1

לפני בקשה למתן צו לפי חוק למניעת הטרדה מאיימת, תשס"ב - 2001.

בבקשת המבקשים, אם ושני ילדיה הבגירים, ובדיון שהתקיים במעמד צד אחד, טענו הם כי המשיבים מאיימים עליהם ומטרידים אותם, בדרישה כי יעזבו את הדירה בה הם מתגוררים. עוד נטען כי כחודש לפני הגשת הבקשה תקף המשיב 2, שהוא בנה של המשיבה 1, את המבקשת 1 (האם) באמצעות כלי חד ופגע בידה. המבקשים ציינו כי המשיבה 1 היא אשתו של בן-דודו של בעלה לשעבר של המבקשת 1.

2

בדיון שהתקיים בפני הכחישו הנתבעים מכל וכל את הטענות נגדם. הם העידו כי אין להם כל קשר עם המבקשים ואף אינם מכירים אותם. לטענתם, כל הטענות שהועלו נגדם בבקשה הינן מחוסרות בסיס מינימאלי. המשיבה 1 העידה כי היא מתגוררת באותה שכונה שגרים המבקשים אולם אין מדובר בדירות שכנות וכי התיאור של המבקשת 1 בדבר צעקות וקללות שהיא מפנה אליה ממרפסת דירתה, חסר יסוד. המשיבה 1 העידה בדבר הפתעתה הרבה כשקיבלה את הבקשה למתן צו, שכן לא היה לה כל מושג במה מדובר. היא הדגישה כי אין לו כל טענה ביחס לדירה בה מתגוררים המבקשים וכי אין לה כל זכות או אינטרס בדירה זו. באופן דומה העיד גם בנה, המשיב 2. הוא הכחיש מכל וכל את טענת התקיפה וטען כי לא היו דברים מעולם. צויין כי מדובר בסטודנט המתגורר ולומד באזור המרכז, מגיע לבית אמו בסופי שבוע בלבד וכי אין ולא היה לו כל קשר עם המבקשים.

לאחר ששמעתי את הצדדים מסקנתי היא כי לא עלה בידי המבקשים להוכיח את טענותיהם. מטעם המבקשים העידה המבקשת 1 בלבד. עדותה היתה מבולבלת ולא ברורה. לא היה בפי המבקשת כל הסבר מניח את הדעת לכך שאת תלונתה למשטרה בגין האירוע בו לטענתה הותקפה, הגישה כחודש לאחר מועד התרחשותו הנטען ובסמוך להגשת בקשה זו. הטענה בדבר פציעה בידה לא נתמכה במסמך רפואי מכל סוג. במסגרת עדותה העלתה המבקשת 1 טענות חדשות שלא הועלו בבקשה, כגון הטענה כי המשיבה 1 עצמה נוהגת כלפיה באלימות. משהתבקשה למקד טענותיה הנוספות נגד המשיבה ציינה היא אירוע בו אחיו של בעלה לשעבר ביקר בארץ וישב עם גברים נוספים במרפסת והנ"ל אמרו דברים קשים עליה, אירוע שלא הונח כל בסיס לקשר בינו לבין המשיבה. ניכר היה מדבריה כי עיקר טענותיה מופנות כנגד בעלה לשעבר וגורמים אחרים שקשורים בו, אולם לא עלה בידיה להוכיח זיקה של ממש בין המשיבים לבין המיוחס לו.

מנגד, עדותם של המשיבים היתה ברורה וסדורה והותירה רושם מהימן. המשיבים עמדו באופן נחרץ על טענתם שאין להם כל סיג ושיח עם המבקשת ואף אין להם עניין מכל סוג בה או בדירתה וגרסה זו לא נסתרה בדבר. אינני מוצאת חיזוק של ממש לגרסת המבקשת בכך שלמשיבה יש רכב שחור, כאשר המבקשת העידה כי ביום התקיפה הנטענת נסעו המשיבים ברכב שחור. מדובר בצדדים שגרים באותה שכונה, המבקשות מכירות את המשיבים ובהחלט סביר כי מאפיינים הנוגעים לרכב המשיבה מוכרים לה.

סוף דבר, הבקשה נדחית.

המבקשים יישאו בהוצאות המשיבים בסך 800 ₪, שישולמו בתוך 30 ימים שאם לא כן יישאו הפרשי הצמדה וריבית כדין עד מועד התשלום בפועל.

המזכירות תמציא לצדדים

ניתן היום, ג' אב תשע"ז, 26 יולי 2017, בהעדר הצדדים.

3