1

בפני בקשה להחזרת תפוס.

רקע וטענות הצדדים:

1.         המבקשת 1 היא הבעלים הרשום והמחזיקה ברכב מסוג נתמך פתוח, מ.ר. 43-206-67 [להלן: העגלה]. המבקש הוא הבעלים הרשום והמחזיק במשאית, מ.ר. 20-516-64 [להלן: המשאית].

2.         ביום 19.7.17 אירעה תאונת דרכים קטלנית בין המשאית (אשר גררה את העגלה בעת התאונה) לבין רכב. כתוצאה מהתאונה נהרגו חמישה מנוסעי הרכב. לאחר התאונה ניתן צו איסור שימוש נגד המשאית והעגלה, ואלו נתפסו על ידי המשיבה.

3.         לטענת המבקשים - נהג המשאית נחקר, בוחן תנועה בדק את זירת התאונה, וניתן להסיק כבר עתה כי למשאית ולנהג המשאית אין אחריות לתאונה. עוד נטען כי חלף זמן ניכר מיום התאונה, וטרם הוגש כתב אישום נגד מי מהמעורבים בתאונה. תפיסת המשאית והעגלה גורמים לפגיעה ניכרת במבקשים, שכן מדובר במשאית המהווה מקור לפרנסה. עוד נטען כי המשאית שנפגעה בתאונה הוכרזה על ידי חברת הביטוח כ"טוטאל לוס", אולם דמי הביטוח טרם שולמו למבקשת, שכן המשיבה אינה מחזירה לידיו את המשאית.

2

4.         המשיבה מתנגדת לבקשה. נטען כי התיק התקבל בפרקליטות בחודש 9/2017, בתום החקירה. לעת הזו טרם גיבשה הפרקליטות דעה אם יש צורך בהשלמות חקירה אם לאו. מכל מקום, לעת הזו המשאית והעגלה מהווים ראיה מרכזית בתיק. החזרתם לידי המבקשים בשלב זה עלולה לפגוע בהליך משפטי בעתיד, ביכולתו של נאשם להתגונן וכן להתגונן עם טענה אפשרית שתועלה בעתיד באשר לכשל טכני (במשאית או בעגלה). עוד הודיעה המשיבה, לאחר בדיקה עם נהג המשאית, כי אף הוא מתנגד להחזרת התפוסים לידי המבקשים.

דיון והכרעה:

5.         לאחר שעיינתי בבקשה ובתגובת המשיבה, ולאחר עיון בתיק החקירה שהוגש לעיוני - נחה דעתי כי דין הבקשה להידחות.

6.         כידוע, על פי הפרק הרביעי לפקודת סדר הדין הפלילי (מעצר וחיפוש) [להלן: הפקודה], קמה למשיבה סמכות לתפוס "חפץ" (ואין חולק כי התפוסים מושא בקשה זו הינם "חפץ" כמשמעותם בפקודה).

7.         סעיף 32 לפקודה מציין חמש עילות מצדיקות תפיסתו של חפץ: א. בחפץ נעברה עבירה; ב. בחפץ עומדים לעבור עבירה; ג. החפץ עשוי לשמש כראיה במשפט; ד. החפץ ניתן כשכר בעד ביצוע העבירה; ה. החפץ ניתן כאמצעי לביצוע העבירה.

במאמר מוסגר אוסיף כי הפסיקה הכירה גם בתכלית החילוט כאחת מתכליות התפיסה לפי פרק זה לפקודה, וזאת בין היתר לנוכח הוראת סעיף 39 לפקודה [ר' למשל בש"פ 342/06 לרגו עבודות עפר בע"מ נ' מדינת ישראל (12.3.2006)].

            בעניינו, עילת התפיסה הרלבנטית הינה ראייתית - המשאית והעגלה התפוסים צפויים לשמש כראיה במשפט, ככל שיוגש כתב אישום נגד מן דהוא בגין התאונה הנדונה.

3

8.         על פניו נראה, למקרא תיק החקירה, כי התפוסים מושא הבקשה מהווים ראיה מרכזית בתיק. המדובר כאמור בתאונת דרכים בין המשאית לבין רכב שנסע בנתיב הנגדי. שאלה קרדינלית אשר תידרש להכרעה היא שאלת מצבם הטכני/מכני של המשאית והעגלה. משכך, הרי שקיימים טעם ותוחלת בהותרת המשאית והעגלה תפוסים בידי המשיבה. בהקשר זה אציין, כפי שנקבע בבש"פ 6686/99 עובדיה נ' מדינת ישראל (22.5.2000):

"לא הרי תפיסת חפץ כהרי המשך ההחזקה בו. המשך החזקת החפץ בידי המשטרה, כך נקבע, יש בו כדי לפגוע בזכות הקניין של הבעלים, מעבר לפגיעה שנגרמה לו כתוצאה מעצם התפיסה. לפיכך, לא די שתפיסת הנכס נעשתה בעילה מבוררת אלא יש לבחון אם הפגיעה נעשתה לתכלית ראויה ואם המשך החזקת החפץ בידי המשטרה אינו פוגע בבעל הזכות בנכס במידה העולה על הנדרש".

9.         דעתי היא כי בשלב זה של החקירה - אף המשך החזקת התפוסים בידי המשיבה הינה לתכלית ראויה, במידה שאינה עולה על הנדרש וכי תכלית החזקת התפוסים בידי המשיבה - עדיין עומדת על מכונה. לא מצאתי כי התפיסה, כמו גם המשך החזקת התפוסים בידי המשיבה, חורגת מעקרונות המידתיות המקובלים. אף לא מצאתי כי ניתן להשיג את תכלית התפיסה בתנאים אשר פגיעתם בקניינם של המבקשים פחותה יותר.

10.       שקלתי את האפשרות שמא ניתן להעמיד את התפוסים לבדיקה על ידי מומחה מטעם החשוד, וכי לאחר ביצוע בדיקות מטעמו - יוחזרו התפוסים לידי המבקשים.

11.       בשלב זה, כאשר הפרקליטות טרם גיבשה את עמדתה, ולא ברור אם תידרשנה השלמות חקירה כלשהן - נראה כי מדובר בשלב מוקדם מדי. ואולם ניתן יהיה לשקול בחיוב פתרון מסוג זה, בעתיד הקרוב ולאחר שהפרקליטות תשלים את בחינת חומר הראיות שנאסף. לא מן הנמנע כי אפשרות זו תעלה פעם נוספת, בתום ששת החודשים לתפיסת המשאית והעגלה, וככל שהמשיבה תגיש בקשה מתאימה להארכת תוקף החזקת התפוסים בידיה.

סוף דבר - הבקשה נדחית. התפוסים יוותרו בידי המשיבה.

המזכירות תעביר את העתק ההחלטה לצדדים.

תיק החקירה יוחזר לידי המשיבה, בתיאום עם המזכירות.

ניתנה היום, י"ג טבת תשע"ח, 31 דצמבר 2017, בהעדר הצדדים.