1

(בבקשה להחזרת פיקדון- שהוגשה ביום 19.3.14)

המבקשת הינה הבעלים הרשום של משאית מסוג וולבו מ.ר.6763070, ועוסקת בעבודות עפר, פיתוח והובלות.

לטענת המבקשת, היא מחזיקה באתר אותו היא משכירה בכפר ערערה לצורך שפיכת חומר אדמה נקי וחול ומחזיקה ברישיון עסק מהמועצה המקומית ערערה.

לטענתה, ביום 7/9/13 הגיע הנהג של המשאית לאתר המוחזק על ידה והמתין להגעת שופל שעבד באתר סמוך לצורך העמסת המשאית בחומר אדמה. בזמן שהנהג המתין להגעת השופל הוא גילה כי במקום נשפכו ערימות פסולת, מיד הוא התקשר לבעלה של המבקשת שמנהל את עסקיה והודיע לו על המקרה על מנת שיפעל להגשת תלונה ולהוצאת הפסולת מהאתר. ברם, לטענת הנהג בעודו ממתין להגעת השופל הגיע למקום פקח המשטרה הירוקה ורשם לו דו"ח על אף שהמשאית הייתה ריקה וביקש ממנו להתלוות אליו לחקירה בתחנת המשטרה הקרובה.

לאחר החקירה, מסר הפקח לנהג צו תפיסה של המשאית והיא הוחרמה מייד.

לטענת המבקשת, בזמן שהנהג נחקר בתחנה בעלה התקשר לקבלן פינוי סולת שמחזיק תחנת מעבר וניקו את השטח מכל הפסולת שנשפכה במקום על ידי צד שלישי שזהותו לא ידועה.

2

בנוסף, נטען כי לפני המקרה הספיקה המבקשת להגיש בקשה להיתר להפעלת תחנת מעבר ועניינה נמצא במסדרונות המועצה המקומית.

עוד נטען, כי ייגרם נזק כבד למבקשת שאם הרכב לא יוחזר לידיה מאחר שהיא התקשרה עם ספקים ולקוחות שונים כשעל המשאית רובצת הלוואת מימון בסך 300,000 ₪.

ביום 12/9/13 התקיים דיון במעמד הצדדים, לאחר שנשמעו טיעוני הצדדים הוחלט על החזרת המשאית בכפוף להפקדת 30,000 ₪ במזומן וחתימה על התחייבות בסך 70,000 ₪ להימנע מביצוע עבירות הקשורות בשמירת הניקיון וזאת עד לתום ההליך הפלילי שיוגש בעקבות אותו אירוע.

בחודש ינואר 2014 הוגשה בקשה להשבת סכום הפיקדון וביטול הערבות העצמית, שנומקה בכך שעברו יותר מארבעה חודשים מהדיון הקודם וטרם הוגש כתב-אישום ו/או נעשו פעולות נוספות נגד המבקשת או הנהג בגין אותו אירוע. המבקשת, טענה בנוסף שהיא זקוקה לסכום הפיקדון על מנת לשלם לספקים ולסולר לאחר שהבנק מסרב להעניק לה מסגרת אשראי נוספת.

ביום 30/1/14 התקיים דיון בבקשה במעמד הצדדים, ולאחר שנשמעו טיעוני הצדדים נדחתה הבקשה הן מאחר שהפיקדון הופקד כתנאי מוקדם לשחרור המשאית ואין הצדקה להחזיר אותו רק מאחר שהבנק לא מוכן לתת למבקשת אשראי כלשהו, והן מאחר שלא חלפו 6 חודשים בהם יעמדו התנאים בתוקפם.

ביום 12/3/14 הוגשה בקשה חדשה להחזרת הפיקדון, בה נטען כי פרק הזמן של 6 חודשים חלף ומבדיקה במזכירות בית-המשפט התברר כי טרם הוגש כתב-אישום כנגד המבקשת ומשכך פקעו התנאים.

ביום 18/3/14 הוגשה תגובת המשיבה לפיה היא התנגדה לבקשה ונטען כי הוגש כי כבר ביום 4/3/14 הוגש כתב-אישום לבית-המשפט.

באותו יום, השיב ב"כ המבקשת לתגובת המשיבה וטען כי כתב-האישום לא הוגש כנגד המבקשת וכי אין היא אחראית על מעשי צדדי ג' אשר נגדם הוגש כתב האישום.

3

ביום 19/3/14 ניתנה החלטה כי על ב"כ המבקשת להודיע עד ליום 25/3/14 באם לאור תגובת המשיבה הוא עומד על בקשתו.

ביום 19/3/14 הוגשה בקשה חוזרת להחזרת הפיקדון, בה נטען כי המבקשת הינה רק עדה בכתב-האישום שהוגד נגד בעלה ונגד נהג המשאית ואין הצדקה שהפיקדון שהופקד על-ידה ישמש כמקדמה לעונש שבגין כתב-אישום שהיא לא צד לו. בנוסף, נטען כי העבירות המיוחסות בכתב -האישום אינן מבין העבירות החמורות שמצדיקות הפקדת סכומי כסף גבוהים כעונש שמוטל על המבקשת.

בדיון שהתקיים בפני היום חזר ב"כ המבקשת על הבקשה ונציג המשיבה טען מנגד כי בתום ההליך ישנה כוונה לחלט את המשאית, שהרישום במשרד הרישוי הוא דקלרטיבי בלבד, שהמשאית שימשה לביצוע העבירה ושהפיקדון מהווה חלק קטן משוייה של המשאית, כך שאין להיעתר לבקשה.

לאחר ששמעתי את טיעוני הצדדים לא מצאתי הצדקה להעתר לבקשה.

מאומה לא השתנה מאז שוחררה המשאית כנגד הערובות שניתנו, שהפקדון במזומן הוא חלק קטן מהן, מלבד זאת שהוגש כתב אישום- עובדה שלא פועלת לטובת המבקשת.

המבקשת איננה נאשמת- אך המשאית צפויה לחילוט בתום ההליך והדרך היחידה להבטיח כי ניתן יהיה לחלטה היא בהשארת הערבויות שניתנו בעת שיחרורה למבקשת - על כנן.

אשר על כן - הבקשה נדחית.

המזכירות תמציא החלטה זו לצדדים.

ניתנה היום, כ"ט אדר ב תשע"ד, 31 מרץ 2014, בהעדר הצדדים.