1

            המבקש עתר לקבל כספים בסך 100,000 אירו שנתפסו על ידי משטרת ישראל (להלן: הכספים). בתגובה מיום 22.1.20 מסרה המשיבה 1 כי הכספים נתפסו במסגרת חיפוש שבוצע לפי צו, בכספת שהייתה רשומה על שמו של המנוח אברהם מגד (להלן בהתאמה: הכספת, המנוח), אשר טען בחקירתו כי הכספת נמצאה בשימושו של המשיב 3, וכי איננו יודע דבר באשר לתכולתה. עוד מסרה המשיבה 1 כי המשיב 3 טען בחקירותיו כי הוא מיופה כוח בכספת ועושה בה שימוש, וכי את הכספים קיבל מאת המבקש. עוד טען בחקירתו, כי הכספים שייכים לבוס של המבקש, אדם בשם שרון. כן מסרה המשיבה 1 כי המבקש נחקר וקשר עצמו לאדם בשם שרון בנבניסטי (המשיב 2), אך טען כי הכספים שייכים לו (למבקש) והציג מסמכים לחיזוק טענת הבעלות. המשיב 2 נחקר וסירב להשיב לשאלות בעניין הכספים. המשיבה 1 הודיעה כי לא פנו אליה טוענים לזכות פרט למבקש, וכי לאחר התייעצות עם הפרקליטות המלווה, היא נכונה להחזיר את הכספים לבעליהם, וביקשה הנחיות באשר לגורם אליו יש להשיבם.

            הבקשה הוגשה לכתחילה כשמשטרת ישראל נרשמה כמשיבה יחידה. בהתאם להחלטותיי מיום 22.1.20 ומיום 29.1.20 צורפו המשיבים 4-2 כנמענים לבקשה. המשיב 2 מסר תצהיר (באמצעות המבקש) לפיו הכספים אינם שייכים לו, והוא איננו מתנגד להשבתם למבקש. המשיב 3 מסר כי אין לו טענות כלשהן ביחס לכספים. בשם עיזבון המנוח - באמצעות אלמנתו והיורשת היחידה - המשיבה 4, נמסר כי בהיעדר ראיות אין למשיבה 4 התנגדות להשבת הכספים לבעליהם.

2

            נוכח המפורט לעיל, בהיעדר טוען אחר לזכות, לאור הבקשה ועל רקע תגובות המשיבים, אני מורה למשיבה 1 להחזיר את הכספים לידי המבקש.

ניתנה היום, י' שבט תש"פ, 05 פברואר 2020, בהיעדר הצדדים, ותישלח אליהם.