1

בפניי בקשה להשבת תפוסים שנתפסו ע"י המשיבה, מכוח סעיפים 21 ו- 26 לחוק איסור הלבנת הון, התש"ס - 2000.

נגד המבקש ואחרים, לרבות בנו, נוהלה חקירה סמויה ע"י יאחב"ל ורשות המיסים, בגין חשד לביצוע עבירות שונות ולרבות קבלת דבר במרמה בנסיבות מחמירות, הלבנת הון ועוד. החקירה הפכה לגלויה בשלהי יוני 2017 ומאז מצויה היא בעיצומה.

במסגרת החקירה, ביום 26.6.17, נתפס מידי המבקש סך 96,990 ₪ במזומן (להלן: "הכסף"). בהינתן כי החקירה בעיצומה בעת הזו, לא ארחיב על אודותיה. המעט שאציין בהקשר זה - והחשוב לענייננו- הוא כי אין חולק על קיומן של עילות כדין הן באשר לעצם תפיסת הכסף והן באשר למתן סעד זמני בדמות החזקתו בעת הזו.

2

על אף האמור ואפשר ולמעלה מן הנדרש, אציין כי בחנתי את חומר החקירה הרלבנטי הן לצורך מתן החלטה בבקשות שהוגשו ע"י בן המבקש ורעייתו (החלטתי בה"ת 50065-07-17 מיום 8.8.17) והן עובר למתן החלטתי זו, לרבות בהתייחס למסמכים במ/1 ו- במ/2 (מיום 19.9.17). לאחר האמור נחה דעתי כי סך הכסף התפוס נמוך משמעותית מהיקף העבירות המיוחסות למבקש ולאחרים- הנאמד למצער בעשרות מיליוני ₪. עוד יצוין כי תפיסת הכסף נשענת על תשתית ראייתית מספקת, למצער בעת הזו, לחובת המבקש.

מכל מקום, ב"כ המבקש לא חלק על האמור.

הסניגור המלומד טען כי עסקינן במבקש שאינו צעיר לימים, נעדר עבר פלילי, הכופר במיוחס לו. המבקש מסר בחקירתו הסברים המלמדים על כי החזיק בסך התפוס באופן לגיטימי, לשם רכישת רכב עובר לתפיסה. עוד ציין כי המבקש אינו מצוי בליבת החקירה, כי אם בא הוא בגדר מי ה"סובל מגלי צונאמי" שלה. לדבריו, המבקש סובל מבעיות רפואיות שונות (לא הוצגו אסמכתאות). נטען כי המבקש ורעייתו מחזיקים בעת הזו ברכב יחיד, אך המבקש נזקק לרכב נוסף על מנת להתנייד, בשים לב למצבו הרפואי. הסניגור העלה על נס את זכותו הקניינית של המבקש בכסף וכי אפשר והחקירה תגיע לסיומה בעוד חודשים הרבה. בכך יהא כדי לפגוע משמעותית במבקש. משכך, הציע הסניגור כי הכסף יועבר לידיו כנאמן, המבקש ירכוש רכב לשימושו, אותו ישעבד לטובת המשיבה ובכך יהא כדי לאזן בין האינטרסים הנוגדים של בעלי הדין.

מנגד, הצביעה המשיבה על קיומן של עילות כדין באשר לתפיסת הכסף והחזקתו. כן הצביעה על התחזקות החשד נגד המבקש במהלך החקירה וציינה כי אין בפי המבקש נימוק ממשי המצדיק את קבלת בקשתו. המשיבה דחתה את הצעת הסניגור דלעיל, בציינה כי קיים ברשות המבקש ורעייתו רכב בעת הזו. עוד הוסיפה כי המרת הכסף ברכב משועבד, כמוצע ע"י המבקש, תפגע ביכולתה להחזיק- ואפשר ואף לחלט בעתיד- את התפוס, בהינתן כי רכב מאבד מערכו בחלוף הזמן. המשיבה ציינה כי סביר כי המבקש ייחקר בשנית לאור התפתחות בחקירה אשר הוצגה בפניי.

בנסיבות, עסקינן ב"חילוט בשווי". הדין מבקש להבטיח את האיזון בין האינטרס שבלחימה בפשיעה לבין זכות הקניין של הפרט. ניתן לתפוס רכוש כסעד זמני, לצורך חילוטו העתידי, ככל שהחשוד יואשם ויורשע. מטרת הסעד הזמני היא לשמר את מצבת נכסיו של הנאשם, באופן שבו ככל שיורשע ניתן יהא לבצע בעניינו את צו החילוט. עוד הוא מיועד הוא למנוע הפקת תועלת מן הרכוש שהושג בעבירה [ראו למשל: בש"פ 6817/07 מדינת ישראל נ' סיטבון (מיום 31.10.17) והאסמכתאות שם]. חשיבות רבה קיימת למידתיות ולקיום חלופת תפיסה, בנסיבות המתאימות.

3

בבחינת בקשה למתן סעד זמני, שומה על בית המשפט לנקוט משנה זהירות, בהינתן חזקת הפחות העומדת לחשוד; האפשרות כי החשוד לא יואשם, או כי לא יורשע; ולנוכח היות תפיסת הרכוש בגדר צעד דרסטי, בעל השפעה מתמשכת. עוד יש להבטיח כי יוותרו בידי בעל הרכוש שחולט ובני משפחתו הגרים עימו, אמצעי מחיה סבירים (סע' 23 לחוק איסור הלבנת הון).

לאחר ששמעתי בקשב רב את טיעוני הצדדים ועיינתי בחומר החקירה הרלבנטי, מצאתי כי דין הבקשה להידחות.

הלכה ולמעשה, המבקש לא הצביע על כל טעם שיש בו כדי להצדיק את קבלת בקשתו. בנסיבות, נתפס הכסף כדין ומוחזק הוא כדין. החקירה מצויה בעיצומה. האפשרות כי המבקש יואשם ואולי אף יורשע, ומכאן כי המשיבה תבקש לחלט את סך הכסף - קיימת ושרירה.

לא מצאתי בפסיקה שהציג הסניגור כדי לשנות ממסקנתי.

אין כל הצדקה בעת הזו להורות על המרת הכסף בהחזקת רכב שטרם נרכש ואשר ישועבד, כמוצע. לו סברתי כי החזקת רכב כאמור אכן חיונית ובאה כדי אמצעי מחיה מתבקש בעבור המבקש, אפשר ומסקנתי הייתה שונה. עם זאת, הסניגור המלומד אף לא טען כן, זולת בשפה רפה וללא תימוכין, בשים לב כי המבקש ורעייתו כבר מחזיקים בעת הזו ברכב. ממילא אף צודקת המשיבה בטיעונה לפיו החזקת כסף נוחה יותר לצרכיה, ביחס לשעבוד רכב שטרם נרכש.

עוד אציין כי לא נעלמה מעיניי הבהרת המשיבה, במסמך שהוצג לעיוני, כי נמנעה מלתפוס נכסים נוספים שבחזקת המבקש, על מנת שלא להכביד עימו.

לאור כל האמור, הבקשה נדחית.

חומר חסוי יוחזר למשיבה ע"י המזכירות באמצעות מעטפה סגורה

ניתנה היום, ד' תשרי תשע"ח, 24 ספטמבר 2017, בהעדר הצדדים.