לפניי בקשה לפי חוק מניעת הטרדה מאיימת, תשס"ב-2001.

לאחר שעיינתי בבקשה נחה דעתי כי בין הצדדים סכסוך אשר במסגרתו נהגו המשיבים, בין היתר, בפעולות העולות כדי הטרדה על פי החוק, וכי קיים בסיס לסברה לפיה אלו עשויות לחזור על עצמן.

בנסיבות אלו שוכנעתי כי יש מקום ליתן צו האוסר על המשיבים לבצע את הפעולות שלהלן -

(1)   להטריד את המבקשים, בכל דרך ובכל מקום בין בעצמם ובין ובאמצעות אחרים מטעמו;

(2)   לבלוש אחר המבקשים, לארוב להם, להתחקות אחר תנועותיהם או מעשיהם, או לפגוע בפרטיותם ובשגרת חייהם התקינים בביתם בכל דרך אחרת, בין בעצמם ובין באמצעות אחרים מטעמם, לרבות בדרך של ניתוב מים באופן מכוון אל ביתם, מקום שניתן לנקזם בדרך אחרת;

(3)   ליצור עם המבקשים כל קשר בעל פה, בכתב, או בכל אמצעי אחר, בין בעצמם ובין באמצעות אחרים מטעמם;

משמדובר בשכנים המתגוררים בבניין אחד ומשלא מצאתי כי ננקטו פעולות העולות כדי אלימות פיסית של ממש איני סבורה כי התקיימו התנאים הנדרשים למתן צוים כמפורט בסעיפים 5 ו-6 לסעיף העתירה.

עוד התרשמתי כי ריחוק בין הצדדים ייטיב עמם וימנע נקודת חיכוך נוספת, וכי בהתאמה זימונם לדיון כאן עלול להעצים את הסכסוך וללבותו, תחת שיידעך.

משכך פני הדברים איני קובעת לפי שעה דיון במעמד הצדדים בבקשה, ויובהר כי אין בהחלטה זו כדי לגרוע מזכותו של המשיב לעתור לקביעת דיון בבקשה בתוך 30 ימים ממועד קבלת הצו בידיהם. דיון ייקבע אם תונח לפניי בקשה כאמור.

לפי שעה ועד החלטה אחרת אני קובעת כי הצו שניתן כאן יעמוד בתקפו למשך 90 ימים מהיום.

המזכירות תמציא העתק מהבקשה על נספחיה ומהחלטה זו למשיביפ, באמצעות שליח מסירות.

ניתנה היום, כ"ח כסלו תשפ"ג, 22 דצמבר 2022, בהעדר הצדדים.