בפניי בקשה לצו הטרדה מאיימת

הסכסוך הוא סכסוך בין שכנים. המבקשים והמשיבות מתגוררים זה לצד זה בבית פרטי, כאשר מפריד ביניהם שביל. (המשיבה 2 לא הגיעה אולם הוצג אישור רפואי בעניין היעדרותה).

מוקד הסכסוך הינו - חתולים שהמבקשים מאכילים וכן נושא החניה.

אין חולק שהמבקשת 2 מאכילה חתולי רחוב, כאשר שמה את המזון ליד ביתה שלה.

המשיבה 1 מציינת שהדבר מפריע לה, שכן, החתולים נכנסים בעקבות כך לביתה. סביב נושא זה נוצר סכסוך בין הצדדים.

המבקשים טוענים שהמשיבה 1 זרקה אבנים לעבר החתולים והיא אינה מכחישה זאת, וטוענת שזרקה את האבנים כדי לגרש את החתולים וטוענת שהחתולים גורמים לה לאלרגיה. המבקשים טוענים שהמשיבה 1 גם זרקה אבנים לבית שלהם ולאוטו שלהם, ושהיא מודה בכך בסרטון שהוצג לי. אציין, כי המשיבה 1 כאמור מודה שזורקת אבנים אולם, מציינת שעושה זאת כדי להרחיק את החתולים, ומציינת שזורקת אבנים לעבר החתולים רק להפחידם, ולא הוכח אחרת.

באשר לטענות של המבקשים לפיהן המשיבות מקללות וכיוצא בכך, אציין שהמשיבה 1 העידה שהמבקשת 2 היא זו שקיללה אותה.

מהסרטון שהוצג לי עולה ששני הצדדים מתווכחים וגם מקללים האחד את השני (ראו למשל את המשיבה 2 מציינת בסרטון שהמבקשת קיללה אותה).

המבקשים טענות שהמשיבה 1 מטאטאה את המדרכה ליד הבית שלהם ועושה זאת כדי להתגרות בהם. עיון בסרטון מעלה דווקא שהמבקש הוא שמתגרה במשיבה 1. רואים את המבקש מגיע לפתח הבית, אומר משהו שנשמע לא ברור, ואז מפזר לכל אורך המדרכה, חומר שלא ניתן להבין מהסרטון מהו (המבקש טען בדיון שזה מלח גס, ולא נתן הסבר טוב למה הוא מפזר מלח גס על המדרכה מלבד לצורך התגרות במשיבות....). בעקבות כך שהמבקש פיזר מלח גס, המשיבה 1 הגיעה לטאטא את המדרכה ואז הצדדים התווכחו.

בנסיבות אלו, בית המשפט חתר להסכמה למתן צו הדדי.

כמו כן, בית המשפט ביקש מהמבקשים וקיבל הסכמתם, להניח את האוכל החתולים במקום מרוחק יותר מאשר פתח ביתם (פתח ביתם שקרוב מאוד לפתח בית המשיבות).

ואכן, הצדדים היו מוכנים להסכים לצו הדדי, אולם, המבקשים עמדו על כך שיינתן צו נגד המשיבה שלא תחנה מול הבית שלהם. בית המשפט קיבל את הסכמת המשיבה לכך, שתחנה מול בית המבקשים, רק אם לא תהיה חניה פנויה אחרת בקרבת מקום. הדבר אולם לא סיפק את המבקשים והם עמדו על כך שיינתן צו לפיו המשיבה לא תחנה ליד פתח ביתם. בית המשפט הסביר שאין בכוונתו לכפות על המשיבה הסכמה כזו. המדובר בחנייה ציבורית. המשיבה ציינה שלפעמים מגיעה עם קניות וצריכה לחנות במקום קרוב. המבקשים לא היו מוכנים לכך, שבית המשפט יסבור אחרת מהם והמשיכו וטענו בעניין החניה. המבקש אף ציין שיש לו שלושה רכבים ודיבר על להחנות את כולם מול ביתו....

בנסיבות אלה, לא ניתן היה לסיים את הדיון בהסכמות.

אני סבורה שיש מקום לתת צו הדדי (המשיבות לא הגישו בקשה נגד המבקשים, אולם המבקשים הסכימו כאמור למתן צו הדדי וסברו שהדבר יסייע להקטנת המתיחות ביניהם). כאמור לעיל, עלה כי גם המבקשים התגרו במשיבות ואף המבקשת 2 קיללה את המשיבות.

ניתן בזאת לפיכך צו הדדי לפיו המבקשים לא יפנו למשיבות והמשיבות לא יפנו למבקשים.

המבקשים לא יעשו תנועות או יקראו קריאות גנאי או אחרות למשיבות, והמשיבות לא יעשו תנועות או יקראו קריאות גנאי או אחרות למבקשים.

המשיבות לא ישהו מול דלת ביתם של המבקשים ו/או יטאטאו את המדרכה מול דלת בית המבקשים.

המבקשים לא יאכילו את החתולים בפתח הבית שלהם אלא ישימו את האוכל ליד המקלט.

באשר לחניה - לא מצאתי לתת הוראות, שכן, מדובר בחניה ציבורית.

צו זה יעמוד בתוקפו עד ליום 15.8.2023.

הצו מיום 09.05.23. מבוטל.

המזכירות תשלח העתק ההחלטה לצדדים בדואר רשום עם אישור מסירה

ניתנה היום, כ"ד אייר תשפ"ג, 15 מאי 2023, בהעדר הצדדים.