1.      בפני בקשת המבקשים שלא לקבל החלטה ולפסילת שופט.

2.      לטענת המבקשים, במהלך הדיון המבקש הציג לביהמ"ש באמצעות טלפון התכתבות, ביהמ"ש הסתקרן ומבלי שקיבל אישור לכך המשיך לקרוא את המשך השיחה המהווה מידע בהומור פנימי בין המבקש לבין מי שהתכתב איתו. דהיינו, ביהמ"ש ביצע האזנת סתר ונחשף לראיות חסויות. מדובר בעניין פרטי חסוי ממדרגה ראשונה שאסור לביהמ"ש להיחשף אליו ובוודאי לא כפי שנחשף - וקשה שלא לפתח דעה קדומה שכנחשפים לסודותיו הכמוסים ביותר של כל אדם ואדם. החל מהחשיפה למידע הפסול כל הגישה של בית המשפט השתנתה וביהמ"ש אף אמר בפה מלא כי אם הוא יכתוב החלטה, אז היא תפגע במבקש, ואז מנה סיבות מופרכות ומגוחכות שלא ראוי שביהמ"ש יעלה. בית המשפט הושפע קשות מהז'רגון בין המבקש לבין בן שיחו - כלומר - בית המשפט נחשף לראיה פסולה שהושגה בהאזנת סתר אשר נעל את דעת בית המשפט בבחינת דעה קדומה - וכעת בית המשפט לא יכול להתנתק מפגם משפטי זה ומחובתו לפסול את עצמו. כמו-כן, ביהמ"ש אמר כי התקנת המצלמה שהתקינו המבקשים אינה חוקית - עוד לפני שקיבל את המסמכים המוכיחים כי התקנתה הייתה כדין - כלומר, ננעלה דעתו של בית המשפט על עניין מהותי, שיש בכוחו לפסול את הראיה המרכזית בתיק. דברים אלו יוצרים חשש ממשי למשוא פנים, ובית המשפט מתבקש לפעול בהגינות, להודות בעובדה שהתפתה להמשיך לקרוא את השיחה בלי רשות ולפסול את עצמו.

3.      לא נדרשה עמדת המשיב.

דיון והכרעה

4.      המבחן לפסילת שופט מלשבת בדין על פי סעיף 77א לחוק בתי המשפט, עומד על קיומן של נסיבות שיש בהן כדי ליצור חשש ממשי למשוא פנים מצד המותב (ע"א 4899/19 אבו חאטום נ' פאר, (פורסם בנבו, 7.8.2019)). המשמעות שקיבל המונח "חשש ממשי למשוא פנים" בהקשר זה הוא כי "[...] מן הנסיבות החיצוניות הכרחי להתרשם שקיימת אפשרות מאד מסתברת, שאכן נבצר מהשופט לשפוט את דינם של בעלי-הדין באובייקטיביות הדרושה" (ב"ש 48/75 ידיד נ' מדינת ישראל, פ"ד כט(2) 375, 381 (1975); ע"פ 1988/94 בראון נ' מדינת ישראל, פ"ד מח(3) 608, 622-623 (1994)).

5.      על הטוען לקיומו של חשש ממשי למשוא פנים להניח תשתית עובדתית אובייקטיבית. אין די בתחושה סובייקטיבית כדי לבסס עילת פסלות. על העותר לפסילת שופט מלישב בדין ומלדון בעניינו להניח תשתית ראייתית אובייקטיבית, ממנה ניתן יהא להסיק כי דעתו של השופט ננעלה, ולא יתאפשר לו לשפוט משפט צדק [ע"פ 344/99 בשן נ' מדינת ישראל, פ"ד נג(2) 599, 612 (1999)].

6.      לא אחת נפסק כי רק במקרים חריגים וקיצוניים יימצא שהפעילות השיפוטית כשלעצמה מקימה עילת פסלות  (ע"א 3235/19 עזבון סעאבנה נ' רשות הפיתוח (פורסם בנבו, 18.6.2019). ככלל, אי-שביעות רצון מההחלטות דיוניות הניתנות על ידי המותב אינה מקימה עילת פסלות (ר' ע"א 6433/00 תחנת תדלוק קדימה בע"מ נ' פקיד שומה - איזור נתניה, (פורסם בנבו, 30.11.2000) פיסקה 4; ע"א 2263/17 מגדלי יואב במודיעין בע"מ נ' בבילה אחזקות בע"מ, פיסקה 20 (פורסם בנבו ‏6.4.2017)).

7.      במקרה דנן לא מצאתי כי קיימות נסיבות כלשהן, שיש בהן כדי להקים חשש ממשי למשוא פנים בניהול המשפט או אינדיקציה כלשהי ממנה ניתן להסיק כי דעתו של המותב ננעלה, וזאת מן הנימוקים כדלקמן:

8.      המבקש פנה לבית המשפט בזו הלשון: "אני מציג התכתבות עם אדם שהיה איתו בכלא, הוא עבריין מין, אולי זה לא נכון.. בית המשפט יכול לראות את ההתכתבות" (עמ' 10, שו' 4-6 לפרו'). בד בבד המבקש מסר לבית המשפט את הנייד שלו, על מנת שיעיין בהתכתבות - ובית המשפט אכן עיין בהתכתבות, על פי בקשת המבקש, והורה למבקש לסרוק את ההתכתבות לתיק. על אף זאת, המבקש לא סרק לתיק את כל ההתכתבות, אלא תמונת מסך אחת בלבד - וטעמיו עמו. אילו ביקש בזמן אמת להציג רק את קטע ההתכתבות הנמצא בתמונת המסך שסרק - מדוע מסר את הנייד לבית המשפט ? יכול היה להחזיק את הנייד מול מותב זה ולהציג את תמונת המסך הרלוונטית.

9.      לא בכדי רק במסגרת הבקשה דנן, שהוגשה מספר שעות לאחר הדיון, המבקש טען לראשונה כי בית המשפט לא קיבל אישור לקרוא את ההתכתבות. עובדת כך שהמבקש לא העלה טענה-מופרכת-(יש-לומר)-זו בזמן אמת - מדברת בעד עצמה.

10.  סברת המבקש לפיה בית המשפט פיתח "דעה קדומה" על בסיס ההתכתבות - חוטאת לאמת.

11.  לאחר שבית המשפט נדרש לתיק, למכלול הראיות שהוצגו (כמו-גם לראיות רלוונטיות שהמבקשים לא טרחו להציג כדוגמת הסכמות השכנים הנטענות להתקנת מצלמה), העדויות ולסיכומי הצדדים בית המשפט הכתיב את הצעתו לפרוטוקול בית המשפט.

12.  ברי כי הבקשה דנן הוגשה על רקע אי-שביעות רצון המבקש מהצעת בית המשפט. - כאמור, אין בזאת כדי להקים עילת פסלות.

13.  עובדת כך שבית המשפט איפשר למבקשים להגיש לאחר הדיון את הסכמות השכנים להתקנת מצלמה - ראיה שהינה הראיה המרכזית בתיק, לשיטת המבקשים - אך מעידה כי דעתו של מותב זה לא ננעלה.

14.  מעבר למפורט מעלה, יש לזכור כי נקודת המוצא היא שהישיבה בדין אינה רק זכות אלא גם חובה המוטלת על המותב היושב בדין. עמד על כך בית המשפט בע"א 883/04 בנק דיסקונט לישראל בע"מ נ' גלי אלפא תקשורת בע"מ (פורסם בנבו, 28.04.05):

"הזכות לשבת בדין היא גם החובה לעשות כן (ע"פ 2/95 מדינת ישראל נ' זינאתי, פ"ד מט(1) 39, 43; ע"א 4677/01 סיני נ' חייק (לא פורסם)).... השתחררות בלתי ראויה של השופט מהדיון במשפט פוגעת בהגינות המשפט, באמון הציבור וגוררת אחריה עיוות דין באותה מידה כמו המשך דיון בעניין שמן הראוי הוא לשופט לפסול עצמו ממנו (ע"א 4672/01 Fioa International S.R.L נ' תכשיטי טוביאס בע"מ, פ"ד נו(2) 385, 388).

15.  די במפורט מעלה על מנת לקבוע כי דין טענות הפסלות להידחות.

16.  הבקשה שלא לקבל החלטה ולפסילת שופט - נדחית.

17.  משלא נדרשה עמדת הצד שכנגד - אין צו להוצאות.

18.  המזכירות תמציא החלטתי לצדדים.

ניתנה היום, י"ח אלול תשפ"ג, 04 ספטמבר 2023, בהעדר הצדדים.