1

לפניי בקשה לצו למניעת הטרדה מאיימת, בהתאם לחוק למניעת הטרדה מאיימת, התשס"ב-2001, לאחר דיון במעמד הצדדים.

בתמצית, לטענת המבקשת, היא נקטה בעבר בהליך נגד המשיב בשל נזק שגרם לרכבה, והליך זה נמחק בהסכמתה לנוכח בקשות אשתו של המשיב והבטחתו לתקן את הנזק. לטענתה המשיב עדיין ממשיך להטרידה, ולעניין זה ציינה אירוע מיום 18.5.18, שבו כביכול אמה שאלה את המשיב לשלומו, ואילו הוא בתגובה קילל וגידף אותה, ושתיהן חשות כביכול מאוימות ממנו. המבקשת עצמה לא נכחה באותו אירוע נטען.

2

המשיב מצידו טוען לנסיבות שונות לחלוטין. לדבריו המבקשת חונה בחניה לא לה אשר מיועדת לפריקה וטעינה, חרף הסדר שהושג בין דיירי הבניין לעניין זה. הוא הבליג מספר פעמים, אך לבסוף צילם את רכבה ופנה לדיירי הבניין ב"וואטסאפ" של הדיירים וציין כי המבקשת מפירה את ההסכמות. בעקבות זאת, אמה של המבקשת החלה לעקוב אחריו בבניין חרף בקשותיו, עד שהוא אמר לה שהיא מציקה לו.

לאחר ששקלתי את הדברים לא מצאתי כי מתקיימות הנסיבות המצדיקות הוצאת צו למניעת הטרדה מאיימת. אימה של המבקשת אשר נכחה באירוע הנטען, כלל לא התייצבה לדיון, כאשר לטענת המבקשת, הסיבה היא ש"אין לה זמן" מפני שהיא עובדת ומפרנסת. בכל הכבוד, כאשר אדם חש מאוים והוא מבקש סעד מבית המשפט, עליו להתייצב ולמסור את גרסתו. מכל מקום, אימה של המבקשת היא העדה הרלבנטית מטעמה ביחס לאירוע ששימש בסיס להגשת הבקשה, והמבקשת עצמה כלל לא נכחה במקום. בהיעדר התייצבות העד הרלבנטי, ולנוכח הכחשות המשיב, ממילא לא ניתן לקבל את גרסת המבקשת. למעלה מן הנדרש אוסיף ואציין שספק אף אם האירוע, כפי שתואר על ידי הבת אשר לא נכחה במקום, מצדיק הוצאת צו, ובסופו של יום מדובר בסכסוך שכנים, אשר מאז אותו אירוע שבגינו הוגשה הבקשה הקודמת, לא הגיע לרף אשר מצדיק הוצאת צו למניעת הטרדה מאיימת.

בשלב זה אפוא, לא הוכחו לפניי כל נסיבות המצדיקות הוצאת צו. אין בכך כמובן כדי למנוע ממי מהצדדים (אשר כל אחד מהם טוען להטרדה מצד שכנו) כדי לשוב ולפנות בין למשטרת ישראל ובין לבית המשפט במקרה שבו מתרחש אירוע אשר מצדיק הוצאת צו.

בנסיבות העניין, וכדי שלא ללבות את המחלוקות בין הצדדים, לא ייעשה צו להוצאות.

המזכירות תשלח את ההחלטה לצדדים.

ניתנה היום, י"ג סיוון תשע"ח, 27 מאי 2018, בהעדר הצדדים.