1

1.        המבקש הגיש ביום 22.1.2017 בקשה למתן צו לפי חוק מניעת הטרדה מאיימת, תשס"ב-2001 (להלן: החוק). בתצהירו שצורף לבקשה הוא טען כי לפני חודשיים שרף המשיב את הרכב של אשתו, וכי הוא מאיים עליו כל אימת שהם משוחחים. לבקשה צורפו העתקים של שני אישורים בדבר הגשת תלונות שהגיש המבקש במשטרה בנוגע למשיב - האחת, בגין הצתת רכב מנועי במזיד ביום 9.11.2016, והשניה, בגין איומים ביום 18.1.2017.

           בישיבה במעמד צד אחד אמר המבקש כי חברה בבעלותו חייבת כספים למשיב, וכי "לפני כמה ימים" התריע בו המשיב כי עליו לשלמם "עד סוף החודש". עוד ציין כי בעת שהיה ברכבו עם אמו, בדרכו למשטרה להגשת תלונה, עבר המשיב והנהן בראשו.

2

2.        ביום 22.1.2017 ניתן על ידי צו במעמד צד אחד, ונקבע דיון במעמד שני הצדדים.

3.        בדיון במעמד שני הצדדים, ביום 29.1.2017, טען המבקש כי המשיב שלח לו הודעה ובה הורה לו להתקשר אליו, וכששוחחו דרש המשיב "כסף יותר ממה שמגיע לו".

4.        המשיב הכחיש כי שרף את רכב אמו של המבקש. הוא טען כי לא איים על המבקש או על אמו, וכי כל מבוקשו הוא שיסולק החוב. לדבריו, היה זה המבקש שביקש ארכה עד לסוף החודש להחזר החוב, והוא נעתר לבקשתו.

5.        המבקש לא הביא את אמו ואת אשתו למתן עדות בקשר לאיומים או לשריפת הרכב, ולא הניח תשתית עובדתית מינימלית המצביעה על המשיב כמי שהתנכל לו ולמשפחתו.

6.        דרישה לסילוק חוב אינה עילה למתן צו על-פי החוק. משלא הוכיח המבקש כי פניות המשיב אליו חרגו מהמותר והמקובל, דין הבקשה להידחות.

7.        הבקשה נדחית. אינני עושה צו להוצאות.

8.        הצו הזמני מיום 22.1.2017 מבוטל.

ניתן היום, ג' שבט תשע"ז, 30 ינואר 2017, בהעדר הצדדים.

3