1

בפניי בקשה להורות להחזיר לידי המבקשת תפוס - אוטובוס השייך לה, מספר רישוי 26-022-39 (להלן: "הרכב") המשמש למתן שירותי תחבורה ציבורית.

רכב זה היה מעורב בתאונת דרכים קטלנית ביום 27.4.2019 בשעת לילה במהלכה לכאורה עת נהג ברכב המשיב 2 פגע הרכב באדם וגרם למותו.

מאז אירוע התאונה ועד היום, מוחזק הרכב התפוס בידי המשיבה 1.

המבקשת עותרת להחזיר לידיה את הרכב התפוס בנימוק כי נגרמים לה נזקים כלכליים משמעותיים.

ב"כ המשיבה 1 במסגרת טיעוניה הכתובים ובמהלך הדיון שהתקיים בפניי, טענה כי חקירה בתיק דנן הסתיימה מבחינתה ולמעשה התיק מצוי "בישורת האחרונה" בטרם קבלת החלטה סופית של הפרקליטות.

2

ב"כ המשיבה שבה וטענה כי אין לה באופן עקרוני כל התנגדות להשיב את הרכב לידי המבקשת, עת הסתיימה החקירה ואולם לאור טענת המשיב 2 ולפיה ברצונו לערוך בדיקות ברכב על-ידי מומחים מטעמו לאחר שיקבל לידיו את מלוא חומר החקירה, הרי שלא יכולה היא להיעתר לבקשה אשר משמעותה סיכול ניהול הליך פלילי כנגד המשיב 2 במידת הצורך, בתאונה בה נגרם מותו של אדם.

המשיב 2 במסגרת תגובתו הכתובה ובמהלך הדיון שהתקיים בפניי, טען כי מרשו - נהג הרכב שהינו בסטטוס של חשוד כיום, זכאי למלוא ההגנה במסגרת הליך פלילי צפוי ועל כן בקשת ההגנה היא לערוך בדיקות של מומחים ברכב המדובר וזאת בשל טענות הגנה צפויות.

ב"כ המשיב 2 הבהיר כי מבלי שיהיה בידיו מלוא חומר הראיות שבתיק, הרי שאין כל טעם לערוך בדיקות ברכב מטעמו וכי יש בתוצאה שכזו כדי לפגום בהגנת המשיב 2 ובקיומו של הליך הוגן.

להשלמת התמונה מצאתי לציין כי במסגרת החלטה קודמת מיום 1.7.2019 קבעה כב' השופטת רות שפילברג-כהן לאחר שמיעת טיעוני המבקשת והמשיבה 1, כי היא מתירה את החזקת הרכב למשך 21 ימים נוספים ועד ליום 22.7.2019 וביום זה על המשיבה 1 להשיב למבקשת את הרכב בתנאים ובהגבלות אשר יסוכמו ישירות בין הצדדים או שתגיש עדכון לבית המשפט במסגרת הליך זה ובמידת הצורך יתקיים דיון נוסף ותינתן החלטה משלימה.

יש להדגיש כי המשיב 2 לא לקח חלק ולא טען במסגרת דיון קודם זה בפני כב' השופטת שפילברג-כהן ולמעשה המשיב 2 צורף להליך בעקבות בקשת הפרקליטות מיום 23.7.2019 בה ציינה כי המניעה להשיב את הרכב לידי המבקשת נעוצה בסירובו של בא כוחו החדש של המשיב 2 - עורך הדין וליד גאנם לחתום על טופס שחרור הרכב, כאמור לעיל בשל טענת ההגנה מצדו שפורטה.

אשר על-כן, נקבע דיון במעמד הצדדים וזה התקיים ביום 20.8.2019.

לאחר ששמעתי את טיעוני הצדדים, הגעתי למסקנה כי לעת הזו אין מקום להורות על שחרור הרכב למבקשת ואולם יש לקצוב למשיבה 1 את התקופה לצורך גיבוש מסקנות בתיק החקירה והחלטה בדבר הגשת כתב אישום, ככל שכך יהיה, תוך שלאחר מכן יינתן פרק זמן נוסף למשיב 2 לערוך את בדיקותיו ואנמק.

הבעיה בתיק דנן הינה ניגוד האינטרסים שבין המבקשת אשר מעלה טיעונים כבדי משקל באשר לפגיעה כלכלית משמעותית שנגרמת לה כתוצאה מהשבתתו של אוטובוס בחברת נסיעות גדולה על כל המשתמע מכך וזאת לתקופה ארוכה שהחלה כבר מיום 27.4.2019 ועד היום לבין עמדת המשיבה 1 אשר מבקשת להעדיף במקרה דנן את האינטרס הציבורי הברור שעניינו מיצוי הליך פלילי תקין בנוגע לתאונת דרכים קטלנית בה מצא אדם את מותו וכזאת כמובן בשים לב לעמדת המשיב 2 אשר מתנגד לערוך כל בדיקה מטעמו בטרם יעיין במלוא חומר החקירה שכנגד מרשו - החשוד בתיק, כך שלא תיפגע הגנתו בהליך פלילי צפוי.

3

אין חולק כי קיים אינטרס ציבורי מובהק בניהול הליך פלילי תקין והוגן, במיוחד במקרה של תאונת דרכים קטלנית בה מצא אדם את מותו, לדידי המדובר באינטרס ציבורי משמעותי ומשכך היעתרות לבקשה כיום והשבת הרכב לידי המבקשת, תוביל להשלכות קשות בדבר יכולתה של המשיבה 1 לנהל הליך פלילי בבוא היום וכתוצאה מכך, קושי משפטי להגיע לחקר האמת.

אמנם ייתכן והיה מקום מצד ההגנה לערוך את הבדיקות בהקדם האפשרי ובסמוך לתאונה כשהרכב מוחזק בידי המשטרה וזאת גם ללא קבלת כל חומר הראיות שבתיק ואולם, לאור עמדת ב"כ המשיב 2 אשר מסרב לעשות כן בטרם יעיין בחומר הראיות, נדמה כי שחרור הרכב כעת פוגם באותו אינטרס ציבורי עליו עמדתי לעיל.

ודוק, סבורני כי דווקא בדיקת הרכב גם על-ידי ההגנה מיד בסמוך לאחר התאונה טומנת בחובה יתרונות, להבדיל מבדיקה מאוחרת כעבור חודשים מספר ואולם, אין בית המשפט מחליט בעניין זה וכמובן יש לסמוך על שיקול דעתו של הסנגור.

במהלך הדיון שהתקיים בפניי פניתי לב"כ המשיבה 1 ושאלתי האם ניתן להעביר לידי ב"כ המשיב 2 כבר כעת או למצער בתוך מספר ימים את חומר הראיות שבתיק, בשים לב לכך כי החקירה הסתיימה ובהתאם פניתי לב"כ המשיב 2 והצעתי לו כי מיד לאחר קבלת חומר הראיות, יבצע בזריזות את הבדיקות של המומחים מטעמו.

הצדדים התקשו לקבל הצעה זו, בין היתר טענה המשיבה 1 כי אינה בטוחה עד תום כי לא יתבקשו השלמות חקירה חדשות ועל כן לא ניתן להעביר את החומר ואילו המשיב 1 טען כי לא בטוח שיספיק בתוך ימים בודדים להכין את מומחיו ולהיערך היטב לבדיקת הרכב.

הצעה שכזו, אשר אומר כבר כעת כי בכוונתי לתת לה תוקף של החלטה, יש בה כדי להביא ליצירת נקודת איזון שבין תקופת ההחזקה הממושכת של התפוס אשר גורמת לכאורה להפסדים כלכליים גדולים למבקשת לבין שמירה על זכויותיו של נאשם פוטנציאלי בהליך פלילי וחובתה של המדינה להעמיד לדין את אלה שגרמו ברשלנות או במודעות למותו של אדם, מבלי שיהא באמירה כדי להתייחס לתיק ספציפי זה.

אשר על-כן, אני מורה כדלקמן:

4

הרכב ימשיך ויהיה מוחזק בידי המשיבה 1 לכל היותר עד ליום 22.9.2019 או אף קודם לכן ככל שיסתיימו בדיקותיו של המשיב 2 ברכב, או אז יוחזר לידי המבקשת בתנאים הכוללים הפקדה במזומן בסך 30,000 ₪, ערבות עצמית של מנהל המבקשת על סך 50,000 ₪ וזאת לצורך הבטחת אי ביצוע כל דיספוזיציה ברכב, לרבות העברתו בתמורה או שלא בתמורה, וכן הבטחת התייצבות והבאת הרכב לכל דיון משפטי במסגרת הליך ככל שיתקיים.

בנוסף, מוצע בזאת למשיבה 1 לגבש את המסקנות בתיק כבר בימים הקרובים, בהמשך להעביר את חומר הראיות בכללותו לידי המשיב 2, תוך שיישאר למשיב 2 פרק זמן הולם, להערכתי כשבועיים ימים, בהם הרכב עדיין יימצא בידי המשיבה 1 ואילו הוא לאחר שיעיין בחומר הראיות, יוכל להגיע עם מומחים מטעמו ולבדוק אותו במגרש בו הוא נמצא כעת.

יש לקוות כי ייערך תיאום בין המשיבה 1 למשיב 2 כך שהאחרון יוכל להיערך מבעוד מועד עם מומחים מטעמו.

אציין כי נתתי דעתי במסגרת החלטה זו לדברי ב"כ המשיבה 1 ולפיה גיבוש המסקנות נמצא ממש "בישורת האחרונה" ובנוסף מצאתי לשוב ולהמליץ לה לבחון העברת חומר החקירה לידי המשיב 2 כבר בהקדם ועוד בטרם יוגש כתב אישום, ככל שכך אכן יהיה.

המזכירות תעביר את ההחלטה לצדדים.

ניתנה היום, כ' אב תשע"ט, 21 אוגוסט 2019, בהעדר הצדדים.