 60 ביום 14.5.15. ומתי באמת עבדה הגב' אסד.

41.כך למשל בת/62 סעיפים 2 ו-6, כותב מר בלילטי, כי לכיש 60 היה בסדנא וביום 14.5.15 כלל לא היה בפעילות מבצעית וכי הוא כלל לא מופיע בדו"חות האיכון ביום זה. בעוד בת/59 ניתן בבירור לראות כי לכיש 60 מופיע הן בדו"ח האיכון הידני והן בדו"ח האיכון הממוחשב וביצע 7 נסיעות ביום 14.5.15, החל משעה 10:11, נתונים הסותרים את דברי הבוחן. (נסיעות עליהן העיד ע"ה 5, מר מזר).

42.כך למשל, במזכר ת/61, מציין מר בלילטי, כי צילם את דו"חות העיסוק של כל האמבולנסים וכל המתנדבים שעבדו במועדים 13-15.5.15 ובכל הדו"חות לא מופיע שמה של הגב' אסד, בעוד בת/62 סעיף 3, הוא מציין כי ביום 14.5.15 הגב' אסד עבדה כחובשת ולא כנהגת, יחד עם מר ארליכמן, משעה 20:30 ועד השעה 8:30 והיא רשומה כחובשת ביומן מבצעים.

הגם שמר בלילטי מציין כי הגב' אסד החלה לעבוד בשעה 20:30, הרי שבאותו המזכר, ת/62, בסעיף 4, הוא מציין כי כבר בשעה 20:05 (25 דקות לפני שהחלה לעבוד...) הוקלטה במוקד 101 בקשה של הגב' אסד לפתוח את השער. זאת ועוד, בדו"ח האיכון (ת/59), צויין כי תחילת המשמרת של מר ארליכמן וגב' אסד היתה בשעה 23:00 ולא בשעה 20:30 כפי שרשום במזכרו של מר בלילטי , עובדה שאף היא אינה מסתדרת עם הנתון לפיו הוקלטה בשיחה למוקד כבר בשעה 20:05.

ג.4       האם הרכב היה תקין כשבועיים לפני התאונה?

43.על אף ששאלת תקינותו של הרכב היא לב ליבו של התיק, ביום 5.4.17, בשלב שמיעת עדי ההזמה ציין ב"כ המאשימה: "אבקש לציין לגבי ספר הרכב כי מדובר באסופת מסמכים לפיה ניתן לראות מתי היה טיפול. יש לי את אסופת המסמכים, חברי ואני הסכמנו בתחילת ההליך שלא להגיש אותה בכפוף לכך שלא תועלה טענה על תקלה מכנית שהיתה ברכב לפני האירוע. כרגע, העד מדבר על העובדה שהכניס את הרכב למוסך בשל בעיה בבלמים ובמזגן. המסמך ותאריך הכניסה נמצאים גם אצלי וגם אצל הסניגור. כרגע זה לא נמצא פיזית ברשותי, אלא במשרד. אבקש להגישו בדיון הבא" (עמ' 302 ש' 25-29).

ב"כ הנאשם הופתע מהדברים: "אני למד לראשונה כאילו יש הסכמה דיונית שאנו לא נטען על תקלה מכנית ברכב שהרי כל לב ליבו של התיק מתבסס על טענת ההגנה כי התקלה ברכב היא זו שגרמה לתאונה". (עמ' 302 ש' 33 - עמ' 303 ש' 1).

למען הסר ספק, בפני בית המשפט לא הוצגה כל הסכמה דיונית שכזו.

עוד יש לציין כי למרות דברי ב"כ המאשימה, לא הוגשה בקשה להגשת ספר הרכב, (הוגשו בתחילת ההליכים, מסמכים (ת/43, ת/44) המלמדים על הטיפולים שנעשו ברכב לרבות הטיפול שבוצע לרכב בתאריכים 12-13.5.15).

44.נשמעו בבית המשפט עדויות סותרות ביחס לתקלות שהיו ברכב כשבועיים לפני התאונה:

כך למשל מר איבגי עמרם (ע"ת 14), מנהל מרחב לכיש במד"א, עובד במד"א מזה כ- 18 שנה, העיד כי לא זכור לו שביום 14.5.15 או בימים קודם לכן היתה תלונה על תקלה באמבולנס 60 (עמ' 293 ש' 19-21).

לעומתו, מר פרץ מרדכי (ע"ת 15), אשר עובד במד"א 30 שנה ומשנת 1999 משמש כקצין בטיחות בתעבורה במחוז דרום וכבוחן נהיגה העיד כי דיווחו לו תקלה בבלמים ובמזגן.

לדבריו:

"התקלה היחידה שדווחה לי היא בלמים ומזגן שלא עובד כראוי. הרכב נכנס למוסך. אני לא זוכר תאריך מדוייק, זה משהו בין ה- 10-11-12 לחודש." (עמ' 302 ש' 21-22). "הרכב היה במוסך... טופל בשל תקלת בלמים, ביום 12 או 13 לחודש. זה מתועד בחשבונית וכן במוסך UMI." (עמ' 304 ש' 4-5).

"ש. אם הרכב נכנס לטיפול בתקלת בלמים, איפה התיעוד של תקלת הבלמים שבגינה הוא נכנס למוסך. איפה זה מתועד? ת. בספר הרכב ובחשבוניות של המוסך, הרי מגן דוד אדום משלם על הטיפול, זה לא בחינם וזה מתועד במסמך" (עמ' 304 ש' 8-10).

45.חשבונית מס' 17016 מטעם גלאון מוטורס בע"מ (ת/44) מלמדת כי בין התאריכים 12.5.15- 13.5.15 הרכב היה במוסך ובוצעה "בדיקת בלמים כללי והחלפת גומיות לחיבורT מזגן אחורי ותיקון דליפה."

46.לא הוגש לבית המשפט הדיווח עליו העיד מר פרץ על תקלה בבלמים, לא ניתן לדעת מיהו אותו נהג מד"א אשר דיווח על התקלה, מתי דווחה, מה היתה מהות התקלה בבלמים ומהו התיקון שבוצע.

47.הגם שהרכב הוכנס למוסך גלאון מוטורס בתאריכים 12-13.5.15 הן לתיקון בלמים והן לתיקון המזגן הרי שכבר ביום 28.5.15, (מועד התאונה), 15 יום לאחר התיקון הקודם, הרכב שוב הוכנס למוסך לצורך תיקון המזגן. ראו בעניין זה הודעתו של אילן ראובן, בעלה של המנוחה, (ת/56).

48.לפי יומן הרכב נ/11 עולה לכאורה כי גם במועדים 18.5.15-19.5.15 נרשמו נסיעות "שירות למוסך", "שירות החזרה מהמוסך". לא הוצגו נתונים לגבי מהות הנסיעות הללו למוסך.

49.מהנתונים עולה כי בפני בית המשפט הוצג תיעוד חלקי בלבד ביחס לתקלות ברכב ולדיווחים על התקלות שהיו ברכב בסמוך לפני התאונה.

ג.5       בדיקות תקינות הרכב - נזקים כתוצאה מהתאונה

50.בעת התאונה חזית הרכב התנגשה בקיר המוסך והרכב ניזוק: מעיכה בחזית הרכב, מעיכה בכנף קדמי, קושי בפתיחת מכסה מנוע, נזק למשאבת בלם מרכזי, נזק בצינורות בילום, נזילת נוזל בלמים, דוושת בלם יורדת למטה, דוושת הבילום נמצאה מעוקמת. (ת/10, סעיף 5, ת/15, ת/28 ת/28א ת/28ב, עמ' 7 ש' 1-2, ת/37).

51.על פי מומחי התביעה, נפילת דוושת הבלם היא "ממצא חריג" (עמ' 112 ש' 5-8), אך עסקינן בנזק כתוצאה מהתאונה אשר לא היה קיים קודם לכן (עמ' 51 ש' 1-9, עמ' 87 ש' 8-9, עמ' 116 ש' 23-26).למעשה גם הנאשם אינו חולק על כך שדוושת הבלם היתה תקינה בעת האירוע: "יש התנגדות, אני מרגיש שהברקסים בסדר.. לא הרגשתי שמשהו לא בסדר בדוושה" (עמ' 172 ש' 16-26).

52.ביחס למכסה המנוע: מר בלילטי העיד שפתח את מכסה המנוע בזירת התאונה (ת/19, עמ' 41 ש' 8) הגם שלדבריו היה קושי בפתיחתו (ת/11). בבדיקה שנערכה 4 ימים לאחר מכן במוסךUMI , על ידי רפ"ק מוגילביץ ומר אלוני, לא ניתן היה לפתוח את מכסה המנוע והם נאלצו להעזר בפחח לצורך פתיחתו (עמ' 50 ש' 33-34, עמ' 107 ש' 9).

לא מצאתי בסיס לחשש, שנגרם לרכב נזק נוסף, בשלב שבין הבדיקה שערך מר בלילטי לבין הבדיקה שנערכה במוסך, כפי שטען מר קוסטיקה (נ/10 סעיף 6.7, עמ' 275 ש' 29-30, עמ' 278 ש' 23-26).

המעיכה במכסה המנוע תועדה על ידי מר בלילטי (נספח ת/15 וצולמה על ידו בזירת התאונה - ת/17 תמונות 5, 13,14). מצב מכסה המנוע נחזה להיות זהה למצבו בעת בדיקתו במוסך UMI, כפי שצולם במוסך (ת/28 תמונות 1-3, 7, 13-20),

גם אם הקושי בפתיחת מכסה המנוע החמיר כתוצאה מנזק שנגרם במהלך הגרירה, כפי שהציע מר קוסטיקה, לא מצאתי כי יש לכך השפעה על תוצאות ההליך.

כן מצאתי להעיר על כך שלחומר החקירה לא צורף, כפי שראוי היה, כל תיעוד ביחס לגרירת הרכב מזירת התאונה אל המוסך (עמ' 11 ש' 1-17).

53.באשר לנזילת נוזל הבלמים: בזירת התאונה מר בלילטי לא הבחין בנזילת נוזל הבלמים (ת/16) זאת, לדבריו, בשל הנזקים ברכב והקושי בפתיחת מכסה המנוע (ת/11). בבדיקה במוסך, רפ"ק מוגילביץ ומר אלוני כן הבחינו בנזילה (ת/37). עדיפים עליי הסברי מומחי התביעה כי הנזילה התגלתה במוסך משום ששם הבדיקה היתה יסודית יותר ומעמיקה יותר (עמ' 84 ש' 1-4, עמ' 113 ש' 3-6) על פני הסברו של מומחה ההגנה, כי בזירת התאונה הנזק הזה לא היה קיים (עמ' 277 ש' 8-12).

טענות קונספירציה

54.יצויין כי לאורך כל ניהול התיק רמזה ההגנה לקונספירציה בין המאשימה לבין חברת UMI, היא יבואנית האמבולנס המעורב בתאונה. יאמר כבר עתה, לא מצאתי צל צילו של חשש כי היתה קונספירציה שכזו. עדי התביעה זכו לאמוני המלא, יושרם האישי אינו מוטל בספק. שוכנעתי לחלוטין כי איש מהם לא גרם לחבלה מכוונת ברכב, להעלמת ראיות או לשיבוש מכוון של החקירה.

55.שוכנעתי כי רפ"ק מוגילביץ עשה ככל יכולתו ועל פי מיטב אמונתו כדי לחקור את התאונה ביושר ובמקצועיות. שוכנעתי כי בחירתו לפנות לחברת UMI לצורך ביצוע הבדיקות לרכב היתה משיקולים מקצועיים, וכי פיקח באופן הדוק על החקירה, כפי שהעיד:

"אנחנו פנינו לנציג הרשמי של החברה בארץ, להם יש את היכולות הגבוהות ביותר שהיינו יכולים לקבל במדינה....חשבתי לנכון לפנות למומחה מספר אחד שמתמחים בסוג הרכב הזה, הם בעלי כלים איכותיים בנושא של טיפול ופענוח של תקלות בדגם רכב כזה... ליוויתי את כל תהליך בדיקת הרכב, כל הזמן שהרכב היו בשירות יו אם איי, ובתקופה בין הבדיקה הראשונה ועד לבדיקה השנייה הרכב היה נעול כשהמפתחות היו בחזקת המשטרה ולא הייתה לחברה אפשרות לעשות שום שינוי ברכב.... (עמ' 53 ש' 14-24).

אני נוכחתי במהלך כל הבדיקות של חברת UMI ובמהלכן. לפי הבנתי המקצועית לא נעשה שום ניסיון להסיט או להטות את החקירה" (עמ' 60 ש' 27-28). (ראו גם עמ 77 ש' 23- עמ' 78 ש' 11).

"ביצענו בדיקה ראשונית ביום 1.6.15 ולא היה שום חשיבות או יכולת של כל גורם אחר מבחוץ לשנות את מצב הרכב אחרי שבדיקות בוצעו ותועדו" (עמ' 81 ש' 18-20).

56.למרות מאמציו של רפ”ק מוגילביץ, לשמור על תקינות הליך החקירה ולמרות העובדה כי בחירתו במוסך UMI נעשתה משיקולים מקצועיים, בחירה זו גרמה תחושת אי נוחות והותירה מקום לחשש שמא מאן דהוא שרצה להסתיר דבר מה, יכול היה לגשת לרכב ולעשות כן, בפרט שחלק משמעותי מהבדיקות ברכב, בוצעו לאחר שהרכב הושאר במוסך UMI למעלה מחודש ללא השגחה.

57.אין מחלוקת כי חברת UMI בהיותה יבואנית הרכב היא בעלת עניין בתוצאות הבדיקה. ראו בעניין זה עדותו של מר בלילטי:

"ש. אתה חושב שבתקלה ברכב UMI הם יהיו אובייקטיבים? ת. ...בהגיון אני חושב שהם לא יהיו אובייקטיביים." (עמ' 36 ש' 12-14).

ראו גם עדותו של מר אלוני, מנהל המחלקה הטכנית בחברת UMI:

"ש....הפניה אליך היתה בהרבה בחינות "לתת לחתול לשמור על השמנת".. מה היית עושה? ת. אני הייתי לוקח את הרכב הזה למומחה חיצוני שאינו תלוי ובודק אותו, אבל שוב זה מה שאני הייתי עושה" (עמ' 119 ש' 1-4).

לדבריו:

"אני יכול להגיד שבהגדרה הרכב היה נעול אף אחד לא היה אמור לגעת בו ואף אחד לא נשלח מטעמי לגעת בו... אם מישהו היה מחליט לעשות מעשה פלילי ובצורה פלילית לקחת את הנתונים של הרכב הזה, ולשכפל מפתח, פלילית - זה אפשרי מבחינה טכנית, אבל זה מעשה פלילי." (עמ' 105 ש' 1-13).

58.ראו ביקורת שנכתבה בעניין זה על ידי כב' הש' בן יששכר שוורץ בהחלטתה מיום 28.5.16 בבפ"ת 4425-08-15 בעניינו של הנאשם:

"אי אפשר להתעלם מהטעות הגסה, אף אם נעשתה בתום לב, בהעברת הרכב למוסך של החברה היבואנית, לצורך בדיקתו ועל רקע הטענה בדבר כשל טכני, אף שלחברה אינטרס מובהק בתוצאות בדיקת הרכב. ואם לא די בכך, הרכב אוחסן במוסך החברה שבועות, ללא השגחה ו/או תיעוד במצלמות... חקירת התאונה ובדיקת הרכב היו צריכים להתנהל באופן "נקי" מבלי לאפשר העלאת שאלות, תהיות ו/או חששות לעניין "שיבוש" ראיה או ניגוד עניינים. ראוי היה לקבל חוות דעת מגורם חיצוני כל זאת על מנת להסיר תהיות כלשהן שעולות באופן טבעי בשל ניגודי העניינים... צדק צריך להראות ולא רק להיעשות".

ג.6       בדיקת תיעוד התקלה במחשב הרכב

59.אין מחלוקת בין הצדדים כי מערכת המחשב של הרכב, כשהיא פועלת במצב תקין, מתוכנתת כך שלא תאפשר עליית טורים, קרי עליית סיבובי מנוע, כאשר לוחצים על דוושת הבלם.

כמו כן, אין מחלוקת כי ברכב תקין, מרגע שנלחצת דוושת הבלם, היא גוברת על דוושת הגז וגורמת לעצירת הרכב. (עמ' 52 ש' 12-15, עמ' 279 ש' 6-11).

ראו הסברו של רפ"ק מוגילביץ:

"בוצע ניסוי עם הרכב הספציפי הזה בתאריך 28.6.15 במגרש סופר לנד כאשר הוכחנו שבלחיצה פול גז ולחיצה על הברקס הרכב לא מתקדם כלל. כמו כן, מהידע הכללי שלי אני יודע שבכלי הרכב המודרניים בהם קיימת בקרה ממוחשבת להפעלת המנוע כאשר חיישנים מזהים פעולה מנוגדת בו זמנית של הלחיצה על דוושת הגז ולחיצה על דוושת הבלם מערכת הפיקוד על המנוע מגבילה את הטורים של המנוע ולא מאפשרת בכלל לפתח סיבובי מנוע גדולים מאוד מעבר לסף, כדי לא לאפשר לפתח עוצמה מקסימלית של המנוע." (עמ' 92 ש' 25-31).

60.הרכב נבדק במוסך UMI ביום 1.6.15 ולא נמצא כל תיעוד ממוחשב לתקלה הנטענת ברכב.

61.מחשב הרכב נבדק, והיו מתועדות בו שתי תקלות ישנות ברכב שלא קשורות לתאונה, תקלה ב"הזנת מצבר למחשב המנוע" ותקלה ב"ביצועי חיישן לחץ בקו לחץ נמוך" (עמ' 9 ש' 3-6, ת/37). (בניגוד לאמור בסעיף 14.4 לסיכומי ההגנה המסמכים המלמדים על מהות התקלות צורפו לתיק החקירה - ת/43).

62.לדברי מר אלוני, אילו התרחשה התאונה עליה העיד הנאשם, היה אמור להתקבל קוד תקלה במחשב הרכב:

"שסל"ד המנוע עולה מעל לערך שמחשב המנוע חושב שהסל"ד צריך להיות בו אמור להיות קוד תקלה. זה דבר אחד, ודבר נוסף אחרי שתיקנו את צינורות הבילום נסענו עם הרכב למגרש וכאשר לחצנו על הברקס והגז ביחד אז הסל"ד לא עלה לרמות גבוהות אלא מחשב המנוע הגביל את הסל"ד" (עמ' 110 ש' 27-30). "אם הטורים היו גבוהים מחשב המנוע היה מזהה את זה כתקלה בסבירות גבוהה" (עמ' 111 ש' 16-17).

"ש. איזה קוד תקלה ציפית למצוא? ת. "טורים בלתי נשלטים" או שאין קורולציה בין מה שמחשב המנוע רוצה או פוקד על המנוע לבין מה שהמנוע באמת מייצר, יש לכך קודים ספציפיים" (עמ' 124 ש' 5-7).

"אם התקלה היתה, מחשב המנוע מנתר את סל"ד המנוע, אם קיימת אי התאמה בין הסל"ד בפועל לבין הפקודה שמחשב המנוע מקבל, למשל ללחוץ על דוושת התאוצה, למשל אם לא לחצתי על דוושת התאוצה וסל"ד המנוע עלה מעל ערך הסרק אז בהחלטה מחשב המנוע יתן על זה קוד תקלה. (עמ' 97 ש' 28-30).

"לאחר שתיארו לי את המקרה ציפיתי שלאחר שאנחנו נניע את המנוע הסל"ד יעלה בצורה בלתי נשלטת, ...זה מה שציפיתי לראות ברכב ולא היה שום דבר, במידה והיה אירוע כזה סביר היה שמחשב המנוע יתן על זה גם איזשהו קוד תקלה. ולא נמצא דבר כזה." (עמ' 99 ש' 3-6)

63.ההגנה טענה כי נפלו פגמים כבדי משקל בבדיקת המחשוב שבוצעה לרכב:

ההגנה הלינה על כך שלא נבדק אם מחשב הרכב עצמו תקול. מר אלוני עצמו אישר כי ישנם מקרים בהם המחשב הוא התקלה וכי בנסיבות שבפנינו לא הוחלף המחשב לצורך בדיקה (עמ' 115 ש' 8-17). רפ”ק מוגילביץ בעדותו שלל את האפשרות שהמחשב היה תקול (עמ' 90 ש' 18-21, עמ' 91 ש' 10-11).

ההגנה הלינה על כך שהרכב נבדק במוסך היבואן, ויכול ונעשו מניפולציות בהורדת הנתונים מהמחשב. רפ"ק מוגילביץ שלל טענה זו:

"הייתי נוכח בהתחברות המחשב למחשב המרכזי, הייתי נוכח בפריקת הנתונים" (עמ' 54 ש' 21-23). "אני נוכחתי פיזית בכל שלב ההתחברות למחשב וצילמתי כל ההתראות שהתקבלו על המסך כפי שצורפו לתיק החקירה, נוכחתי בכל ההליך והייתי צמוד לבדיקה עצמה שהייתה במרחק נגיעה ממני, תיעדתי במצלמה את כל התקלות שהופיעו על המסך, לא עלה שום חשד על ניסיון של חברה בנתוני מחשב" (עמ' 91 ש' 19-28). מאידך, לדברי קוסטיקה: "בדיקה של איפוס קוד תקלה זה אלפית השנייה, זה לחיצה על כפתור, לא צריך זמן לזה. בן אדם שמומחה לדיאגנוסטיקה מתחבר ללפטופ ומאפס את זה בלחיצת כפתור. אף אחד לא יכול לדעת בשלב הזה איזה נתונים הוא מוחק, אילו נתונים מוצגים לו על המסך, הוא יכול לעשות מה שהוא רוצה, ..." (עמ' 282 ש' 18-23).

ההגנה הלינה על כך שמי שערך את בדיקת המחשוב הוא עובד בחברת UMI, אשר פרטיו אינם ידועים, הוא לא הופיע ברשימת עדי התביעה, לא התייצב למסור עדות, לא ידועה הכשרתו המקצועית, ואם הוא בכלל מוסמך לדיאגנוסטיקה. ראו את עדותו של רפ"ק מוגילביץ:

"ש. ...ידיו של מי ביצעו את הדיאגנוסטיקה? ת. על ידי עובד מוסך שהגיע וביצע את הדיאגנוסטיקה ... אלוני לא ביצע במו ידיו את ההתחברויות אלא רק נתן את ההסברים על הפעולות שבוצעו...לא תיעדתי את השמות והפרטים של עובדי המוסך שביצעו את שורת העבודות.. ש. האיש שעשה במו ידיו הוא מוסמך דיאגנוסטיקה? ת. יצאתי מנקודת יסוד שכן אבל לא בדקתי התעודות וההסמכות שלו" (עמ' 142 ש' 10-24).

ההגנה הלינה על כך שהבדיקה לא תועדה בוידיאו ולא הופקו ממנה מלוא הנתונים שניתן היה להפיק. ראו את עדותו של קוסטיקה: "אני יכול לומר שבמידה וכפי שנדרש על ידי המשטרה, הבדיקה היתה מתועדת בוידיאו מתחילתה ועד סופה, כפי שנעשה במשטרה בלא מעט תאונות, היינו יכולים לשחזר את כל מהלך הבדיקה מתחילתו ועד סופו" (עמ' 283 ש' 14-16). מהסרטון שהציג מומחה ההגנה לבית המשפט, שכלל תיעוד בדיקת דיאגנוסטיקה ברכב אחר, ניתן היה ללמוד על נתונים רבים שמופקים בבדיקת דיאגנוסטיקה (עמ 288 ש' 8- עמ' 289 ש' 23), נתונים שלא הופקו ולא הוצגו באירוע נשוא תיק זה.

64.אכן עסקינן במחדלים משמעותיים שנפלו בביצוע הבדיקה, כמפורט לעיל. מחדלים אשר פוגעים במשקל שמצאתי ליתן לבדיקה זו. איני נדרשת פעם נוספת לטענות בדבר מניפולציה מכוונת בהורדת הנתונים, כאמור, לא מצאתי כל רבב ביושרם של עדי התביעה.

65.למרות שלא נרשם קוד תקלה, (וגם אם אניח שאין הדבר נובע מתקלה במחשב או ממחדל בביצוע הבדיקה) איני שותפה למסקנתו הנחרצת של מר בלילטי: "אין תקלה כי אין קוד תקלה." (עמ' 46 ש' 16).

66.ניתן ללמוד מדבריו של מר אלוני, כפי שצוטטו לעיל כי אם היתה קורית התקלה "אמור להיות קוד תקלה", :בסבירות גבוהה" "סביר"...

סביר, אך לא בהכרח.

67.באופן דומה, למרות שמערכת הבילום נפגעה פגיעה קשה כתוצאה מהתאונה, לא נרשמה במחשב הרכב תקלה במערכת הבלמים.

ראו בעניין זה עדותו של רפ"ק מוגילביץ:

"כמובן שמערכת הבלמים לא היתה תקינה, ... נזק חד משמעי שנוצר בעקבות התאונה. ש. איפה קוד התקלה שהמערכת לא תקינה? ת. עד שנוזל במערכת הבלמים לא יורד מתחת לקו האדום המערכת לא מזהה חוסר בנוזל בלמים ולא מתריעה לנהג על התקלה. ש. אתה מסכים שיש מצב שיש תקלה אבל אין קוד תקלה נכון? ת. נכון"(עמ' 79 ש' 28 - עמ' 80 ש' 1).

"ש. איפה ראית את קוד התקלה של משאבת הבילום? ת. ההסטה של משאבת הבילום לא הביאה לקריאת קוד תקלה ברכב. אם היינו ממשיכים להשתמש במערכת הבלימה ללא החלפת הצינורות... אחרי ירידה של מפלס נוזל הבלם, הייתה חייבת להופיע התראה על לחץ נמוך. " (עמ' 86 ש' 26-28).

68.לפיכך, ולאחר ששוכנעתי כי לא כל התקלות נרשמות במחשב הרכב, העדרו של קוד תקלה במחשב הרכב, אינו מאפשר להסיק באופן חד משמעי, את אשר מבקשת המאשימה לקבוע, כי לא היתה תקלה ברכב במועד התאונה.

ג.7       האם הסימן שהותיר הרכב בזירה מלמד על תקלה?

מחדלים בתיעוד הזירה

69.סימן הקשת שנמצא בזירת התאונה, אינו סימן שגרתי כפי שהעיד רפ"ק מוגילביץ: "בתיק דנן קיים סימן לא שגרתי" (עמ' 69 ש' 2).

70.הסימן תועד על ידי מר בלילטי הן בסקיצה (ת/15) הן בתרשים (ת/18) והן בתמונות (ת/17).

71.בתיעוד הזירה בכלל ובתיעוד הסימן בפרט נפלו מחדלים רבים:

לא נמדדו אורך ורוחב סימני הצמיגים (עמ' 15 ש' 25), לא נמדד אורך הקשת (עמ' 15 ש' 27, עמ' 16 ש' 17, 29), לא נמדד רדיוס הקשת (עמ' 16 ש' 31), לא נמדד אורך סימן הבלימה (עמ' 16 ש' 14). הסימנים תועדו בתמונות באופן חלקי (עמ' 122 ש' 16-17), (עמ' 130 ש 17-20). הזירה לא תועדה בצילום ידיאו, בניגוד לנהלים (נ/1) (עמ' 66 ש' 2), הרמת"ד מליחי אשר נכח בזירת התאונה, לא תיעד דבר. (עמ' 9 ש' 25-34) (עמ 70 ש' 21- עמ' 71 ש' 17). לא צולמו הדוושות שברכב, לא תועד מצבו של האמברקס (בלם רגל) (עמ 44 ש' 23- עמ' 45 ש' 11).

72.התיעוד לקוי וגרם לפגיעה ביכולת ללמוד מחומר הראיות על הסימן שנמצא בזירה.

ראו התייחסויות מומחי התביעה:

מר אלוני:

"אני לא רואה בתמונות 1 ו- 2 בת/17 את הסימונים המופיעים בת/18 באיזור היציאה מהמוסך" עמ' 122 ש' 16-17)

רפ"ק מוגילביץ:

"ראיתי את הסימנים לפי הסקיצה שסומנו במקום התאונה על ידי הבוחן. מפנה לת/17, זה מתחיל להופיע בתמונה מספר 6. אני חושב שאם אני משווה את תמונה 10 עם הסקיצה ת/18, אני יכול לזהות צל של סימן לעבר הגלגל האחורי ימני, בגלל זווית צילום לא מיטבית אי אפשר לקבוע את זה חד משמעית." (עמ' 130 ש 17-20).

"הבוחן בהגעתו, זיהה את הסימנים וסימן אותם כפי שהסברתי ולא הדגיש את הסימנים בצילומים, לכן לא ניתן, על סמך חומר הראיות, לזהות את כל רצף הסימנים כפי שמופיע בסקיצה, זה רק בגלל שלא הייתה הדגשה לאורך כל הסימן באמצעות התצלומים" (עמ' 131 ש' 26-28)

"סימנים בולטים ועשירים ומורגשים לא אמורים להימחק בזמן קצר כזה, סימנים חלשים יותר יתכן והתאדו במידה והיתה תנועה של כלי רכב או בהעברת מכשירים או ציוד שיכלו להאיץ את מחיקתם" (עמ' 131 ש' 1-3).

ראו דברי ב"כ המאשימה בסעיף 79 בסיכומי המאשימה:

"בלילטי מסביר כי ישנו סימן האצה שלא צולם..." (ההדגשה במקור).

מהו טיבו של סימן הקשת שנמצא בזירה?

73.בין מומחי התביעה, בינם לבין עצמם, לא הייתה תמימות דעים באשר לטיבו של הסימן. לא זו אף זו, מר בלילטי, שהוא היחיד מבין מומחי התביעה, שראה את הסימן במו עיניו בזירת התאונה, (סימן שלא הקפיד לתעד כנדרש) סתר עצמו באשר לטיב הסימן.

74.כך, בתרשים ת/1, בסעיף ח', ציין מר בלילטי כי הסימן הוא "סימן בלימה בקשת שיצר גלגל אחורי ימני רכב א' בנסיעה לאחור ונסיעה קדימה".

75.בהמשך עדותו, שלל את האפשרות שסימן הבלימה נוצר בנסיעה לאחור, ועמד על כך שהסימן נוצר בנסיעה לפנים, כך לדבריו:

"הוא אומר שהאוטו האיץ לו אחורה, ואני לא ראיתי סימנים של נסיעה לאחור, אני יודע שיש לי האצה קדימה ובלימה קדימה". (עמ' 22 ש' 10-11).

בבית המשפט העיד במפורש כי אין סימני בלימה שנשארו בנסיעה לאחור: " אני מעיד שלא היו" (עמ' 23 ש' 22) וכי אין סימני האצה לאחור: "סימני האצה בנסיעה לאחור לא מצאתי... רכב שמסבסב בנסיעה מואצת לאחור משאיר סימנים מאוד שחורים על הכביש" (עמ' 23 ש' 13-15).

"הוא בלם כשהוא נכנס למוסך, לפני שהוא פגע במנוחה אבל הוא לא בלם כשהוא יצא, כשהאמבולנס שעט לו בנסיעה לאחור והוא לא בלם כשהאמבולנס היה במצב העצירה הסופי שלו בחוץ, יכול להיות שהוא בלם שם אבל אין לנו תיעוד לזה, יש תיעוד לסימן בלימה יחיד בכניסה למוסך." (עמ' 18 ש' 6-9).

"אני ממש ברור והחלטי בתשובה שלי ואפשר לראות את זה גם בת/17 בתמונות 6, 15, ו-16 שהן ממש ברורות וניתן לראות את הרגבים, את הסימנים של הרווחים בצורה ברורה שאלה רק סימני בלימה." (עמ' 19 ש' 20-22).

76.והנה בהמשך, העלה מר בלילטי אפשרות נוספת, שהסימן שנמצא הוא למעשה שני סימנים שעלו זה על זה, אחד מהנסיעה לפנים ואחד מהנסיעה לאחור:

"לגבי הסימן קדימה זה ודאי, אין ספק שהוא נוצר מבלימת חירום. ... לגבי הסימן הנוסף שסמוך לשפת המדרכה יתכן והוא סימן לאחור ויתכן שהוא גם סימן להאצה קדימה לתוך המוסך ואף יתכן שמדובר בשני סימנים שעלו אחד על השני, סימן לקדימה וסימן לאחור שיצרו את הצבע הכהה." (עמ' 23 ש' 29-32).

77.מר בלילטי הציג אפשרויות סותרות גם ביחס לזהות הגלגל שהותיר את הסימן שנמצא בזירה. כך, בתרשים ת/1, בסעיף ח ציין כי הסימן הוא "סימן בלימה בקשת שיצר גלגל אחורי ימני ...".

כך אף בעדותו בבית המשפט: "המיקום הסופי שלו מקביל לגלגל אחורי ימני וגם בניסויים שערכנו גילינו שבולמים בלימת חירום בקשת ימינה הסימן האחורי ימני הוא יותר חזק משאר הסימנים" (עמ' 18 ש' 11-12).

מר בלילטי אישר שכח הבלימה ברכב גדול יותר בסרן הקדמי מאשר בסרן האחורי (עמ' 19 ש' 28) ואף על פי כן לדבריו הגלגל שהשאיר את סימן הבלימה הוא הגלגל האחורי ימני וזה ההסבר שסיפק: "בתיק הספציפי הזה הייתה התערבות במהלך הבלימה בהתנגשות עם רכב נוסף. אז יכול להיות שחוקי הפיזיקה פה השתנו ונשאר סימן מאחור, אבל זה סימן בלימה" (עמ' 20 ש' 15-16).

בהמשך עדותו כבר לא שלל אפשרות שהגלגל שהותיר את הסימן הוא גלגל קדמי: "אנחנו כל הזמן דיברנו על הסימן האחורי. אני לא שולל שהסימן שמתועד בסקיצה יכול להיות מהגלגל הקדמי." (עמ' 21 ש' 16-17).

78.בניגוד לעמדתו הנחרצת של מר בלילטי כי הסימן שנמצא בזירה הוא סימן בלימה, העיד רפ"ק מוגילביץ, כי הסימן הוא סימן חיכוך. כך לדבריו:

"הסימן הזה לא יכול להיות סימן בלימה קלאסי, שהמהירות גבוהה מאוד ברכב בתחילת הסימן ומגיעה לערכים נמוכים מאוד או עצירה מוחלטת בסוף הסימן...אני הייתי מפרש את הסימן כסימן חיכוך צמיג שנוצר בזמן הפעלה בו זמנית של לחיצה על דוושת הגז ולחיצה על דוושת בלם ולפי דעתי לא ניתן לחשב מהירות לפי הסימן הזה, לפי סימן הבלימה הקלאסי אלא רק להתבסס על מסלול הרכב לפי הסימן עצמו. (עמ' 51 ש' 25-33).

"בגלל שהסימנים שמצאנו היו סימנים רציפים ללא ניתוק, שזה די ברור כי היה מדובר בתנועה שוטפת של רכב בנסיעה או קדימה או אחורה ממצב עצירה עד מצב עצירה, אני לא הצלחתי להבדיל באיזשהו חלק מהסימן כסימן האצה, אני חושב שיכול להיות שחלק התחלתי של הסימן יכול להיות גם סימן האצה שאחר כך עובר להיות סימן בלימה, לא יכול לפסול דבר כזה, מצד שני התחלה של הסימנים לא היו ברורים כמו סימן האצה קלאסי של פרפור של הגלגלים. לכן הגדרתי את כל הסימן כסימן חיכוך צמיג אשר מתקשה להגדיר את הסיבה החד משמעית שהביא לקיומה. כפי שהדגשתי יכול להיות שההתחלה נוצרה כסימן האצה אבל המשך קיומו נוצר כשילוב של שני כוחות עד לעצירה הסופית של הרכב" (עמ' 53 ש' 5-12).

"ראשית אני לא יכול להגיד חד משמעית אם הסימן היחיד שנוצר בזירת התאונה נוצר מנסיעה קדימה או אחורה. במידה ונצא לפי גרסת הסניגור, נקודת היסוד שהסימן נוצר במהלך נסיעה לאחור, ייתכן שנוצר כסימן האצה של גלגל אחורי ימני של הרכב ובהמשך התקדמות הרכב כאשר מערכת הבלימה הופעלה לקראת עצירתו של הרכב הסימן שנוצר היה הסימן של השילוב של בלימת הרכב עצמו." (עמ' 65 ש' 1-5).

"סימן חיכוך צמיג שהבוחן סימן בתרשים כסימן בלימה משקף גם סימן של האצה מהסיבה שבמידה והיה מדובר בסימן בלימה טהור, לא יכול להיעצר מקצה המסלול. אנחנו יודעים לפי העובדות שהרכב התחיל בתנועה לשני הכיוונים ממצב עצירה סופית ולא במהירות נסיעה מקסימלית שממנה בלם עד איבוד המהירות ועצירה במהירות 0, כפי שנהוג בחישוב בסימני בלימה. הסימן היחיד, כפי שהוא מסומן סימן בלימה משקף גם סימן שיכול להיווצר מגרירת צמיג, האצה וחלקו כן יכול להיות סימן בלימה שלא ניתן להבדיל בין קטע לקטע ולא ניתן להבדיל בקידום (צ"ל כיוון) הנסיעה שיצר אותו" (עמ' 133 ש' 3-9).

79.כך מפרש מר אלוני, את הסימן: "אני מצביע על תמונה 16 בת/17 ואומר כי יותר סביר שזה סימן בלימה כי רואים את 4 הפסים של הצמיג, אם זה היה האצה היו רואים כתם" (עמ' 122 ש' 4-5).

80.מומחה ההגנה, מר קוסטיקה, מפרש את הסימן שנמצא בזירה כסימן בלימה משולב עם סימן האצה. לדבריו:

"הרכב בולם, יש תהליך בלימה רצוף, אמנם הרכב לא מאט אך בולם. הוא לא מאט מהסיבה שסיבובי המנוע היו גבוהים והמנוע פשוט משך אותו תוך כדי בלימה לאחור ולפנים. לדעה זו שותף גם רפ"ק מוגילביץ. שהעיד על כך שלטענתו מתוך ניתוח והסימן בצמיג הוא יכול להבין שמדובר בסימני חיכוך צמיגים שנבעו לדבריו מהשילוב של האצת הרכב תוך כדי בלימה, לחיצה על הבלם, מה שיצר מאבק בין הכוחות של הנטייה של הרכב לנסוע עם הנטייה של הגלגלים להיבלם, זה יצר לעניות דעתו וגם לעניות דעתי, ואני מסכים איתו, שזה מה שיצר את הסימן הארוך לאורך כל הנסיעה ואני אסביר למה אני שותף לדעה הזו. אומר שאם זה היה רק סימן בלימה, לפני אותו סימן בלימה היתה צריכה להיות נסיעה, האצה למהירות מסויימת וממנה היה אמור להתחיל תהליך הבלימה במקרה שלפנינו אומר רפ"ק מוגילביץ , זה לא מה שהיה, הסימנים מתחילים מנקודה קצה א' לנקודת קצה ב' ולכן אפשר לומר שמההתחלה למעשה היה מאבק כוחות בין עוצמת המנוע ששאף להאיץ את הרכב לבין עוצמת הבלם ששאף לבלום אותו שבסופו של דבר יצר סימני צמיג או סימני חיכוך קשתיים רצופים לאורך מסלול נסיעת הרכב." ( עמ' 240 ש' 24- עמ' 241 ש' 2).

כך מסביר מר קוסטיקה את היווצרות הסימן:

"אפנה לתמונות בצבע (ת/17)...בתמונות 15-16 ניתן לראות בצורה הכי ברורה חלק מאורך הסימן כולו ואני יכול לקבוע שהסימנים האלה מתאימים עם סימני הטבעת צמיג... זה נגרם בתהליך הבלימה של הסרן האחורי עם האצה של אותו גלגל מהסרן האחורי כי זה הגלגל המניע ומהתהליך הזה נוצרה הטבעה,... אין אפשרות מעשית וזו אקסיומה, שרכב שנוסע לאחור חוזר בדיוק באותו מסלול לפנים, אין אפשרות כזו, תמיד ישנה את המסלול, כי הנסיעה לאחור תמיד שונה מהנסיעה קדימה, רדיוס הנסיעה לאחור שונה תמיד מרדיוס הנסיעה לפנים אחרי שהוא שינה את כיוון הנסיעה שלו מכיוון המדרכה לכיוון המוסך ואני יכול לבסס את זה כי הסימן מגיע קרוב מאוד עד לגלגל האחורי ימני של הרכב במקום עצירתו הסופי" (עמ' 251 ש' 11-27).

81.גם מר אלוני, שותף לקביעתו של מר קוסטיקה שלא סביר שהסימנים של הנסיעה לפנים והנסיעה לאחור התאחדו לסימן יחיד:

"ש. סביר בעיניך שהסימן של הנסיעה אחורנית ושל הנסיעה קדימה יהיה כל כך אחיד גם בתרשים וגם בתמונות שלו יראו בו סטיה כלל? ת. זה לא סביר, בגלל זה אם אתה רואה סימן של צמיג ברוחב של צמיג אחד רוב הסיכויים שזה קרה רק לכיוון אחד ורוב הסיכויים שזה קרה רק כשהוא חזר פנימה לכיוון המוסך. ... סימן האצה צריך שהצמיג יפרפר" (עמ' 121 ש' 23-29).

82.גם ב"כ המאשימה שותף לדעה זו כפי שעולה מסעיף 63 בסיכומיו: "שהרי הנסיעה קדימה ואחורה לא יכולה להיות זהה לחלוטין".

83.לדברי מר קוסטיקה:

"גם רפ"ק מוגילביץ העיד בבית המשפט שהוא התחבט בסוגיה הזו יחד עם הבוחן כדי לדעת מה משמעות הסימן. בסופו של דבר מסקנתו כי זהות הסימן הוא מאבק בין שני כוחות, כוח התאוצה וכח הבלימה וזה מתיישב עם מה שטען מר ארז אלוני שמדובר בבלימה, אמנם לא בלימה קלאסית כפי שטוען מר מוגילביץ אלא האצה עם בלימה. מצב בו ישנה האצה תוך כדי בלימה הוא מצב שמעיד על תקלה, תקלה במנוע, במחשב, מכיוון שהמומחים שללו אפשרות שבמהלך האצה יכולה להיות בלימה כי אם מתרחשת בלימה היא לא מאפשרת לסל"ד המנוע לעלות, היא מדכאת אותו ולכן שני הדברים למעשה סותרים אחד את השני ומכיוון שהם סותרים אחד את השני הם מצביעים על משהו חריג, משהו לא נורמלי בניהול המנוע ומפה המסקנה היא אחת תקלה בניהול המנוע שאפשר לשני המשתנים האלה לפעול ביחד." (עמ' 252 ש' 20-30).

84.לאור ההסברים המפורטים לעיל, שוכנעתי כי אין זה סביר שהרכב נסע לפנים ולאחור במסלול זהה לחלוטין, תוך התלכדות מלאה של סימני הצמיגים. שוכנעתי כי הסימן שנותר בזירה הוא של אחת הנסיעות (לפנים או לאחור- כפי הנראה לפנים), שוכנעתי כי הסימן שנותר בזירה הוא לא סימן בלימה קלאסי, ואף לא סימן האצה קלאסי, אלא סימן שנוצר בהפעלה בו זמנית של דוושות הגז והבלם, כפי שפירש רפ"ק מוגילביץ ("אני הייתי מפרש את הסימן כסימן חיכוך צמיג שנוצר בזמן הפעלה בו זמנית של לחיצה על דוושת הגז ולחיצה על דוושת בלם"), פירוש שאף מקובל על מומחה ההגנה, מר קוסטיקה.

85.האפשרות שלמרות לחיצה על דוושת הבלם, הרכב המשיך גם בהאצה, לכאורה בניגוד לניהול תקין של המנוע, יש בה כדי להוות חיזוק משמעותי לגרסת ההגנה, לפיה היתה תקלה ברכב, תקלה שבעטיה הרכב המשיך להאיץ למרות שהנאשם לחץ על דוושת הבלם.

ג.8       האם המהירות אליה הגיע הרכב מלמדת על תקלה?

86.מר בלילטי, התבקש להעריך את אורכו של סימן הבלימה. בתחילה סירב:

"ש. אתה יכול לתת עכשיו הערכה של אורך סימן הבלימה? ת. לא. ש. פחות או יותר - שני מטר? 15 מטר? ת. לא, אני לא מדדתי. " (עמ' 21 ש' 21-24)

בהמשך נתן הערכה:

"אני מציג בפניך את ת/18. לפי קנה המידה שלך, למרות שלא מדדת, כמה אתה מעריך עכשיו את סימני הבלימה שהצגת בתרשים, בערך, מה אורכם? ת. בתרשים אין מידות. לפי קנה מידה המידה של 1:100 שביצענו, שכל משבצת היא מטר בערך, בערך 12 מ'" (עמ' 30 ש' 8-11).

"ש. האם תסכים איתי שלמרות שהייתה בלימת חירום שהותירה סימני בלימה נראים לעין של 12 מ' הרי שלשיטתך הבלימה עצמה היתה מעל 12 מ'? ת. מקובל". (עמ' 30 ש' 17-19).

87.מר בלילטי התבקש על ידי ההגנה לערוך חישוב המלמד על מהירות הרכב לפי סימני הבלימה באורך 12 מ', ומצא כי מהירות הרכב לפני הבלימה היתה 45.7 קמ"ש (ואם לוקחים בחשבון 14 מ' בלימה שכולל גם בלימה שלא הותירה סימנים ובלימה כתוצאה מהתנגשות בקיר המוסך, הרי שהמהירות היתה 49.5 מ') (עמ' 30 ש' 30-31).

88.מר בלילטי העיד שנראה לו חורג מהסביר שרכב האמבולנס יצליח לפתח מהירות של כ- 50 קמ"ש עד לרגע בו החל לבלום. (עמ' 30 ש' 32-34).

89.גם רפ"ק מוגילביץ, העיד כי ספק בעיניו שהרכב הגיע ל- 50 קמ"ש:

"למיטב זכרוני, אורך המסלול היה בסביבות 28 מ' אם הרכב היה מתחיל להאיץ מנקודת האפס, להערכתי כן בסיום אותו מרחק של 28 מ' הוא יכול להיות בסביבות המהירות המקסימלית בין 20 ל- 30 קמ"ש. אני חושב שהדבר הזה אפשרי. לפי החישוב של המומחה מטעמך, כפי שאתה מדגיש, אני מלא ספקות שרכב כזה כבד תוך 28 מ' יכול להגיע למהירות 50 קמ"ש. (עמ' 129 ש' 26-30).

"אנחנו יודעים שכל מסלול הרכב היה קרוב ל- 26 מ' למיטב זכרוני, אנחנו יודעים שהרכב היה בעצירה מוחלטת בתחילת המסלול ובסופו. אני מתרשם שבניסויים שערכנו במגרש מהירויות הרכב באמצע המסלול היו למיטב זכרוני לא גבוהות מ -20 קמ"ש." (עמ' 55 ש' 13-15).

חוסר הסבירות שהרכב הגיע למהירות של כ- 50 קמ"ש מחזק לדעת רפ"ק מוגילביץ את המסקנה כי הסימן שנצפה אינו סימן בלימה קלאסי (עמ' 129 ש' 18).

90.מר אלוני העריך כי בעת ההתנגשות הרכב נסע כ- 30 קמ"ש:

"מהנזק של הרכב זה נראה שהוא נכנס באיזה 30 קמ"ש בתוך עמוד הבטון" (עמ' 123 ש' 20-21).

91.כך העריך את המהירות שניתן לפתח ב- 10 מטרים של נסיעה:

"ש. לאיזה מהירות אתה מאמין שהרכב הזה יכול להגיע שהוא עושה נסיעה מ- 0 עד 8 או 10 מטר? ת. לא גבוהה, 15-20 קמ"ש. ש. יהיה דמיוני להגיד שהוא הגיע ל- 30 קמ"ש? ת. אני מעריך 20 קמ"ש 25 קמ"ש, 30 קמ"ש נשמע לי גבוהה מדי." (עמ' 116 ש' 10-14).

92.מחיבור הנתונים שלעיל, עולה לכאורה כי ממצב של עצירה בסיום הנסיעה לאחור, האיץ הנאשם בהאצה מקסימלית, שלהערכת מומחי התביעה ועל פי התרשמותם במהלך הניסוי, הביאה אותו למהירות של כ- 20-25 קמ"ש, משם החל בבלימה שהותירה סימן של כ- 12 מ' ובסיום הבלימה התנגש בקיר המוסך במהירות מוערכת של כ -30 קמ"ש.

כפי שעולה בבירור, וגם אם לא אתייחס אל הסימן כאל סימן בלימה קלאסי כפי שטען מר בלילטי אלא כסימן חיכוך המשלב לחיצה בו זמנית על דוושת הבלם והגז, כטענת רפ"ק מוגילביץ, הרי שעדיין הנתונים אינם מתיישבים אלו עם אלו: אחרי מהירות שיא של 20-25 ובלימה לאורך 12 מ' (הגם שלא בלימה קלאסית) הכיצד הגיע הרכב למהירות של 30 קמ"ש בעת ההתנגשות?

כל זאת, כשעל פי עדותו של רפ"ק מוגילביץ: "בלימה חזקה ולחיצה בו זמנית תוך תנועה ברכב גם על דוושת הגז כל מערכת הבלימה מנצחת די בקלות את עצמת המנוע ורכב מגיע לעצירה סופית" (עמ' 52 ש' 21-23).

נתונים אלו יש בהם כדי לחזק את גרסת הנאשם שהבלימה לא הביאה לעצירת הרכב.

ג.9       האם הניסויים שנערכו ברכב מסייעים בהבנת התאונה?

תיקון הרכב

93.לאור הנזקים ברכב לא ניתן היה לערוך ניסויים ברכב אלא רק לאחר שבוצעו בו תיקונים.

כפי שהעיד רפ"ק מוגילביץ: "מטרת כל העבודה הייתה להחזיר את מערכות הבלימה של הרכב למצב קרוב כמה שיותר למצבו לפני התאונה" (עמ' 57 ש' 28-29), "הוחלפו רק אלמנטים חיוניים לניסוי כדי לשמור על הרכב במצב הקרוב ביותר לתאונה" (עמ' 87 ש' 13-14).

לשם כך הוחלף מוט קישור של הגלגל הימני (עמ' 57 ש' 7), הוחלפו צינורות בילום (עמ' 57 ש' 11 ראו ת/25, ת/30, ת/31, ת/31א, ת/32, ת/32א, ת/35, ת/36), הוסף נוזל בלם, נוקז אוויר, נעשה כיוון גלגלים ראשוני (ת/37).

94.יש ממש בטענת ב"כ הנאשם כי אחרי החלפת הצינורות, לא ניתן לשחזר את מצבו של הרכב למצב בו היה לפני התאונה. (ראו סעיפים 14.18 ו- 14.26 לסיכומיו, החלפת הצינורות "הוא בבחינת שיבוש ראיות בלתי הפיך הפוגע בזכות הנאשם להליך הוגן").

לכך יש להוסיף את העובדה כי מר בלילטי לא תיעד את מצב הדוושות בזירת התאונה. "בהעדר בדיקה פיזית או תיעוד כאמור שינציח את מצב הדוושות מיד לאחר התאונה - לכאורה לא ניתן לדעת או לשלול אפשרות שאחת הדוושות הייתה "תקועה" טרם הזזת הרכב מזירת התאונה או טרם הניסוי שנערך על ידי הבוחן" (סעיף 20.2 לסיכומי ההגנה).

הניסויים

95.המאשימה ערכה סדרה של ניסויים על מנת ללמוד על אופיו של הסימן שנמצא בזירת התאונה ועל אופן היווצרותו. כפי שהעיד רפ"ק מוגילביץ: "כל הניסויים בוצעו במטרה להבין את טיב הסימן שאותר בזירת התאונה, לבדוק התנהגות הרכב במהלך הבלימה בקו ישר או בסטיה, בנסיעה קדימה או בנסיעה אחורה, ולמדוד את הזמן המינימלי שלוקח לרכב לבצע מסלול שהוא עבר במקום התאונה." (עמ' 136 ש' 4-6).

96.הניסויים תועדו בסרטון ווידיאו בתמונות ובמזכרים: ת/6א, ת/6ב, ת/23, ת/,26, ת/28ד.

97.מטרת הניסוי שנערך במגרש חניה ריק דרומית למתקן "סופרלנד" בראשל"צ, היתה לבדוק את תגובת האמבולנס במצבי קיצון שונים. ברכב נהג מר אלוני. על פי המפורט בת/23, נערכו 8 ניסויים במסגרת הבדיקה, בשניים מתוכם, בשלב בו הרכב בעצירה, בוצעה לחיצה בו זמנית על דוושת הבלם והגז והרכב לא התקדם כלל. בשלושה מתוכם, בוצעה בלימה בקו ישר ולא נותרו סימני חיכוך צמיג ובשלושה מתוכם, נערכה נסיעה בקשת ובלימה בקשת כאשר באחד המקרים נשארו סימני חיכוך משני צמיגים ובשני המקרים האחרים נשארו סימני חיכוך מ- 4 צמיגים.

הגם שבחומר החקירה לא תועד כיצד לחץ מר אלוני בו זמנית על שתי הדוושות (עמ' 121 ש' 12-13) הרי שבעדותו בבית המשפט העיד כי הניסוי בוצע על ידי שימוש בשתי הרגליים (עמ' 111 ש' 1-2).

98.כך הסביר רפ"ק מוגילביץ את תוצאות הניסוי:

"כפי שמצאנו בניסוי כאשר התחלנו את ההאצה ממצב עמידה במהירות אפס ותוך כדי האצה שילבנו את הלחיצה על דוושת הבלם ואז נוכחנו לקיום הסימן בקשת שדומה לסימן שנמצא בזירת התאונה. " (עמ' 52 ש' 6-9).

"אנחנו הוכחנו שאם במצב סטטי ברכב יש לחיצה בו זמנית על שתי דוושות של גז ובלם, הרכב בכלל לא מתקדם ואופציה יחידה להתחיל תנועה ברכב היא לשחרר את דוושת הבלם לחלוטין או כמעט לחלוטין ואז כאשר הרכב צובר את התאוצה ומשלבים את הלחיצה על דוושת הבלם, רק אז מתחיל לייצר סימן בודד או סימן מכל 4 הגלגלים והרכב נעצר בהמשך. בכל מקרה בכל ניסוי גילינו שבלחיצה על דוושת הבלם בלימת חירום, בלימה חזקה ולחיצה בו זמנית תוך כדי תנועה ברכב גם על דוושת הגז כל מערכת הבלימה מנצחת די בקלות את עצמת המנוע ורכב מגיע לעצירה סופית. (עמ' 52 ש' 17-23)

"הסימן שמצאנו זה סימן שחזר על עצמו, זה לא סימן בלימה תאורטי טהור, אלא נוצר במקרים מסויימים, גם בנסיעה בקשת, בזמן שנהג הרכב מבצע האצה גדולה מאוד ובאופן מיידי מפעיל את בלימת החירום באמצעות דוושת הבלם של הרגל." (עמ' 76 ש' 4-7).

99.לדברי מומחה ההגנה, מר קוסטיקה, תוצאות הניסוי שונות מהתוצאות בזירת האירוע, שכן בניסוי נשארו סימני חיכוך מ- 2-4 גלגלים בעוד בזירה נשארו סימנים מגלגל יחיד. כך לדבריו:

"בניסויים נשאר סימן ביותר מגלגל אחד וזה מוכיח שמה שקרה בתאונה קרה כתוצאה מליקוי שאי אפשר היה לביים אותו בניסוי ברכב תקין...." (עמ' 260 ש' 5-7).

100.        לדבריו הסימנים שנמצאו בניסוי, מקוטעים ומלמדים על פעילותה של מערכת ה- ABS. זאת להבדיל מהסימן הרצוף שנמצא בזירה: " אלו סימנים של ה- ABS יש קטע חזק , קטע חלש, רואים את הפמפום של ה- ABS. זה לא סימן אחיד." (עמ' 258 ש' 25-30).

101.        כפי שצויין בסיכומי ההגנה (סעיף 13.2), הסימנים שהותירו הניסויים קצרים בהרבה מהסימן הארוך שאותר בזירה. (אורך הסימנים בניסוי, כמו גם אורך הסימן בזירה לא נמדדו, אך מעיון בת/28ד, ניתן להתרשם כי יש פער באורך הסימנים.

102.        למרות שלדעת מר אלוני, יש הבדל משמעותי בלחיצה על שתי הדוושות ברגל אחת, לעומת לחיצה על כל דוושה ברגל אחרת, לא נערך ניסוי של לחיצת שתי הדוושות באותה הרגל.

ראו התייחסותו של מר אלוני להבדלים בין לחיצה ברגל אחת ללחיצה בשתי רגליים:

"אם רגל שמאל על הברקס הרכב לא נוסע, גם אם הרגל השניה על הגז, אבל אם הרגליים על הגז והברקס ביחד אין כוחות בלימה מלאים ואז יכולה להיווצר סיטואציה כזו. (עמ' 120 ש' 13-15).

"אבל אתה אומר שאם אני לוחץ ברגל שמאל על הבלם וברגל ימין על הגז הרכב יזוז? ת. לא יזוז, גם בדרייב וגם ברברס. ש. אם אני לוחץ באותה רגל על שתי הדוושות אתה אומר שכן יזוז? ת. להערכתי כן, ... אם לוחצים על שתי הדוושות בשתי הרגליים אין סיכוי לקבל את הסימנים שמופיעים בת/18 אם לוחצים על שתי הדוושות ברגל אחת אז יש סיכוי." (עמ' 121 ש' 5-17)

103.        לא נערך ניסיון לבחון את גרסת הנאשם כי שילב מהילוך אחורי להילוך קדמי תוך כדי תנועה, לרבות בחינה של הסימנים שנותרים על הכביש כתוצאה ממהלך שכזה.

104.        הניסויים לא נותנים כל הסבר לשאלה לאן "נעלמו" סימני הנסיעה לאחור בזירת התאונה. כפי שציין ב"כ המאשימה בסעיף 94 לסיכומיו: "אין כל סימן לקשת או סימן נוסף בנסיעה ברוורס" וזאת למרות שבכל הניסויים כשהרכב נסע בקשת לאחור נותרו סימנים. בניסויים כן - בזירת התאונה לא.

105.        לאור כל האמור, לאור התיעוד החלקי של הסימן בזירת התאונה, לאור הפערים בין תוצאות הניסוי לבין הסימן שנמצא בזירה, לאור העובדה כי הניסוי בוצע בתנאי נהיגה שונים מאלה עליהם העיד הנאשם, ובשים לב שהניסויים נערכו לאחר שבוצעו תיקונים ברכב, לא מצאתי כי יש בתוצאות הניסוי כדי לסייע באופן משמעותי להבנת האופן בו נוצר הסימן בזירת התאונה.

ג.10     גרסת מומחי התביעה לאופן התרחשות התאונה

106.        מאחר שבבדיקות שערכו מומחי התביעה לא אותרה תקלה ברכב, עמדתם היא כי התאונה נעוצה בטעות אנוש, וכך מסבירים הם את אופן התרחשות התאונה:

107.        כך התרחשה התאונה להערכתו של מר בלילטי:

"שילוב לנסיעה לאחור, האצה מקסימלית, במקום ללחוץ על ברקס הוא לחץ על הגז, מבחין שהוא מתקרב לאבן השפה, כנראה שהוא בלם כי בכל זאת האמבולנס נעצר איפשהו ובשלב השני הוא לוחץ D ומאיץ את האוטו פנימה, כשהוא מבין, הוא עוזב את הגז ובולם בלימת חירום. בשום מקום לא אמרתי שהוא לוחץ בו בזמן על שתי הדוושות. דרך אגב, כשלוחצים על שתי הדוושות יחד הטורים לא עולים. ש. אילו אתה היית עושה את אותה נסיעה פרועה ומטורפת אחורה, הרכב היה משתולל בנסיעה אחורנית היית אומר הגומל" למה הוא מחליט לנסוע קדימה אם הרכב כבר נעצר? ת. יש לנו עובדה. הרכב לא האיץ קדימה סתם." (עמ' 38 ש' 30- עמ' 39 ש' 3).

108.        כך התרחשה התאונה להערכתו של רפ"ק מוגילביץ:

"אנחנו חושבים שמדובר בטעות אנוש של נהג המשוכנע שהוא לוחץ על בלם ופה הוא לוחץ על דוושת הגז ואז מאיץ את הרכב לאחור. באיזה שהוא מצב או שהוא מעביר את הרגל לדוושת בלם או שלוחץ אותה עם אותה רגל על שתי דוושות או שלוחץ עם שתי רגליים אבל הוכחנו שהפעלה בו זמנית פול גז ולחיצה חזקה מאוד על דוושת הבלם מביאות לעצירת הרכב. כנראה במקביל הנהג שהיה מבולבל ועבר סטרס מאי היכולת לשלוט ברכב, לפי הגרסה שלו מעביר הילוכים להילוך די ומשחרר את דוושת הבלם, יכול להיות שהיה בלבול שהוא היה משוכנע שלחץ על דוושת הבלם ולחץ על דוושת הגז, הניסיון של הנהג להסיט את ההגה לכיוון אחר, תוך כדי נסיעה הרכב מגרד את הפינה של משאית שחנתה בכניסה למוסך ומתרסק על עמוד סככה וארגז כלים ועוד דברים נוספים תוך כדי שהוא פוגע בהולכת רגל עד שהוא נעצר בקיר המוסך, בקיר של הסככה". (עמ' 50 ש' 7-16).

"עובדתית הרכב החל בנסיעה ממצב עצירה והנהג היה חייב ללחוץ על דוושת הגז. עובדתית הרכב הגיע בנסיעה לאחור למצב של עצירה. המצב הזה מתאפשר או בכיבוי מנוע, שלא נעשה לפי עדויות, או לפי לחיצה על דוושת הבלם, שזה גם הוכח במהלך הניסוי. לכן, אני סבור שבנסיעה קדימה שיכולה להתאפשר רק בלחיצה על דוושת הגז או במהלך הנסיעה, יתכן שהיה שילוב של הפעלת בלם רגל, מאיזושהי הופעל מאוחר מדי ולא אפשר את עצירת הרכב עד להגעת מקום התאונה, או שבנסיעה קדימה לא היתה הפעלת בלם רגל כלל, כי לפי הממצאים והעדויות הרכב נעצר במכשול ולא הגיע לבד לעצירתו הסופית" (עמ' 139 ש' 13-19).

109.        רפ"ק מוגילביץ הניח שקיימות 2 אפשרויות להביא לעצירת הרכב: או לדומם מנוע, או ללחוץ על דוושת הבלם, אלא שמהראיות שהוצגו בפני שוכנעתי כי קיימת אפשרות שלישית: על ידי העברת הילוך לנסיעה קדימה.

ראו דבריו של מר קוסטיקה:

"היתה האטה, לא היתה בלימה. הרכב האט מכח החלפת ההילוכים, כפי שהעיד אלוני, תאוטת בלימה לא התרחשה." (עמ' 249 ש' 28-29).

110.        כך התרחשה התאונה להערכתו של מר אלוני:

"לדעתי יש פה טעות אנוש, אני בטוח לחלוטין שהוא לא עשה משהו בכוונה, מה שקרה לדעתי זה שהוא לחץ על הברקס והגז ביחד באיזה שהיא קונסטלציה, התבלבל, נכנס ללחץ וזה קורה." (עמ' 117 ש' 21-23).

"ש. אתה אומר התיאוריה שעכשיו נראית לך הכי סבירה היא תאוריית הביג פוט, רגל אחת לוחצת על שתי הדוושות? ת. לדעתי זה מה שקרה שם בסבירות הכי גבוהה. (עמ' 120 ש' 25-27).

111.        כאמור, למרות שלדעת מר אלוני יש פער משמעותי בין לחיצה על שתי הדוושות ברגל אחת או לחיצה על כל דוושה ברגל נפרדת (עמ' 120 ש' 13-15, עמ' 121 ש' 5-17), בניסויים לא נבדקה אפשרות ללחיצה עם רגל אחת על שתי הדוושות (עמ 139 ש' 25- עמ' 140 ש' 2).

112.        מר קוסטיקה, שלל את האפשרות שהציע מר אלוני של לחיצה על שתי הדוושות בו זמנית באותה הרגל. כך לדבריו:

"ש. טענת כי לא ניתן ללחוץ על דוושת הבלימה והגז בו זמנית וצריך סיבוב מכיוון של הרגל בזווית של 90 מעלות. כיצד בדקת את הדבר? ת. את הבדיקה שלי תיעדתי בווידאו, אפשר לראות ולהתרשם. ישבתי במושב הנהג ונוכחתי לגלות שכדי ללחוץ עם רגל אחת על שתי הדוושות בו זמנית חייבים לסובב את הרגל הימנית ימינה כמעט ל- 90 מעלות וגם אז קשה לבצע לחיצה כזו. (עמ' 285 ש' 14-18).

"מרווח בין שתי הדוושות גם אם הנעל היתה גדולה יותר ב- 2-3 מידות זה יוצר מצב בלתי אפשרי ללחוץ על שתי הדוושות בבת אחת, אין אפשרות לבצע את זה למעשה... באופן כללי תיארתי את זה כ- 90 מעלות. ברור שלא היה לי מד זווית ולא בדקתי את זווית הרגל המדוייקת, כשאני אומר 90 מעלות הכוונה ברורה, שצריך להטות את הרגל לרוחב. (עמ' 286 ש' 3-16).

113.        לדברי מר קוסטיקה, אילו הנאשם התבלבל בין הדוושות, היה מתקן את הבלבול בקלות, על ידי הסרת הרגל מהדוושה, כך לדבריו:

"אם בית המשפט מבין שהוא מתבלבל, שניה או שבריר שניה אחרי הוא מתפעל כבר את התקלה, העברת הרגל מהגז ולחיצה על הבלם, לא צריך לכבות מנוע, לא צריך לסובב הגה, לא צריך ללחוץ על בלם החניה, לא צריך לעשות שום פעולה אחרת, פשוט להעביר את הרגל מדוושת הגז ולהעביר אותה לדוושת הברקס" (עמ' 268 ש' 22-26).

114.        לאחר שבחנתי את מכלול הנתונים, התרשמתי כי יכול והאירוע התרחש עקב טעות אנוש של הנאשם, אך אם בטעות עסקינן הרי שבפנינו סדרה ארוכה ומתמשכת של טעויות, נדמה כי התרחשותן ברצף זו אחר זו, היא כמעט בלתי סבירה. לא זו אף זו, גם אם עסקינן בטעות, עדיין אין בכך כדי ליתן הסבר לכל יתר הנתונים הקיימים בתיק זה.

במה דברים אמורים?

הנאשם הניע את הרכב והעביר הילוך לרוורס. אין מחלוקת כי בשלב הזה הרגל חייבת להיות, ואכן היתה, על דוושת הבלם.

מיד לאחר ששולב הילוך אחורי, היה אמור הנאשם להתחיל בנסיעה לאחור על מנת לצאת מהמוסך. כדי לנסוע לאחור היה עליו להעביר את הרגל במכוון מדוושת הבלם לדוושת הגז.

על כן, לא ברור כיצד מתיישבת האפשרות של טעות אנוש, כשבעצם הפעולה הנכונה שממילא היה אמור הנאשם לעשות היא העברת הרגל לדוושת הגז והתחלת נסיעה.

לא מצאתי הסבר לכך בתרחישים שהוצגו על ידי מומחי התביעה.

אם הנאשם העביר במכוון את הרגל לדוושת הגז, אך בטעות לחץ חזק מדי על הגז, ניתן לתקן את הטעות בקלות על ידי הרפיית הרגל מהדוושה. טעות כזו לא גוררת נסיעה במהירות "על טבעית" לאחור ולאחר מכן נסיעה במהירות "על טבעית" לפנים, כפי שהעידו עדי הראיה.

על פי גרסת מומחי התביעה, באיזה שהוא שלב השתלט הנאשם על הרכב והצליח לבלום ולעצור.

ויודגש, למרות שבכל הניסויים האצה בקשת ובלימה בקשת בנסיעה לאחור הותירו סימנים על הכביש, הנסיעה הזו לאחור נעלמה כלא היתה ולא הותירה כל סימן בזירת האירוע.

ואז שוב - לפי גרסת מומחי התביעה, אחרי שהרכב כבר נעצר, הנאשם שוב לחץ בטעות על הגז במקום על הברקס. (כאשר שוב היה ממילא אמור ללחוץ על הגז כדי להתחיל בנסיעה לפנים ממצב של עצירה), ושוב הוא בשלב מסויים מבין שטעה ולוחץ על דוושת הבלם, אבל שוב מחמת טעות הרגל שלוחצת על דוושת הבלם עדיין ממשיכה ללחוץ על דוושת הגז.

115.        אם הנאשם אכן השתלט על הרכב בסיום הנסיעה לאחור, מדוע חזר לתוך המוסך? מדוע לא המשיך בדרכו ליום עבודתו? חזרתו של הרכב לתוך המוסך בשלב הנסיעה לפנים מחזקת דווקא את גרסת הנאשם כי לא הצליח להשתלט על הרכב בין שלב הנסיעה לאחור לבין שלב הנסיעה לפנים, דבר המחזק את גרסתו של הנאשם שלא היתה עצירה מסודרת של הרכב אלא עצירה שנגרמה כתוצאה משינוי ההילוך מ- R ל-D.

116.        אמנם, יתכן וכל האירוע מתחילתו ועד סופו התרחש בשל טעות אנוש של הנאשם, אך כפי שפרטתי לעיל, אין מדובר בטעות אנוש אחת ויחידה אלא בסדרה ארוכה של טעויות אנוש, שחזרו על עצמן פעם אחר פעם, כשהתיקון של כל אחת מהטעויות הוא פשוט וקל, ואף על פי כן פעם אחר פעם הטעויות לא תוקנו.

117.        נראה כי התרחיש המתואר, מבחינת כמות הטעויות והיקפן, הוא לא סביר עד כדי לא הגיוני, בפרט של נהג מיומן שנוהג 26 שנה באמבולנס, נהג אשר מתוקף עבודתו, מיומן בנהיגה ברכב במהירויות חריגות ובמצבי קיצון.

118.        תרחיש רצף טעויות האנוש, לא מספק הסבר להעדרם של סימני הצמיגים בנסיעה לאחור, לא מספק הסבר לכך שבנסיעה לפנים, אחרי שלהערכת המומחים הגיע הרכב למהירות של כ -20-25 קמ"ש ולאחר בלימה לאורך של לפחות 12 מ' (גם אם במהלכה לחץ במקביל גם על דוושת הגז) התנגש במוסך במהירות מוערכת של 30 קמ"ש, התרחיש האמור גם לא מספק הסבר לעדויות עדי הראיה שתיארו את הנסיעה החריגה. את ההאצה המהירה, את הרעש החריג מהמנוע וכמפורט לעיל.

ג.11     תקלה ברכב -סיכום

119.        לטענת הנאשם היתה תקלה ברכב, תקלה של עליה בלתי נשלטת בטורים, אשר מנעה ממנו את השליטה ברכב. גרסתו זכתה לאמוני ונתמכה בעדויות עדי הראיה שנכחו במקום. הסימן שהותיר הרכב בזירה הוא סימן חריג, המהירות אליה האיץ הרכב בזמן קצר היא חריגה, כל אלו יש בהם כדי לחזק את גרסת הנאשם בדבר קיומה של התקלה.

120.        לא נעלם מעיני כי התקלה עליה העיד הנאשם לא אותרה, למרות בדיקות מקיפות שנערכו לרכב. עם זאת, כאמור, לא שוכנעתי כי כל תקלה משאירה תיעוד במחשב הרכב, הרכב עבר תיקונים לפני ביצוע הניסויים, דוושות הרכב לא תועדו בזירת התאונה, היו כשלים בביצוע הבדיקות, לא הוצג תיעוד מלא ביחס לתקלות קודמות ברכב ותיקונים שבוצעו בו בעבר.

121.        לאור כל האמור, לא שוכנעתי מעבר לכל ספק כי התאונה התרחשה בשל טעות אנוש וכתוצאה מנהיגה רשלנית של הנאשם. הראיות שהוצגו: עדות הנאשם, עדויות עדי הראיה, הסימן החריג שנמצא בזירה, המהירות הגבוהה אליה הגיע הרכב, כל אלה מבססים ספק סביר שיכול והייתה תקלה ברכב, תקלה בניהול מנוע, תקלה במחשב הרכב או תקלה אחרת, הגם שלא אותרה בבדיקות שנערכו לאחר התאונה.

122.        מן הספק האמור זכאי הנאשם ליהנות.

הגרסה העובדתית הנוחה לנאשם.

123.        בשורה ארוכה של פסקי דין נקבע כי כאשר יש שתי גרסאות עובדתיות אפשריות יש לבחור בזו הנוחה לנאשם. ראו התייחסות דומה בספרו של י. קדמי, על הראיות, חלק רביעי, עמ' 1681:

"לא בכדי על כן נוהגים לומר: כי בית המשפט מצווה לבכר את הגרסה הנוחה יותר לנאשם-ובלבד שהיא סבירה-לגבי כל אחד ממרכיבי אחריותו למעשה העבירה המיוחס לו".

ראו גם, ע"פ 281/82 אהרון אבו חצירא נ' מדינת ישראל, פ"ד ל"ז (3),ע"פ 4086/91 יוסף מימון ואח' נ' מדינת ישראל, פ"ד מ"ו (2) 868,ע"פ 3974/92 מוריס אזולאי ואח' נ' מדינת ישראל, פ"ד מ"ז (2) 565.

124.        בהתאם להלכה, מעתה ואילך, יעשה הניתוח המשפטי בהתבסס על הממצאים העובדתיים האפשריים הנוחים יותר לנאשם, קרי שהיתה תקלה ברכב באופן שהטורים פעלו בעוצמה מקסימלית, ולחיצה על דוושת הבלם לא הביאה לעצירת הרכב.

ד.         האם הנאשם התרשל בתפעול הרכב התקול

125.        כדי לקבוע אם הנאשם התרשל בתגובתו, מרגע שהחל בנסיעה ועד לרגע האימפקט, יש לבחון בין היתר, מהו מסלול הנסיעה שבו נסע הנאשם, כמה זמן ארכה הנסיעה, מהן הפעולות שביצע, מה היו נתוני הדרך וכיצד היה נהג סביר מגיב באותן הנסיבות.

ד.1       אורך מסלול הנסיעה של הנאשם:

126.        מומחי המאשימה ערכו ניסוי ליד חוף לידו באשדוד, שמטרתו לשחזר את מסלול נסיעת הנאשם על מנת למדוד את זמן הנסיעה.

127.        לצורך עריכת הניסוי שרטט מר בלילטי על המסלול בו נערך הניסוי קשת שארכה 26.5 מ'. הקשת תועדה בת/7. (הסברים לקשת בת/6).

128.        כאמור, מר בלילטי לא מדד את אורך הקשת בזירת התאונה, (עמ' 15 ש' 25). נשאלת השאלה, הכיצד צוירה הקשת לצורך הניסוי, לאחר שהקשת שנותרה בזירה לא נמדדה?

כך לדבריו:

"אני העתקתי אחד לאחד את כל הסימן, אם הייתה סטיה מדובר בסטיה קטנה או מזערית. המרחקים הם אותם מרחקים. גם הניסוי שערכנו קדימה או אחורה לא תמיד יכולתי להביא את האמבולנס ממש עד לעצירה הסופית כי הכל במהירות והמנוע צועק. גם בנסיעה אחורנית. יכולה להיות סטיה של מטר, או של מטר וחצי שניים וזה פחות או יותר מתאים. אם התאונה תלויה ברדיוס, בקוטר, במיתר, זה לא יגיע למידה מדוייקת של כל אורך הקשת, יכולה להיות סטייה קטנה של מטר פה מטר שם." (עמ' 17 ש' 1-4).

129.        על פי עדותו של רפ"ק מוגילביץ, למרות הכשלים בתיעוד הסימן ניתן לשחזר את הסימן בדיוק סביר מאוד. כך לדבריו:

"בוחן נתן תשומת לב אותו סימן. הוא התמקד במדידות של הקצוות וקשירה של אותו סימן וכנראה מאיזושהי סיבה פספס את המדידה של אורך הסימן. הדבר שהפיך במקרה שאנחנו דנים בו, בעקבות המידות שנלקחו מהשטח. (עמ' 69 ש' 1-4). "אני סבור שהמדידות שקיימות בסקיצה (ת/15) מאפשרות לשחזר את הסימן בדיוק סביר מאוד. (עמ' 68 ש' 30-31).

130.        לאור הכשלים בתיעוד הסימנים בזירה, העיד מר קוסטיקה, כי " בתרשים הזה אישר הבוחן שאת אורך הסימנים עצמם הוא לא מדד וגם לא את רדיוס הקשת ולכן מכיוון שלא מדד הציב אותם על התרשים באופן מקרי שאינו קשור למציאות" (עמ' 251 ש' 3-9).

131.        האמירה כי אין קשר למציאות היא קיצונית מדי, אבל בהחלט התרשמתי כי אורך הקשת שצוירה בת/7 ואשר על פיה נערך הניסוי אינה מדוייקת כלל וכלל. הבוחן מציין כי יכול וקיימת סטיה של "מטר, או של מטר וחצי שניים" אך מדובר בהערכה בלבד ויכול והסטיה גדולה יותר.

132.        די בהשוואה שטחית בין הסקיצה ת/15 שנערכה בזירת התאונה לבין הקשת ששורטטה בזירת הניסוי שעל פיה נערך השחזור (ת/7) , כדי ללמוד שהסטיה משמעותית.

כך למשל בשרטוט ת/7 שעל פיו נערך הניסוי, המיתר המחבר בין צידה המזרחי של הקשת לבין המדרכה אורכו 15.2 מ' בעוד עיון בת/15 מלמד שאורכו של אותו המיתר מורכב מחיבור של שלושה אורכים שונים: 8.5 מ' 0.1 מ' ואורך נוסף שלא נמדד על ידי הבוחן, אך מהשרטוט (ת/15) ומהתרשים שנערך לפי קנה מידה (ת/18) עולה בבירור כי אורכו של הקטע אינו עולה על אורך הרכב, קרי על 5.2 מ' (אורך הרכב צוין בדוח הבוחן ת/10). כלומר, חיבור של 3 המקטעים הללו נותן אורך מיתר שאינו עולה על 13.8 מ' ונדמה שאף פחות מכך, זאת להבדיל מהמיתר של 15.2 מ' ששורטט בשחזור ת/7. ואם קיימת סטייה במיתר של לפחות 1.4 מ' (15.2-13.8) הרי שהפערים בקשתות התוחמות מיתרים אלו בהכרח גדולים יותר.

כך למשל בת/7 צוינה מידה של 1.6 מ' שהיא הגובה שנמדד בין הנקודה בו חוצה הקשת את הצד המזרחי של המדרכה לבין נקודת סיום הקשת.

עיון בסקיצה מזירת התאונה ת/15 ומהתרשים לפי קנה מידה ת/18 מלמד כי המרחק הזה הוא שלילי (קרי הקשת נכנסת עוד יותר פנימה לכיוון צפון (לכיוון דופן המוסך) ובוודאי שאינו עומד על 1.6 מ' כפי שצוייר בת/7.

133.        יכול וכפי שהעיד רפ"ק מוגילביץ ניתן היה "לשחזר את הסימן בדיוק סביר מאוד", יכול ועל סמך הקשירות של הקשת שביצע מר בלילטי בזירת התאונה ואשר תועדו בת/15, ניתן היה לשוב לזירת התאונה ולבצע מדידות כאלו שיביאו לשחזור מדויק יותר של הקשת, (כפי שאף טען ב"כ המאשימה בסעיף 66 לסיכומיו), אך זאת לא נעשה. בניגוד למשתמע מהאמור בסעיפים 68-69 לסיכומי המאשימה, מדידת אורך הקשת היא תפקידו של הבוחן המשטרתי, ולא של מומחה ההגנה.

134.        לסיכום: אורך מסלול נסיעת הנאשם לכל אחד מהכיוונים נקבע על ידי הבוחן על סמך העתקת הקשת מבלי שהקשת נמדדה בזמן אמת בזירת התאונה. קיימים פערים בין הסקיצה מזירת התאונה (ת/15) לבין הסקיצה של הקשת המועתקת (ת/)7. מר בלילטי קבע מסלול שאורכו 26.5 מ' אך התרשמתי כי בשל סטיות משמעותיות בהעתקת הקשת יכול ומסלול הנסיעה קצר יותר במספר מטרים.

ד.2       זמן הנסיעה של הרכב עד התאונה

135.        זמן הנסיעה של הנאשם עד לרגע האימפקט נקבע על סמך ניסויים.

כך הסביר מר בלילטי את הניסויים:

"רצינו לבדוק כמה זמן לוקח לאמבולנס לבצע נסיעה במצבי לחץ, מהמצב בו הוא נסע לאחור עד למצב הסופי שנעצר ומהמצב הסופי חזרה לתוך המוסך, כמה זמן לוקח לו לעשות את שני הכיוונים האלה" (עמ' 17 ש' 9-11).

136.        הזמן המינימלי (ולא הזמן ה"ממוצע", כפי שהעיד בטעות מר בלילטי, עמ' 17 ש' 20) אשר נדרש לבצע את כל המסלול הנ"ל הוא 13 שניות, כך על פי תוצאות הניסויים. התוצאות תועדו בוידיאו ובמסמכים אשר הוגשו לבית המשפט- ת/4 ת/6, ת/6א, ת/6ב, ת/7, ת/23, ת/26, , ת/28ג.

137.        הניסויים נערכו באופן שהאמבולנס החל בנסיעה מתחילת הקשת לאחור עד לסוף הקשת ומשם חזרה לפנים עד לתחילת הקשת. הנסיעה לאחור החלה ממצב עצירה, הרכב הואץ תוך לחיצה מקסימלית על דוושת הבלם ובמהלך הנסיעה החלו בבלימה עד לעצירה מלאה בסיום המסלול, שם הועבר הילוך לנסיעה לפנים, שוב האצה מקסימלית ושוב בלימה במהלך הנסיעה עד להגעה לעצירה מלאה בסוף מסלול.

138.        היו הבדלים בין האופן בו התרחשה התאונה לפי עדותו של הנאשם לבין האופן בו בוצעו הניסויים, הבדלים אשר יש בהם כדי להשליך על משך הנסיעה.

139.        כך למשל הניסוי נערך במגרש ריק ללא הפרעות בשדה הראיה, בעוד בזירת התאונה השטח לא היה פנוי: היתה משאית מימין שהגבילה את שדה הראיה ואת יכולת התמרון, היו אנשים משמאל, הולכי רגל על המדרכה ממול וכביש מאחור שפתוח לתנועת מכוניות באזור תעשיה הומה אדם.

140.        כך למשל בעת הניסוי בתחילת הנסיעה הטורים היו על המינימום ועלו בהדרגה תוך כדי נסיעה, בעוד על פי עדות הנאשם, בשל התקלה הטורים היו בשיאם כבר בתחילת הנסיעה, בכך יש לכאורה כדי לקצר את זמן הנסיעה.

ראו עדותו של הנאשם בעניין זה:

"26 שנה אני עובד במד"א. בחיים שלי לא קרה לי שטורים עולים בכזו מהירות. גם כשאני נוסע בנסיעות קיצוניות, הטורים עולים בלחיצה על הגז ועליית הטורים היא בהדרגה, היא לא בבת אחת כמו שקרה לי במקרה הנ"ל. זה לא התנהג כמו במקרה בו אני מאיץ בשיא המהירות" (עמ' 173 ש' 17-20).

ראו בעניין זה עדותו של מר קוסטיקה:

"עליה בסל"ד או בתאוצה לדעתי תהיה שונה ברכב תקול והעיד על כך גם הנאשם וגם מר אלוני שהאצה עם לחיצה על הדוושה ברכב תקין היא הדרגתית מכיוון שמדובר ברכב כבד, עד שהוא צובר את התאוצה ועולה לטורים גבוהים, זה לא מידי ולוקח פרק זמן ארוך, בשונה ממה שהיה בתאונה." (עמ' 271 ש' 15-18).

141.        כך למשל בניסוי, בשלב הבלימה, הבוחן לא לחץ במקביל גם על דוושת הבלם וגם על דוושת הגז, בעוד לפי עדות הנאשם בזמן הארוע הטורים פעלו ללא הפסקה.

142.        כך למשל בניסוי לא נבדקה השפעת האמברקס (באמבולנס זו דוושת רגל) על מהירות הנסיעה ועל משכה.

143.        כך למשל בניסוי, העברת ההילוך מ- R ל-D נעשתה כשהרכב במצב עצירה, בעוד על פי עדות הנאשם הוא החליף הילוך תוך כדי נסיעה. ראו דבריו של מר אלוני: "ש. האם אתה עשית ניסוי שאתה מנסה לעשות פעולה שבירת ידית ההילוכים והעברת הילוך מרוורס לדרייב בפול גז? ת. אני לא זוכר שעשינו דבר כזה אבל מנסיוני אפשר להעביר מרוורס לדרייב גם בפול גז" (עמ ' 122 ש' 28-31)

144.        יצוין כי מומחי התביעה העידו שהעברת הילוך מנוגד אפשרית במהלך נסיעה, אלא שיקח זמן עד שההילוך ישתלב והרכב ישנה כיוון. להלן התייחסותם:

רפ"ק מוגילביץ:

"ככלל, מערכת הפיקוד על העברת ההילוכים בגיר הרכב לא מאפשרת, פיזית, שילוב של הילוך מנוגד כמו העברה מהילוך D להילוך אחורי או להיפך, איך שהרכב נע במהירויות גבוהות. להערכתי ולמיטב זכרוני, אפילו אם בוצעה העברת ידית הילוכים בטעות בזמן הנסיעה להילוך הפוך מ-R ל-D או מ-D ל-R המערכת שמפקחת על העברת הילוכים לא מאפשרת זאת עד להורדת המהירות למהירויות נמוכות. להערכתי, באיזור עשרה קמ"ש... (עמ' 93 ש' 9-13).

מר אלוני :

"ש. היתה טענה של הנהג שהוא נוסע רוורס וכאשר הוא הגיע לשפת המדרכה הוא העביר לדרייב במהירות. האם אתה יכול לעשות דבר כזה במהירות? נניח במהירות של 70 קמ"ש למשל? ת. כן, פיזית ניתן וברגע שיבשילו התנאים, זה עניין של מהירות אז הרכב יסע קדימה. זאת אומרת שאם הדרייב ישולב במהירות גבוהה מידי הוא לא יסע רוורס הוא יאט בנסיעה לאחור עד שהוא יגיע למהירות שבה הדרייב ישתלב, יישמעו בום והוא יסע קדימה, ושלב ההשתלבות יהיה רעש לא נעים, השילוב לא יהיה שילוב רך.(עמ' 126 ש' 1-7).

"יש השהייה מהרגע שההילוך עבר מרוורס לדרייב ועד הרגע שהרכב באמת מתחיל לנסוע. בסוף המהלך הראשון כשלוחצים ברקס ואז משלבים דרייב זה יקח פחות זמן מאשר לא לגעת בברקס ולשלב לבד. ש. מה הסיבה לכך? ת. הסיבה היא שבשביל לשלב מהילוך קדמי לאחורי צריך תנאים מסויימים. גם אם מעבירים את הידית זה לא אומר שזה ישר יעבור לדרייב. ההאטה יכולה להתבצע בשני מקרים, או ששילב לדרייב בלי לגעת בברקס ואז הוא מאט בצורה מסויימת, משתלב לדרייב ונוסע קדימה, או שנותנים ברקס משלבים לדרייב, התנאים כבר בשלים לנסיעה קדימה מאחר וכבר לחצנו על הבלם ואז זה ישר משתלב לדרייב. אם אני לא טועה, ברמה של 10-12 קמ"ש ההשתלבות מרוורס לדרייב , הוא ישלב ויחליף כיוון, כדי שזה יהיה חלק האוטו צריך להיות בעצירה מוחלטת (עמ' 126 ש' 29 - עמ' 127 ש' 7).

145.        גם מר קוסטיקה אישר כי שינוי כיוון הנסיעה מהיר יותר כשמחליפים הילוך כשהרכב בעצירה:

"לטעמי המצב הראשון מהיר יותר בו אני לוחץ על דוושת הבלם מאשר המצב של העברת הילוך בזמן נסיעה... " (עמ' 271 ש' 1-2). אלא שעניין זה לא נבדק.

146.        הנאשם נשאל על הזמן שעמד לרשותו מרגע תחילת הנסיעה וכך השיב:

"קודם כל הניסוי שנערך זה תנאי מעבדה וזה לא מה שהיה בשטח. לא היה את הלחץ שהיה בשטח, לא היו הטורים שבשטח, לא היו כל גורמי הסיכון שהיו בשטח, לא הייתה הסיטואציה של הגבלה בשדה הראיה, זה היה מגרש פתוח, נסעו, עצרו חזרו. כל הניסוי מבחינתי הוא כלום זה כמו לעשות חזרה להצגה.... לא היה להם גורם הפתעה בניסוי... הם ידעו שיסעו קדימה ואחורה, לא יודע אם המסלול היה נכון או לא נכון... אני לא יודע מי עשה איך נהג, זה לא אותן תגובות. כל הקטע במקרה שלי אני עשיתי חשבון בין 3 ל- 4 גורמי הפתעה בתוך המקרה הזה שאף אחד לא לקח בחשבון" (עמ' 180 ש' 14- עמ' 181 ש' 2).

147.        ראו דבריו של מומחה ההגנה מר קוסטיקה:

"הדבר העיקרי ששונה הוא שהבדיקה נעשתה עם רכב תקין בתנאי שגרה כשבתאונה מדובר על רכב שהמנוע בו לא תקין בתנאים קיצוניים. בנוסף אורך המסלול שונה, המקום בו נערך הניסוי, רדיוס קשת המסלול, כל אלו נבחרו בצורה שאינה מדויקת למה שקרה בזירה ולכן אין קשר בין התוצאה בניסוי לבין מה שהיה בזירה. .... עדי ראייה שחוו בצורה בלתי אמצעית את התאונה ואמרו שהיו פרקי זמן של שניות בודדות 3-5 שניות." (עמ' 271 ש' 7-13).

148.        מקובלת עלי עדותו של הנאשם בעניין זה, הפערים בין הניסוי למציאות הם רבים, הגם שחלק מההבדלים לכאורה מביאים להארכת משך הנסיעה הרי שחלקם מביאים לקיצור משך הנסיעה, ולכן לא שוכנעתי כי הנסיעה ארכה 13 שניות, ויכול וארכה זמן קצר יותר, בפרט בשים לב לסטיה באורך המסלול.

149.        עדי הראיה העידו כי מדובר באירוע קצר מאוד" גיאורגי גוליאק, ע"ת 8 העיד: "אני לא יכול לאמוד ולהגדיר זמנים. אם האירוע הסתיים תוך שאני קופץ מהאמבולנס ומתחיל לרוץ באמת מדובר באירוע של כמה שניות. האירוע התחיל ונגמר מהר מאוד." (עמ' 157 ש' 13-15). יצחק מירילשווילי, ע"ת 6 העריך שכל האירוע נמשך אולי 5 שניות (עמ' 150 ש' 6).

כמובן שלא ניתן לקבוע את הזמן המדויק על סמך הערכות עדי הראיה, אך אלו מחזקות את ההערכה כי המדובר בזמן קצר יותר מ- 13 שניות.

ד.3       האם הנאשם התרשל בתגובתו לאור משך הזמן שעמד לרשותו

150.        המאשימה טענה כי היה בידי הנאשם מספיק זמן על מנת לבצע פעולות היגוי שימנעו את התאונה, ובאופן מדויק יותר, נטען כי היה על הנאשם לכבות את הרכב ובכך למנוע את הפגיעה במנוחה.

151.        כך העיד רפ"ק מוגילביץ:

"במידה וכל התזה של הסניגור שאם היה איזשהו ליקוי מכני ברכב שהביא לפי גרסת הנהג הנאשם לעליית הטורים ברכב היה ברשותו כל הכלים וכל הזמן כדי לפעול אחרת מכפי שהוא פעל ולמנוע את התאונה". (עמ' 61 ש' 16-18).

"הזמן הכי קטן שקיבלנו אחרי שורה של ניסויים היה כ- 13 שניות. על סמך הניסוי הגענו למסקנה שזה זמן די גדול כדי לצפות מנהג מקצועי להבחין בתקלה ולשנות את ההתנהגות שלו ולפעול נכון. ב- 13 שניות הייתי מצפה מנהג לפעולה אחרת כלשהי שיכולה למנוע את התאונה כמו כיבוי מנוע או הסטת ההגה לכיוון ללא בני אדם או איזושהיא עצירה הדרגתית אפילו על גירוד של מבנים או כלי רכב ללא בני אדם בזירת האירוע. בתיק לא מצאנו שום נסיון כזה ומכאן אני מסיק שכנראה באותו זמן שהיה לא פחות מ- 13 שניות הנהג לא הגיב או שלא הגיב נכון, וזה מה שהוביל לאסון שחקרנו." (עמ' 50 ש' 20-26).

"ש.... עשיתם ניסיון לדומם תוך כדי נסיעה קדימה או אחורה? ת. לא בוצע ניסוי עם כיבוי מנוע תוך כדי הנסיעה." (עמ' 134 ש' 15-16). "אחרי סיבוב המפתח בסוויץ הרכב נכבה ולא היה לי שום ספק שבמידה והמנוע יהיה כבוי, לא יתאפשר קיום של גרסת נהג הרכב - דהרה של הרכב" (עמ' 134 ש' 20-22).

"אם היה מנתק את הפעלת המנוע בסיבוב של מפתח ההתנעה, היה מבטל כל עליית הטורים והיה מכבה את המנוע. מכך אני מסיק שאיזו טעות אנוש וחוסר מיומנות במצבי קיצון כפי שהיה באירוע התאונה הם הגורמים לתוצאות הסופיות באירוע." (עמ' 55 ש' 8-11).

152.        רפ"ק מוגילביץ בהגינותו מעיד כי כיבוי מנוע במהלך נסיעה אינה פעולה שגרתית, ואף על פי כן, בנסיבות המתוארות סבור שהזמן שעמד לרשות הנהג היה מספיק כדי לנקוט בפעולה חריגה זו. כך לדבריו:

"בחירת הפעולה כמו פעולת בלימה הפעלה של הבלם זו פעולה בסיסית ואינסטינקטיבית של כל נהג ולא דורשת תרגול או הערכת מצב מיוחד כפי שדורשת פעולה כמו כיבוי מנוע במהלך הנסיעה שזו פעולה לא שגרתית ובאמת פעולה חריגה ולכן לאחר כל ההסתייגויות שנמנו אני עדיין חושב שגם בזמן היפותטי של 8 שניות זה זמן די גדול שהרבה מעבר לזמן התגובה הסביר של הנהג כדי לקבל החלטה ללחוץ בחוזקה על דוושת הבלם. מאחר והדבר לא נעשה, אני למד שבנסיבות המקרה הנהג התבלבל בין הדוושות ולא הפעיל כלל את מערכות הבלימה ברכב. (עמ' 94 ש' 32- עמ' 95 ש' 6).

"ש. ..אני אומר לך ש- 20 שניות לא מספיקות לדומם מנוע, כי יש זמן תגובה... ת. לא בוצע ניסוי כיבוי מנוע. בתור משתמש ברכב, בתור חוקר תאונות דרכים בתור מהנדס רכב, אני משוכנע שקבלת החלטה והבאתה לביצוע לא יכולה לקחת אפילו מחצית הזמן שציינת. להערכתי, למרות שלא בוצע ניסוי בפועל, וחשוב לציין שניסוי כזה לא יכול לשקף את המציאות מאחר שבניסוי קיימת כבר ציפייה לתקלה, שלא אמורה להיות אצל משתמש מהשורה, בכל מקרה הייתי מצפה לקבלת החלטה של כיבוי מנוע, לפחות בהגעה לפרק זמן שקרוב ל- 5-10 שניות, ביחס לזמן הקצר לנהגים מקצועיים. הרף הנמוך מתייחס לנהגים מקצועיים והרף הגבוה מתייחס לנהגים חדשים ולא מיומנים." (עמ' 134 ש' 23-עמ' 135 ש' 7).

153.        גם מר בלילטי העיד כי "8 שניות זה המון זמן כדי שבן אדם יבצע כיבוי ובלימת חירום על הבלם". (עמ 17 ש' 28).

154.        מר קוסטיקה לא התייחס להערכת מומחי התביעה ביחס לזמן המצופה מנהג מקצועי להגיב באופן של כיבוי מנוע, אלא התמקד בכך שלרשות הנאשם עמד זמן קצר של כ- 5 שניות בלבד מתחילת האירוע ועד סופו (סע' 8.10 לחוות הדעת נ/10).

לדבריו: "אני טוען כי בהינתן ויש תקלה צריך לבדוק כמה זמן הייתה אפשרות ואם יכול היה לתפעל את התקלה... בדוחק הזמן הנתון היה באמת בכל מגוון הפעולות שביצע הנאשם היה צריך גם לכבות את המנוע בפרק זמן של 3-5 שניות. ..." (עמ' 266 ש' 11-13)

155.        הנאשם נשאל במפורש מדוע לא פעל לכיבוי הרכב וכך השיב:

ש. ...למה לא כיבית את המנוע? ת. .. אין לי תשובה לזה. האישה היתה במשרד, למה היא רצה אלי? אין בזה הגיון ....רגל ימין שלי היתה על הברקס , רגל שמאל שלי עד דוושת האמברקס, יד ימין שלי היתה על ההילוכים ויד שמאל על ההגה, עם מה אני אמור לכבות את המנוע? עם השיניים? אין לי יותר איברים... לא היה לי מספיק זמן והמחשבה שלי הייתה כל הזמן על להעביר לניוטרל ושהרכב יעצר מזה ומהלחיצה על הבלמים ומהלחיצה על האמברקס. בכלל לא היה לי את הקטע הזה כי לא היה לי זמן תגובה ומספיק וגם הידיים שלי היו תפוסות. זה עניין שלקח בין 5 ל-6 שניות כל הסיפור. לפי דעתי עשיתי שם הרבה דברים ב 5-6 השניות האלה, ... זה גם הפתיע אותי שההילוך נכנס לדרייב ולא לניוטרל" (עמ' 177 ש' 25 - עמ' 174 ש' 4).

"קודם כל צריך לקחת בחשבון את הסיטואציה. הרכב בפול טורים, אם אתה נסעת ברכב כזה פעם, זה רכב עם 6500 כח מנוע. זה טורים מטורפים. כשיש לך את הרעש הזה מולך וכשיש לך אינספור סיטואציות שיכולות לעלות לך באותו רגע ואני מנסה להתגבר עליהן בזה שאני שובר את ההגה, בזה שאני לוחץ על הברקס ועל האמברקס, בזה שאני מנסה לשלב הילוך סרק, הקטע הזה הוא פרומיל, המחשבה הראשונה שלי היתה לא להרוג אנשים כשאני יוצא ישר לתוך רחוב העבודה כי אם אני יוצא לשם אני הורג 20 איש שעמדו על המדרכה בצד השני, לא 20 היו אולי 2-3 אנשים, אז שיקול הדעת פה הוא בשניות, המקרה קרה לדעתי בין 5-6 שניות. אם תיקח מדד של מרחק בלימה, אין פה איפה להפעיל קו מחשבה בכלל, זה עניין של שניות שאתה צריך לעבוד לפי אינסטינקטים, בכלל לא לפי מחשבה ואני חושב שזה שנכנסתי מרוורס לדרייב, רציתי לעצור את ההשתוללות אחורה, לא לקחתי בחשבון אפילו שתרוץ מולי מישהי. אני אומר מה פתאום איך היא הגיעה לפה אני יודע שלפני 30 שניות היא היתה בתוך המוסך ולא היה קורה לה כלום, בעלה רץ אחריי, אני רואה אותו רץ אחריי ומרים את הידיים למעלה ומסמן בעזרתן, מניף את ידיו כלפי מעלה, לא שמעתי אותו בגלל רעש המנוע ופתאום אני רואה את הרכב נוסע קדימה ואותו מולי, עובדה שהוא הצליח לקפוץ הצידה מהרכב ולהימלט, והיא לא ראתה אותי, אני לא ראיתי אותה כי היתה שם משאית האיווקו שעמדה שם, הסיטואציה הזויה עם כל מה שהיה שם. אם מישהו אחר היה יכול לעשות משהו אני לא יודע, אין לי מושג. (עמ' 178 ש' 31- עמ' 179 ש' 13).

156.        לאחר שבחנתי את מכלול הנתונים לא שוכנעתי כי בנסיבות שבפני, אי כיבוי המנוע מלמד על רשלנותו של הנאשם.

157.        כאמור, לא שוכנעתי שמשך הזמן שארכה נסיעת הנאשם עד לרגע התאונה הוא 13 שניות, יכול ואף פחות מכך. במהלך אותן השניות הנאשם עשה פעולות רבות. הרכב החל בנסיעה פרועה לאחור, הנאשם הגיב בבלימה, כשהוא הבחין, לשיטתו, כי הבלימה לא השפיעה הוא המשיך ללחוץ בחוזקה על דוושת הבלם תוך לחיצה עם הרגל השנייה על דוושת האמברקס, כל זאת כשמשאית האיווקו מסתירה לו את שדה הראיה לעבר הכביש אליו הוא שועט ולא מותירה יכולת רבה לתמרן. הנאשם סובב את ההגה על מנת שלא לפרוץ בדהרה אל הכביש הראשי שכן הבחין בהולכי רגל על המדרכה.

כפי שאף רפ"ק מוגילביץ ציין, ניסיון בלימה הוא הפעולה האינסטינקטיבית, לדומם מנוע זה החריג. לכן בשלב זה לא מצאתי כל רשלנות בהתנהלותו, עת בחר לבצע את הפעולה שמצופה ממנו, הפעולה האינסטינקטיבית ולא את הפעולה החריגה. כך מצופה מנהג סביר לפעול, בהתאם לנסיבות ולתנאים בהם היה נתון בשלב הקודם לתאונה.

לאחר שפעולות ההיגוי וניסיונות הבלימה לא צלחו, קיבל הנאשם החלטה, אשר בנסיבות שנוצרו, נראית אף היא החלטה סבירה, להעביר הילוך מרוורס לניוטרל. החלטה שאמורה היתה להביא לסיומה של הנסיעה הפרועה לאחור. יישום ההחלטה היה כרוך בזמן ומאמץ.

ראו דברי הנאשם:

".. הגה שברתי ימינה בכל הכח עם יד שמאל וביד ימין ניסיתי להעביר לניוטרל, היה קשה, צריך להפעיל הרבה כח בשביל להעביר את ההילוך מרוורס לדרייב, כמו שזה עבר מרוורס לניוטרל צריך להשקיע הרבה כח. לפי דעתי בגלל ההשקעה שהשקעתי להעביר לניוטרל זה קפץ לי לדרייב ולא נעצר בניוטרל. כשהרכב הגיע לשפת המדרכה, קרוב, הגיוני שכשכדור מתגלגל יש אלפית שנייה שהוא נעצר. הרכב לא נעצר, הוא הסתובב מהר מהר אחורה ואחר כך מהר מהר קדימה ויש פיק קטן של מליונית השניה שזה נעצר, אז זו השניה שכולם אמרו שהרכב נעצר. הוא לא נעצר, הוא פשוט בפיק הזה." (עמ' 177 ש' 17-24).

לאחר שהנאשם הצליח שהעביר הילוך ובכך עצר את דהירת הרכב לאחור, הוא הופתע לגלות שהרכב עבר להילוך קדמי (בשל הכח שהשקיע בהעברת ההילוך), ולא לניוטרל, כפי שתכנן. כאמור, חלף זמן מסוים מהרגע שהועבר ההילוך ועד הרגע שהרכב החל בתנועה קדימה, (הזמן שהיה דרוש לרכב להתאים עצמו לשינוי כיוון - זמן שלא נמדד בניסויים).

מרגע שהנאשם הבין שהרכב שועט קדימה ועד לרגע האימפקט חלפו שניות בודדות.

(אין בידי לקבל את הערכתו של רפ"ק מוגילביץ כי "...זמן הנסיעה קדימה אמור להיות מחצית הזמן שנמדד." (עמ' 95 ש' 14-17). הזמן שנמדד כולל גם עצירה מלאה והחלפת הילוכים בזמן עצירה).

ההאצה הייתה מהירה והזמן מאוד קצר.

בשלב בו הנאשם מבין שהוא דוהר עם רכבו קדימה, הנאשם לא הבחין במנוחה, ואף לא נטען כי יכול היה להבחין בה, משום שמשאית האיווקו הסתירה את כיוון הגעתה. הנאשם ראה את המנוחה 30 שניות קודם לכן במשרד ולא צפה שתעמוד לפני חזית רכבו.

ראו בעניין זה עדותו של רפ"ק מוגילביץ: "למיטב זכרוני, בתחילת האירוע כאשר הנהג ניגש לרכב המנוחה לא הייתה בקרבת הרכב... רק בעקבות הרעש שנוצר בעקבות נסיעת הרכב בטורים גבוהים המנוחה הגיעה לאזור בו נפגעה. (עמ' 95 ש' 9-12).

158.        הבחירה לנהוג את הרכב לתוך המוסך, אל אותו המסלול ממנו יצא לפני שניות בודדות, (מסלול שהיה ריק מאדם) תוך ניסיונות מאומצים לבלום את הרכב, אינה בהכרח בחירה רשלנית בנסיבות העניין, בנתונים שהיו ידועים לנאשם.

ד.4       סיכום - האם הנאשם התרשל בנהיגתו ברכב התקול?

159.        לא שוכנעתי מעבר לכל ספק סביר כי הנאשם התרשל באופן נהיגתו ברכב התקול. מהרגע שהנאשם הבחין בתקלה, פעל הוא לעצירת הרכב, תחילה על ידי לחיצה על דוושת הבלם ודוושת האמברקס ובהמשך על ידי ניסיון להחליף הילוך ברכב, כל זאת תוך כדי תנועה ותמרון בין מכוניות ואנשים שנמצאים באזור, ותוך ניסיון להימנע מפגיעה בהם. הבחירה לבצע את הפעולות הללו בנסיבות העניין נראית הגיונית וסבירה ואינה מלמדת על התרשלות.

160.        לא שוכנעתי מעבר לכל ספק, כי עמד לרשות הנאשם די זמן מרגע שהבין כי הרכב נוסע לפנים, וכי גם בכיוון נסיעה זה הבלמים לא משתלטים על הרכב, כדי לקבל החלטה לדומם מנוע. בשלב הנסיעה לפנים, הניסיון של הנאשם לעצור את הרכב, באמצעות דוושת הבלם, תוך נסיעה חזרה למוסך, המקום ממנו יצא, אינה מלמדת בהכרח על רשלנות בנסיבות שהיו ידועות לו באותה העת. כאמור, הנאשם חזר אל אותו המסלול בו נסע שניות ספורות לפני כן, מסלול שהיה ריק מאדם. המנוחה לא הייתה במקום, אלא הגיעה למקום רק לאחר ששמעה את הרעש החריג שגרם רכב הנאשם וניתן היה להבחין בה רק בסמוך לפני הפגיעה בה.

161.        אף לא שוכנעתי, כי אם הנאשם היה מדומם מנוע, התאונה היה נמנעת שכן, פעולת כיבוי המנוע אף היא גוזלת זמן והרכב לא נבלם במקום, אלא ממשיך להתקדם עד לעצירה מלאה. (לא נערך ניסוי המלמד היכן היה הרכב נעצר אילו הנאשם היה מדומם מנוע, למעשה לא נערך כל ניסוי הכולל כיבוי מנוע).

162.        לאור כל האמור, לא שוכנעתי מעבר לכל ספק סביר, כי בהינתן תקלה ברכב, פעל הנאשם ברשלנות בפעולות ההיגוי בהן נקט בנסותו להשתלט על הרכב, וכי אלמלא התרשל היתה התאונה נמנעת.

ה.        סוף דבר

163.        בע"פ (י-ם) 6260/02 ציון נ' מ"י, נקבעו הדברים הבאים:

"אם עלה בידי הנאשם לספק הסבר סביר, שיש לו אחיזה בחומר הראיות- אף אם בית המשפט אינו יכול להכריע בנכונותם של הדברים, בבחינת הוכחת חפותו- שומה עליו לזכותו בדין, ולו מחמת הספק. ההרשעה תתקיים אפוא, רק במקרה בו העובדות אינן מתיישבות עם מסקנה רציונאלית אחרת מזו המובילה להרשעה, ולאחר שכל הסברי הנאשם לחפותו נדחו כליל".

164.        בע"פ 28/49 זרקא נ' היועמ"ש, פד"י כרך ד 504 בעמ' 525 נקבע, בענין זה:

"אם חומר ההוכחות הנ"ל מרמז גם על אפשרות הפועלת לטובת הנאשם והמניחה, משום כך, מקום לספק המתקבל על הדעת בדבר אשמתו, לא תהיה ברירה בידי בית המשפט- בשים לב לחובת הראיה אשר עודנה מוטלת על הקטיגוריה- אלא לפסוק לזכותו."

165.        בנסיבות התיק שבפניי, הגם שעסקינן ב"תאונה מדברת" ואין מחלוקת כי הרכב נסע במהירות בלתי סבירה ופגע בגברת ד ד ז"ל, פגיעה אשר הביאה למותה, לא שוכנעתי מעבר לכל ספק סביר, כי התאונה נגרמה עקב נהיגה רשלנית של הנאשם. ההגנה עמדה בנטל שרבץ לפתחה להוכיח קיומו של ספק סביר.

166.        חומר הראיות שהוצג בפני מותיר מקום לספק כי התאונה התרחשה עקב תקלה ברכב, עקב עלייה בלתי נשלטת בטורים, וכי למרות מאמציו של הנאשם לבלום את הרכב ולהשתלט עליו, לא הצליח לעשות כן בשל אותה התקלה.

167.        לגרסתו של הנאשם יש אחיזה בחומר הראיות.

למרות שלא אותרה התקלה בבדיקות שנערכו לרכב (וכאמור, נפלו אי אלו מחדלים בביצוע הבדיקות), ניתן ללמוד על התקלה מעדותו של הנאשם, עדות אשר זכתה לאמוני.

חיזוק לקיומה של תקלה ניתן למצוא בעדויות עדי הראיה (עדי תביעה) אשר מתארים נסיעה חריגה במהירות "על טבעית", האצה קיצונית, ניסיונות בלימה שלא הביאו לעצירת הרכב, נסיעה שנתפסה בעיני הסובבים כמו "פיגוע" מכוון, כמו "רכב על שלט" מקולקל שמשנה כיוון ללא האטה, רעש מאוד חזק מהמנוע, שאולי "נתפס משהו".

חיזוק לקיומה של תקלה ניתן למצוא בדמות הסימן החריג שנותר בזירת התאונה, סימן שלא תועד כראוי, אך מלמד על פי אחד ממומחי התביעה על בלימה באורך 12 מ' (אורך בלימה שאינו מתיישב עם המהירות אליה הגיע הרכב), ועל פי מומחה תביעה אחר, הסימן הוא סימן חיכוך המלמד על האצה ובלימה בו זמנית (פעולה שלכאורה מלמדת על תקלה בניהול מנוע, כי ברכב תקין פעולת הבלימה מבטלת את פעולת ההאצה).

חיזוק לקיומה של תקלה ניתן למצוא בדמות המהירות הגבוהה אליה הגיע הרכב על פני מרחק קצר, נתון המלמד על האצה חריגה. הרכב בדרכו למוסך נסע כ- 26.5 מ' (יכול ואף פחות מכך - המסלול לא נמדד), בחלקו הראשון האיץ, בהמשך קיים סימן בלימה/חיכוך באורך של כ' 12 מ ולאחר מכן התנגשות בקיר במהירות מוערכת של 30 קמ"ש. אין ספק שאם בסיום הבלימה באורך של כ- 12 מ' היה הרכב במהירות 30 קמ"ש הרי שלפני תחילת סימן הבלימה /חיכוך היה הרכב במהירות הרבה יותר גבוהה מ- 30 קמ"ש, נתון שאינו מתיישב עם הניסוי שנערך לפיו הרכב יכול היה להגיע לכל היותר למהירות 20-25 קמ"ש.

חיזוק נוסף, אף כי מאוד קלוש, ניתן למצוא בעדותה של הגב' אסד שנתקלה לדבריה בתקלה דומה ברכב כשבועיים לפני התאונה (כאמור החיזוק הוא קלוש שכן קבעתי שלא נהגה ברכב הנ"ל במועד עליו העידה, וגם אם נתקלה בתקלה עליה העידה, ספק אם התקלה היתה באותו הרכב).

168.        עסקינן בתאונה לא שגרתית.

כפי שציין מר בלילטי:

"התאונה קרתה בסיטואציה של סימן שאלה גדול מאוד לכן משטרת ישראל החליטה להשקיע בבדיקה. זה תיק מיוחד. לא שגרתי. ... " (עמ' 46 ש' 8-9).

גם אחרי שמיעת כל העדויות בתיק, וגם אחרי הבדיקות שנעשו, עדיין נותר סימן שאלה גדול מאוד באשר למה שהתרחש בזירת התאונה.

169.        בשים לב לתנאים שהיו בזירת התאונה, למגבלות בשדה הראיה, לכלי הרכב שחנו במקום, לתנועת המכוניות על הכביש, להימצאותם של הולכי רגל על המדרכה, ולכך שהנאשם לא יכול היה להבחין במנוחה, אשר הגיעה למקום ונחשפה לעיניו ברגע האחרון לאחר שהוסתרה על ידי המשאית, לא שוכנעתי מעבר לכל ספק סביר כי הנאשם התרשל בפעולות ההיגוי בהן נקט כדי להשתלט על הרכב התקול.

170.        משפט פלילי לפנינו לכל דבר ועניין, ועל התביעה להרים את נטל הראיה המוטל עליה מעבר לכל ספק סביר, ולא כך המצב בענייננו.

171.        למרות התוצאה הקטלנית של התאונה, שגרמה למותה הטראגי של הגב' ד ד ז"ל, לא ניתן לקבוע במידת הוודאות הנדרשת במשפט פלילי כי התאונה נגרמה עקב נהיגה רשלנית של הנאשם.

172.        לאור האמור, מצאתי לזכות את הנאשם מהעבירה של גרימת מוות ברשלנות, ולו מחמת הספק.

זכות ערעור כחוק.

ניתנה והודעה היום כ"ב אלול תשע"ז, 13/09/2017 במעמד הנוכחים.