1

1)         ענייננו בבקשה למתן צו למניעת הטרדה מאיימת, על-פי חוק מניעת הטרדה מאיימת, התשס"ב-2001 (להלן: "החוק"), שהגיש המבקש נגד המשיבה.

2)         עם הגשת הבקשה ביום 19.10.14 התקיים דיון בבית המשפט במעמד צד אחד. לאחר שמיעת דברי המבקש ומשלא שוכנעתי כי קיימת הצדקה למתן צו במעמד צד אחד כאמור, נקבע מועד דיון במעמד שני הצדדים.

3)         לאחר ששמעתי את הצדדים והתרשמתי מדבריהם במהלך הדיון לפניי, שהתקיים ביום 22.10.14, לא התרשמתי כי מתקיימת תשתית שיש בה להצדיק מתן צו מכוח חוק מניעת הטרדה מאיימת.

4)         לפי עיקר טענות המבקש, בין דירתו לבין דירת המשיבה קיים קיר משותף ממנו נשמע רעש של דפיקות על הקיר האמור במהלך שעות היום. לטענת המבקש, המשיבה עושה כן באופן מכוון. המשיבה מכחישה טענה זו וטוענת כי הקיר המשותף האמור הוא קיר המטבח בדירתה וכי השימוש שנעשה במטבח הוא שימוש נורמאלי וסביר.

5)         מטיעוני הצדדים עולה כי בעבר התנהלו ביניהם 3 הליכים מכוח חוק מניעת הטרדה מאיימת [4953-09-13, 9085-03-14 ו-25501-05-14]. כל ההליכים האמורים הוגשו נגד בעלה של המשיבה, ובשני ההליכים האחרונים לעיל, נושא הבקשות היה הרעש הנטען. בשני ההליכים האחרונים, בית המשפט לא מצא מקום למתן צווים, והמעיין יעיין בהחלטות שניתנו בהם, ביום 16.3.14 (כב' השופטת ש' רנר) וביום 20.5.14 (כב' השופטת מ' פורר).

2

6)         לאחר ששמעתי את הצדדים וכן לאחר ששקלתי את מכלול השיקולים הרלבנטיים, לא התרשמתי במקרה דנן כי מתקיימת תשתית ראייתית כלשהי שיש בה להצביע על הטרדה מאיימת או פגיעה בשלוות החיים של המבקש, ולא הונחה לפניי תשתית כאמור שמצדיקה מתן צו מכוח החוק. לא התרשמתי כי נעשה שימוש בלתי סביר במטבח שבדירת המשיבה ובקיר הצמוד לדירת המבקש.

7)         איפוא - הבקשה נדחית.

המזכירות - להמציא החלטתי זו לצדדים בדרך המקובלת.

ניתנה היום, א' כסלו תשע"ה, 23 נובמבר 2014, בהעדר הצדדים.