1

בפניי בקשה למניעת הטרדה מאיימת.

המבקש טען בבקשתו כי השכיר עסק שיש לו בשלומי לשוכרים אשר לא שילמו לו את דמי השכירות ואף ברחו מהארץ. המשיב "צץ והתלבש על המקום. דורש כופר של 100,000 ₪". בנוסף, ציין המבקש כי המשיב מטריד אותו ומשתלט על עסקיו ואף מפריע לו לעבוד כל יום בבוקר.

במעמד הגשת הבקשה ביום 19/3/18 ניתן צו זמני וקבעתי דיון במעמד הצדדים, אשר התקיים אתמול.

2

מהדיון שהתקיים בפניי אתמול במעמד הצדדים וב"כ המשיב ניתן לציין כי הסעד העיקרי שהמבקש עותר לו קשור לפינוי המשיב מהמושכר, כאשר על פי טענת המבקש מחזיק בו המשיב שלא כדין, ואילו המשיב טוען כי יש לו זכויות אובליגטוריות.

על פניו, כפי שהסברתי למבקש במהלך הדיון, המחלוקת שהוגדרה בפסקה הקודמת איננה מתאימה לדיון במסגרת הליך של מניעת הטרדה מאיימת, והמבקש רשאי לפנות בהליך אזרחי מתאים בעניין זה.

בכל הקשור לטענת המבקש כי המשיב מאיים עליו ומטריד אותו, בחנתי טענה זו ולא מצאתי ביסוס ראייתי מספיק לכך. לא למיותר לציין כי המשיב מכחיש בתוקף איומים כלפי המבקש. נהפוך הוא, המשיב טוען כי נוהל משא ומתן בין הצדדים על מנת להגיע להסדר כספי אך לא הגיעו לעמק השווה.

אוסיף ואציין כי המבקש טען כי המשיב שלח אליו הודעת s.m.s ולפיה המשיב מגלה את דעתו שלא אכפת לו מהמשטרה ואף לא אכפת לו מכלום (איום במשתמע). המבקש ציין כי אין לו את ההודעה בטלפון הנייד שלו, אך לאחר הפסקה הוא הציג נוסח טקסט שנשלח אליו ושאיננו תומך בגרסתו.

בשולי הדברים אציין כי יש להניח כי המשיב יפעל כהצהרתו ולפיה אינו מטריד ו/או מפריע ו/או מאיים על המבקש.

לאור האמור לעיל, אני מחליט לדחות את הבקשה ומורה על ביטול הצו הזמני שניתן ביום 19/3/18.

3

המזכירות תעביר העתק מהחלטה זו אל הצדדים בדואר רשום עם אישור מסירה.

ניתנה היום, י"א ניסן תשע"ח, 27 מרץ 2018, בהעדר הצדדים.