1

1)               מונחת לפניי בקשה למתן צו מכוח חוק מניעת הטרדה מאיימת, התשס"ב-2001 (להלן: "חוק מניעת הטרדה מאיימת" או "החוק").

2)               דיון במעמד צד אחד התקיים ביום 28.11.17 ודיון במעמד שני הצדדים, התקיים ביום 30.11.2017.

3)               מטיעוני הצדדים עולה כי המבקשת שוכרת דירה שבבעלות המשיב (להלן: "הדירה"). בעוד טוענת המבקשת, בין השאר, כי במהלך החודש שחלף המשיב צעק, איים עליה והשיג גבול בדירה, מכחיש המשיב את טענות המבקשת וטוען כי המבקשת נמנעת מלשלם דמי שכירות ואף מסכלת את ניסיונותיו להציג את הדירה לפני שוכרים חלופיים.

4)               לאחר ששמעתי את דברי הצדדים בדיון לפניי וכן דברי העדה מטעם המשיב, לאחר שהתרשמתי מדבריהם, הגעתי לכלל דעה כי דין הבקשה להידחות.

2

5)               המבקשת לא הניחה לפני בית המשפט תשתית ראייתית מניחה את הדעת שמבססת קיומה של עילה לפי החוק. המבקשת לא הניחה לפני בית המשפט תשתית משכנעת שמצביעה על מעשה או מעשים של המשיב, שהם חוזרים ונשנים, שיש בהם איומים או הטרדות כלפיה. הגם ניתן להתרשם לכאורה כי על רקע יחסי השכירות העכורים שבין הצדדים ייתכן כי אירע וויכוח ביניהם, אולם לא נראה כי מדובר במעשה איום או הטרדה. טענת המבקשת לפיה המשיב פרץ לדירה - לא הוכחה כדבעי. המשיב העיד כי המבקשת נמנעת מתשלום דמי השכירות ומפינוי הדירה, וגם בהתעלמותה מפניותיו היא מסכלת את הצגת הדירה לפני שוכרים חדשים.

6)               ברי כי טענות הצדדים שנובעות ממערכת יחסי השכירות, וכמובן ככל שצד מייחס טענת הפרה כלפי הצד שכנגד, מקומן של טענות אלו אינו במסגרת הליך זה. בכל מקרה, כאמור, לא הוכח כדבעי קיומה של עילה שמצדיקה מתן צו מכוח החוק.

7)               על יסוד האמור, הבקשה למתן צו לפי חוק מניעת הטרדה מאיימת - נדחית.

8)               בשים לב לטיב מערכת היחסים שבין הצדדים, מהות ההליך ונסיבות העניין - כל צד יישא בהוצאותיו.

9)               מופנית בזאת שימת לבם של הצדדים לכך כי ניתן להשיג על החלטתי דנן בהליך ערעורי בבית המשפט המחוזי בירושלים.

המזכירות - להודיע לצדדים בהתאם.

ניתנה היום, י"ט כסלו תשע"ח, 07 דצמבר 2017, בהעדר הצדדים.