1.מונחת לפני בקשה למתן צו למניעת הטרדה מאיימת.

2.המבקש והמשיבה עובדים בסניף של אותה מעסיקה כאשר המבקש מנהל את הסניף והמשיבה עבודת שם. לטענת המבקש - ב 25.9.24 , היה עימות בין המשיבה ועובדת אחרת בסניף; המבקש הפריד ביניהן ; המשיבה איימה עליהם כי לא יגיעו הביתה 1; בדרכו חזרה הביתה אדם רכוב על אופנוע נופף לעברו באקדח. המבקש הגיש תלונה במשטרה.

3.כרגע המשיבה אינה עובדת באותו מקום.

4.המשיבה הכחישה את טענותיו של המבקש וטענה כ י מניעיו גזעניים מאחר שהיא הערבייה היחידה שנשארה במקום; היא הפסיקה לעבוד שם מאז האירוע; לא נכון שמישהו כיוון אליו אקדח; לטענתה - המשטרה "צחקה על זה". המבקש השיב כי אם המשטרה לא האמינה לו אזי מדוע הרחיקו את המשיבה ממנו.

דיון והכרעה:

5.א.לאחר ששמעתי ברוב קשב את הצדדים - הוריתי למבקש להמציא לתיק בית המשפט את מספר תיק המשטרה ולהודיע אם תיק החקירה נסגר ומהי סיבת הסגירה.

5.ב.המבקש לא פעל על פי החלטה הנ"ל.

6.כאמור, המשיבה טענה - והמבקש לא הכחיש - כי הפסיקה לעבוד בסניף.

7.א.הסיפור של המבקש לפיו באותו יום איימה עליו המבקשת וכי בדרכו חזרה הביתה רוכב אופנוע נופף לעברו באקדח לא הוכח לפני בשום ראיה מלבד עדותו של המבקש.

7.ב.לפני מילתה של המשיבה מול מילתו של המבקש ואין בחומר שלפני ראיה שתצדיק העדפת גרסת המבקש דווקא.

8.אינני יכול לקבוע כממצא אפילו לכאורה כי האירוע הנ"ל ( איום באקדח על ידי רוכב אופנוע) התרחש ו/או כי המבקשת קשרוה לו.

9.זאת גם זאת - וגם היא עיקר - לא התרשמתי כי המבקש מרגיש מאוים מהמשיבה. הדברים מקבלים משנה תוקף נכוח הפסקת עבודתה בסניף.

סוף דבר - על יסוד כל האמור דין הבקשה להידחות ואני דוחה אותה.

המבקש ישלם למשיה הוצאותיה בסך 500 ₪ תוך 30 יום.

ניתן היום, ד' טבת תשפ"ה, 04 ינואר 2025, בהעדר הצדדים.