1.             המבקש הגיש כנגד המשיב בקשה למתן צו לפי חוק מניעת הטרדה מאיימת, תשס"ב-2001. לטענתו, המשיב ,שהינו שכנו, מטריד אותו על ידי כך שהוא הרס מחסן שבבעלות אשר נמצא בחצר הבית, תוך ניצול העובדה שהוא היה בחו"ל.

2.             לטענתו, הוא חושש להסתובב באזור החצר המשותפת בשל הפעולות המאיימות בהן נקט המשיב, ובכך הוגבל חופש התנועה שלו.

3.             המבקש טוען כי פעולותיו של המשיב עולות לכדי הטרדה מאיימת, בכך שהוא פגע ברכושו, הגביל את חופש התנועה שלו והוא חושש מהישנות מקרים דומים כאמור.

על כן הוא מבקש כי בית המשפט יורה למשיב להימנע מלהטריד אותו בכל דרך ובכל מקום.

4.             מנגד, המשיב טוען כי מדובר בבקשת סרק שכן המשיב מנסה לגזול את הנכס השייך לו אשר מהווה קניינו תוך בניית מחסן ברכוש המשותף וביצוע עבודות בנייה בלתי חוקיות בתוך החצר. בהקשר זה טוען המשיב, כי הנכס המדובר נמצא בלב סכסוך ארוך שנים בין השניים אשר כעת נמצא הליך פש"ר בבית המשפט המחוזי בירושלים. במסגרת אותם הליכים מונתה נאמנת על נכסי המשיב ולטענתו יש להעביר את התיק לבית המשפט המחוזי במסגרת תיק הפש"ר.

המשיב אישר בפניי כי הוא עשה פעולות כדי למנוע קביעת עובדות בשטח, ובכלל זה, הרס חלק מהבנייה הבלתי חוקית שנעשתה על ידי המבקש והתלונן על כך לרשויות התכנון.

5.             בשים לטענות המשיב הגישה הנאמנת את עמדתה לטענות המשיב, בה אישרה כי אכן קיימים הליכים בבית המשפט המחוזי בקשר לנכס מושא הבקשה.

6.             הורתי לצדדים להגיש סיכום טענותיהם בכתב; המבקש סיכם א טענותיו אולם המשיב לא הגיש את סיכומיו חרף האורכות שניתנו, והחלטה בעניין ניתנה על סמך החומר הקיים.

7.             לאחר שעיינתי בבקשה, בתגובת המשיב ובעמדת הנאמנת לנכסי החייב, ולאחר ששמעתי את הצדדים בדיון שהתקיים בפניי, אני סבור כי דין הבקשה להידחות, בשים לב לכך, כי המסגרת המתאימה לטענות המבקש אינה בחוק למניעת הטרדה מאיימת, אם כי בתביעה אזרחית.

8.             ההליכים לפי חוק מניעת הטרדה מאיימת באו על מנת ליתן מענה דחוף ומתוחם לפגיעה שארעה סמוך לפני הגשת הבקשה (רע"א 1852/21 עזרא נ' ביטאיט (פורסם בנבו, 18.4.21)). אין זה המקרה שלפנינו. מדובר בסכסוך אזרחי הקשור בבעלות על נכס, ובכלל זה חצר אשר נטען כי היא משותפת בה בונה המבקש מחסן שלא על פי היתר. הדברים מעידים על סכסוך שכנים מתמשך ולא על אירוע נקודתי שבגינו יש צורך בסיוע בית המשפט. די בכך כדי להביא לדחיית הבקשה.

יתירה מזאת, הוצג לפניי צו הריסה מנהלי שהוצא על ידי הועדה המקומית לתכנון ולבניה ירושלים מיום 30.05.23 לפיו יש להרוס ולסלק את העבודה האסורה וכן להפסקת השימוש האסור במחסן שנבנה על ידי המבקש שלא כדין.

9.             מגמת בתי המשפט היא, כי יש להיזהר שלא להפוך את חוק מניעת הטרדה מאיימת לתחליף לבירור טענות שנכון לברר אותן בהליכים אזרחיים רגילים (ראו: ה"ט (ת"א) 33675-06-17 אברמצייב נ' דלבריאן (פורסם בנבו, 18.6.17)).

10.         ראוי להדגיש כי "במקרים בהם מדובר בסכסוך בעל אופי אזרחי, כאשר ההתנהגות אינה ממוקדת בהטרדתו והעכרת שלוותו של האחר ואינה יוצרת תחושת איום על רקע התנהגותו של המטריד, נטיית בתי המשפט תהא שלא להיעתר למתן צו על פי החוק למניעת הטרדה מאיימת". (ראו ע"א (י-ם) 50554-12-20 עזרא נ' ביטאיט (פורסם בנבו, (01.03.21)).

11.         בהתאם לטיעוני הצדדים, מדובר למעשה בסכסוך אזרחי מובהק סביב שימוש בנכס שיש עליו מחלוקת ואשר נמצא במסגרת הליך פש"ר בבית המשפט המחוזי בירושלים, ומחלוקת שנובעת ממטרדי פגיעה בבנייה בלתי חוקית בנכס אשר המשיב טוען לבעלות עליו ואילו התובע טוען ההפך. במצב דברים זה, לא ניתן לעשות שימוש בחוק מניעת הטרדה מאיימת, כדי למנוע טענות כאלה ואחרות, שצריכות להתברר במסגרת האזרחית המתאימה.

בנוסף, צו הפסקת העבודה המנהלי שהוצא כנגד המבקש הינו נדבך נוסף, שעליו נתתי דעתי, בעת קבלת ההחלטה על דחיית הבקשה.

12.         ראוי להדגיש כי פעולת המשיב להריסת הבנייה הבלתי חוקית, כאשר להבנתו מדובר בפעולה שנועדה כדי להגן על הרכוש שלו, מעוגנת בחוק המקרקעין, התשכ"ט-1969 ואין בהכרח לראות בכך הטרדה מאיימת במובנה בחוק מניעת הטרדה מאיימת.

13.         אין בהחלטה זו כדי לשנות את המצב הקיים או כדי לקבוע זכויות כלשהן של מי מהצדדים בנכס. זכויות הצדדים שמורות להם והם רשאים להעלותם במסגרת המתאימה. מובן גם שאין בהחלטה זו כדי להצדיק התנהלות כזו או אחרת של מי מהצדדים וההחלטה ניתנת על סמך נסיבות המקרה ולאפשרות מתן צו בהתאם לחוק מניעת הטרדה מאיימת.

14.         במכלול האמור לעיל, אני מורה על דחיית הבקשה.

ניתנה היום, י"ג תמוז תשפ"ג, 02 יולי 2023, בהעדר הצדדים.