1

1.         זוהי בקשה לעיון חוזר ביחס לתנאי שחרור רכב מסוג "קיה קרנבאל" מ.ר. 83-971-10 שנתפס ע"י משטרת ישראל ביום 8.2.17 (להלן: "הרכב")

2.         במסגרת ההחלטה הנ"ל, שניתנה לאחר קיום דיון במעמד הצדדים, ולאחר שקילה ובחינת המבחנים שנקבעו בהלכה הפסוקה, קבעתי כי שחרורו של הרכב לידי המבקש יבוצע בכפוף לקיום ארבעה תנאים: א. חתימה על התחייבות בדבר אי ביצוע דיספוזיציה כלשהי ברכב; ב. רישום הערה במשרד הרישוי בדבר איסור ביצוע דיספוזיציה ברכב; ג. הפקדת סכום מזומן של 7,000 ₪; ד. הוצאת פוליסת ביטוח מקיף ביחס לרכב אשר תכלול את מדינת ישראל כמוטב על פי הפוליסה.             

בנוגע לטענות המבקש בדבר מצבו הכלכלי, ציינתי כי מדובר בטענות שלא נתמכו בתצהיר או באסמכתאות מתאימות, וכי כלל לא הוכח שמתקיימות נסיבות המצדיקות סטייה מתנאי השחרור הנ"ל.

2

3.         במסגרת הבקשה לעיון חוזר, עותר המבקש לבטל את תנאים ג' ו- ד' הנ"ל. המבקש צירף לבקשה תצהיר, ממנו עולה כי הרכב התפוס הוא הרכב היחיד שבבעלותו; כי הוא חי מקצבת ביטוח לאומי בשיעור 2,284 ₪ לחודש וכי אין לו הכנסה נוספת; כי הוא נמצא בהליך פשיטת רגל במסגרת תיק פש"ר 58063-10-15; וכי מצבו הרפואי הינו בכי רע, לאחר ניתוח החלפת ברך וניתוח לב פתוח. לתצהיר צורפו מסמכים מהמוסד לביטוח לאומי ודפי חשבון, התומכים בטענת המבקש לפיה הכנסתו היחידה עומדת על סך 2,284 ₪ בחודש. כמו כן, צירף המבקש העתק מהחלטת בית המשפט המחוזי בחיפה בתיק הפש"ר הנ"ל במסגרתה ניתן צו כינוס לנכסיו, וכן העתק מתעודת נכה.

4.         בהחלטה מיום 2.3.17 העברתי את הבקשה לתגובת המשיבה, וביקשתי כי עד אותו מועד יודיעו הצדדים אם יש צורך בקיום דיון או שמא ניתן לתת החלטה ללא דיון כאמור.

5.         ביום 5.3.17 הגישה המשיבה תגובה, במסגרתה התנגדה לבקשה, בטענות לפיהן אין כל חדש בטיעוני המבקש, וכי אם יבוטלו התנאים לא תוכל המדינה לממש את חילוט הרכב. המשיבה לא ביקשה לחקור את המבקש על תצהירו.

6.         לאחר ששקלתי את הדברים מצאתי לקבל את הבקשה בחלקה. להלן נימוקיי.

7.         אשר לטענה כי לא חל שינוי המצדיק עיון חוזר, אינני מקבל את טענות המשיבה בנדון. המבקש העלה במהלך הדיון לפניי טענות בנוגע למצבו הכלכלי, אולם מאחר והם לא הוכחו כדבעי ולא נתמכו בתצהיר, קבעתי כי אין בהן כדי לשנות מתנאי השחרור הנ"ל.

עתה, משצירף המבקש תצהיר ואף תמך טענותיו במסמכים, וכאשר המשיבה לא ביקשה לחקור את המבקש ולא חלקה על טענותיו ביחס למצבו הכלכלי, ברי כי לא ניתן להתעלם מטיעוניו בנדון, וכי יש לשקול האם הם מצדיקים סטייה מתנאי השחרור הנ"ל.

8.         כעולה מתצהיר המבקש ומהמסמכים שצורפו על ידו, מצבו הכלכלי של המבקש אינו מאפשר לו, הלכה למעשה, לעמוד בתנאי השחרור שקבעתי, והתוצאה תהייה שהרכב יוותר בגדר תפוס ולא יוחזר לידיו.

3

ההלכה הפסוקה, לפיה אין להורות על מעצרו של חשוד רק משום חסרון כיס והיעדר יכולת לעמוד בתנאי השחרור- יפה גם לענייננו (השווה: ב"ש 91315/05 צייטלין נ' מדינת ישראל (פורסם במאגרים)). לטעמי, אין להורות על המשך החזקת תפוס רק משום קושי כלכלי לעמוד בתנאי השחרור שנקבעו, זאת מקום בו קיימת חלופת תפיסה, כבענייננו (ראו סעיף 6 להחלטתי מיום 27.2.17).

9.         באיזון בין הצורך בהבטחת יכולת המדינה לממש את חילוט הרכב, לבין הפגיעה בזכות הקניין של המבקש, ובשים לב למצבו הכלכלי של המבקש, מצאתי כי יש להקל בתנאי שחרור התפוס, כדלקמן: ביחס לתנאי ג' סכום ההפקדה יעמוד על סך 2,500 ₪, ואילו תנאי ד', זה הנוגע להוצאת פוליסת ביטוח מקיף, יבוטל כליל (כאשר ממילא ישנו ספק בדבר קיומה של הצדקה כלכלית לבטח את הרכב הנדון בביטוח מקיף, בשים לב לערכו, וליחס שבין ערכו לבין דמי הביטוח שיידרשו לצורך הוצאת ביטוח מקיף).

10.       המבקש יוכל אפוא לקבל לידיו את הרכב, בכפוף לקיום התנאים א' ו- ב' בהחלטתי מיום 27.2.17, וכן להפקדת סכום של 2,500 ₪ להבטחת תנאי השחרור.

המזכירות תעביר העתק מההחלטה לצדדים.

ניתנה היום, י"א אדר תשע"ז, 09 מרץ 2017, בהעדר הצדדים.