כמו כן, נראה בסרטונים שהוצגו בפניי כי המשיב מגיע לדירת המבקש, מצלם את דלת הדירה ואת הרעש שנשמע מבפנים, כאשר יוער כבר כעת, שאינו עולה על הסביר, התנהגות זו הינה מטרידה ועל כן, אוסרת על המשיבים או מי מטעמם להתקרב לדירת המבקש, ולא להימצא בקומה שבה הוא מתגורר.

כמו כן, ונוכח המחלוקות שבין הצדדים, נאסר על המבקש ועל המשיבים לפנות ולדבר אחד עם השני אלא באמצעות עורך דין.

מובהר עוד, כי נאסר על המשיבים לפנות לילדי המבקש או לדבר עם מי מהם.

תוקף הצו כפי שניתן הינו לפרק זמן של 6 חודשים.

הצו ניתן גם כנגד בני המשפחה של הצדדים".

ביום 31.12.24 התקיים דיון במעמד צד אחד בבקשה דנא בפני כב' השופט שטרנליכט. המבקש הציג בפני כב' השופט שטרנליכט סרטון שרואים בו שהמשיב מגיע עד לדלת ביתו של המבקש ופונה לילדיו. כב' השופט שטרנליכט הוציא צו במעמד צד אחד לעניין המעקבים שהוצגו לו, ולא למפגעי הרעש אשר לגביהם ציין כי יש לטפל בהליך מתאים (כלומר לא בהליך של צו למניעת הטרדה מאיימת) - כדלקמן:

"לאחר שקראתי את הבקשה ושמעתי את המבקש, אני סבור, כי לכאורה מדובר בעניין שבפני בהטרדה מאיימת כלפי המבקש ובני משפחתו. המדובר במעקבים שמנהלים המשיבים נגד המבקש ובני משפחתו. מעקבים אלה כדי להוות הטרדה מאיימת. אינני מתייחס בהחלטה זו למפגעי הרעש הנטענים, בהם יש לטפל במסגרת ההליך המתאים"

בדיון שהתקיים בפניי היום חודד, בעקבות דברי המשיבים, כי הסרטון שהוצג הוא סרטון "ישן" - שכבר הוצג בפני כב' השופטת מירב כפיר בהליך הקודם בין הצדדים (ואכן דבר הסרטון תואר בהחלטת כב' השופטת כפיר).

בנוסף, שני הצדדים הציגו סרטונים, שניתן לשמוע בהם רעש של דפיקות אחידות ומונוטוניות (יוער כי בסרטוני המבקשים נשמע רעש מהיר יותר מסרטוני המשיבים, אולם לא נראה שיש לעניין זה משמעות).

לאחר שבחנתי את הדברים, לא מצאתי שניתן לקבוע ממצא במאזן הסתברויות, שאכן מקור הדפיקות המונוטוניות הוא מ"מכונת רעש" כלשהי ואף לא שהוא מגיע מדירת המשיבים. דבר זה לא עולה בהכרח מחוו"ד האקוסטית (ומעבר לכך - המומחה לא התייצב לחקירה בבית המשפט) ואף לא מהתכתובות שהוצגו. כמו כן, הסרטון שהציגו המשיבים, שניכר על פני הדברים כי אינו "מבוים" וזאת לנוכח תלונות ילדיהם על אותו הרעש הנשמעות בסרטון, מכרסם אף הוא בטענה כי הם מפעילים "מכונת רעש". הדברים נכתבים מבלי להגיע לממצא ברור, ודי לצורך בקשה זו שלא הוכח במאזן הסתברויות שהמשיבים מפעילים "מכונת רעש".

יחד עם זאת, המשיב הודה שכאשר מגיע רעש מדירת המבקשים המצויה מעליו, הוא מפעיל מוזיקה כאמצעי תגובה, כאשר לטענתו הדבר הוא ברף הדציבלים המותר. לא מצאתי שניתן לקבל התנהלות זו כלגיטימית. ככל שיש מפגע רעש, ניתן לנקוט בהליכים מתאימים ובמידת הצורך לפנות למשטרת ישראל, אולם אין מקום לנקיטה של "סעד עצמי" שיכול אך ללבות את הלהבות. אף לא מצאתי שחוו"ד המומחה "מוכיחה" כביכול שמפגע הרעש של המוזיקה עומד בתקנות למניעת מפגעים כפי שנטען על ידי המשיב, ועניין זה הוא סוגיה שבמומחיות. כמו כן, התרשמתי מהדיון בפניי, באופן בלתי אמצעי מהאופן שבו התנהל השיח בין הצדדים, כי בין הצדדים שוררת יריבות ויחסים רעים.

בנסיבות אלה, מצאתי לאמץ את האמור בצו שניתן על ידי כב' השופטת כפיר ביום 16.5.24 אשר צוטט לעיל, ולקבוע כי ההוראות שנקבעו בו יחולו למשך 6 חודשים נוספים מהיום.

בנסיבות העניין - לא ייעשה צו להוצאות.

המזכירות תשלח את ההחלטה לצדדים, ותיידע אותם טלפונית.

ניתנה היום, ז' טבת תשפ"ה, 07 ינואר 2025, בהעדר הצדדים.