1.                  ביום 24.11.2022 הגישה המבקשת בקשה במעמד צד אחד למתן צו כנגד המשיב מכח חוק מניעת הטרדה מאיימת, תשס"ב-2001.

2.                  לטענת המבקשת, בשלושת החדשים האחרונים פונה אליה שוב ושוב המשיב, המתגורר בבית הסמוך לביתה, בעניין כלבתה הנמצאת בחצר ביתה, מזעיק פקחים ושוטרים אל ביתה, מטריד אותה ומאיים כי יפגע בה או בכלבתה. כן הצביעה על אירוע בו נכנס המשיב לשטח חצרה, נתן לכלבה אוכל ושחרר אותה; הכלבה, כך טענה, הסתובבה חופשיה בישוב ואף נכנסה לאירוע בת מצווה שהתקיים בסמוך, שם בעטו בה וזרקו עליה חפצים.

3.                  בדיון הציגה המבקשת סרטון המתעד את כניסת המשיב לחצר ושחרור הכלבה.

4.                  בשים לב לכך שהמדובר בשכנים, לא מצאתי לנכון ליתן צו במעמד צד אחד בטרם שמיעת המשיב ונקבע דיון להיום במעמד שני הצדדים.

5.                  בדיון היום הסביר המשיב, כי כלבתה של המבקשת נובחת יומם ולילה, באופן המפריע ומטריד את מנוחת הסביבה, ובמיוחד מנוחתו ומנוחת בני משפחתו, לרבות אשתו העובדת מהבית ושני ילדיו בני 6 ו - 3. לטענתו, הוא פנה מספר פעמים אל המבקשת וביקש כי לא תוציא את הכלבה לחצר, אלא תשאירה בתוך הבית, שם נביחותיה נשמעות פחות, אולם המבקשת סירבה להתחשב בבקשתו. אשר לאירוע המצולם, המשיב הסביר כי הגיע לבית המבקשת על מנת לבקשה שוב כי תכניס את הכלבה הביתה; הכלבה ניגשה אליו וליקקה את ידיו, והוא ליטף אותה; הוא לא נתן לה כל דבר מאכל. אכן, אישר, השאיר את שער החצר פתוח וכך יצאה הכלבה מהבית, ועל עניין זה, אותו כינה כ"טעות בשיקול הדעת", הוא הצר וביקש להתנצל. כן הציג המשיב סרטון המתעד את נביחותיה הבלתי פוסקות של כלבת המבקשת ואת האופן בו נשמעות נביחות אלו בתוך ביתו.

6.                  המבקשת טענה מנגד, כי היא משתדלת שלא להוציא את הכלבה לחצר בין השעות 19:00 ל - 20:00 בערב, שהן שעות ההשכבה של ילדי המשיב, אך הסבירה שלעתים היא מגיעה מאוחר מהעבודה ונאלצת להוציא את הכלבה למספר דקות לחצר גם בשעות האמורות, עד שתתארגן להוציאה לטיול מחוץ לבית. עוד טענה, כי לפני כחודש ימים החלה לקבל הדרכה ממאלף כלבים לצורך הפחתת כמות הנביחות וכי נראות תוצאות חיוביות.

7.                  המשיב אישר כי בשבועיים-שלושה האחרונים יש אכן ירידה בכמות הנביחות.

8.                  המשיב קיבל את הצעת בית המשפט לפיה יתחייב שלא ליצור כל קשר עם המבקשת ולא להיכנס אל שטח ביתה וחצרה.

9.                  המבקשת לא הסכימה להסתפק בהתחייבות זו של המשיב, טענה כי הוא מאיים עליה, בדיבורים ובמבטים, כי נהג בבריונות וכי היא חשה מאויימת מפניו.

דיון והכרעה

10.              לאחר ששקלתי את טענות הצדדים, מצאתי לנכון ליתן צו בהתאם לחוק מניעת הטרדה מאיימת, תשס"ב-2001 (להלן: החוק). האוסר על המשיב להיכנס לשטח ביתה ו/או חצרה של המבקשת ולהתקרב עד למרחק של מטר אחד מגדר שטחה.

הצו יעמוד בתוקפו עד ליום 31.5.2023.

11.              לא מצאתי לנכון ליתן צווים נוספים ואני מסתפקת בהתחייבותו של המשיב שלא ליצור כל קשר המבקשת ו/או עם בני משפחתה בכל אמצעי ובכל צורה שהיא, לא לבלוש אחריהם, לא להתחקות אחרי מעשיהם, לא לפגוע בפרטיותם ולא לאיים עליהם בכל צורה שהיא.

12.              מובהר למשיב, כי להתחייבות זו תוקף של החלטה שיפוטית וכי אם יפר אותה, לא ניתן יהיה להסתפק להבא בהתחייבות בלבד, אלא יינתן צו מתאים על פי החוק.

המזכירות תמציא את ההחלטה לצדדים.

ניתנה היום, ז' כסלו תשפ"ג, 01 דצמבר 2022, בהעדר הצדדים.