טענות הצדדים

4. המבקשת עותרת להארכת תוקף התפיסה, תוך שהיא טוענת כי קיים בסיס ראייתי לעבירות המיוחסות, וכי החשד התחזק מאז ניתנה ההחלטה הקודמת במסגרת הליך זה. במסגרת הדיון מסרה נציגת המבקשת כי מונה פרקליט מלווה לתיק וכי תסכים להארכת התפיסה בארבעה חודשים, תוך שהתחייבה כי החקירה תמוצה בתוך תקופה זו.

5. ב"כ המשיבים טענו, בכתב ובע"פ, כי החקירה הגלויה מתנהלת מזה 16 חודשים, במהלך התקופה הוארך תוקף התפיסה חמש פעמים, וכי תיק החקירה הגיע ל"מבוי סתום". על כן, בעת הזו, כאשר טרם הוגש כתב אישום נגד המעורבים, נפגעות זכויות יסוד של המשיבים ונגרם להם נזק כלכלי בלתי מידתי. המשיבים הוסיפו כי בחלוף 24 חודשים ממועד פתיחת החקירה (לרבות החקירה הסמויה), הארכת התפיסה אף אינה עומדת בכללים שנקבעו בסעיף 57א(א) לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], תשמ"ב - 1982 (להלן: החסד"פ). עוד נטען כי לא היה מקום לתפוס את חשבונו האישי של נאשם 4, בהיעדר קשר בין החשבון לבין הנש"פ.

6. יצויין כי במסגרת הדיון ביקש משיב 4 כי ישוחררו לידיו המחשבים שנתפסו בנש"פ, על רקע הקושי לעשות שימוש לצרכי העסק בעותקים של חומרי המחשב אשר נמסר כי אינם כוללים את כל חומרי המקור; לאחר שהדבר נבדק על ידי נציגת המבקשת, השיבה כי ניתן יהיה לשחרר את המחשבים בכפוף לויתור על כלל הראיה הטובה ביותר, וניתנה החלטה בעניין.

דיון והכרעה

7. קראתי את הדו"ח הסודי שסומן במ/1, וכן את חומר הראיות שהוגש לעיוני, מתוכו סומנו מסמכים במ/2-במ/19. בוצעו עד כה עשרות רבות של פעולות חקירה. החומרים שהוגשו לעיוני מבססים חשד סביר בעוצמה משמעותית לכך כי משיבים 2 ו- 3 שלטו בנש"פ (המשיבה 5) והכווינו את הפעילות בו, וזאת תוך הצגת מצג שווא ובלא היתר כנדרש בחוק. המעשים בהקשר זה מבססים בין היתר חשד לביצוע עבירה לפי סעיף 3(א) לחוק איסור הלבנת הון, התש"ס - 2000. בנוסף, עולה חשד לביצוע עבירה לפי סעיף 3(ב) לחוק זה.

8. בנוסף לפרשייה העיקרית, נחקרו בחודשים האחרונים חשדות לעבירות נוספות, כמפורט בסעיפים 101 ואילך לדו"ח הסודי, אולם חשדות אלה אינם עומדים, בשלב זה, במוקד הבקשה.

9. במה שנוגע להיקף העבירות מסרה נציגת המבקשת במסגרת הדיון, בתשובה לשאלת בית המשפט, כי מדובר בכל פעילות הנש"פ, העומדת על 80 מיליון ₪ (עמ' 7, שורה 1). מאחר ובמסגרת הדו"ח הסודי וחומר החקירה שהוגש לעיוני לא נכללה התייחסות לעניין היקף העבירות, הוריתי על הגשת השלמה של החומרים בנקודה זו.

10. במסגרת הבהרה שהוגשה ביום 12.12.24 וסומנה על ידי במ/20, ציינה המבקשת כי באמירה לפיה היקף העבירה עומד על 80 מיליון ₪ התייחסה לעבירות החדשות הנחקרות בפרשה (סעיף 8 לעיל). במה שנוגע לפרשייה העיקרית (סעיף 7 לעיל), עולה ממסמך במ/20 וכן ממסמכים נוספים שסומנו במ/21-במ/24, כי היקף העבירות, הנגזר מהיקף הפעילות בנש"פ, עומד על מאות מיליוני ש"ח.

11. המבקשת מסרה במסגרת הדיון כי היקף התפוסים עומד על 43 מיליון ₪, עיקרם בנכסי נדל"ן. מדובר בהיקף תפוסים אשר נמוך משמעותית מהיקף העבירות.

12. הסמכות להארכה של תפיסת רכוש לצורך חילוט עתידי לפי חוק איסור הלבנת הון מצויה בשילוב בין הוראת סעיף 26(א) לחוק איסור הלבנת הון לבין הוראת סעיף 35 לפקודת סדר הדין הפלילי (מעצר וחיפוש) [נוסח חדש], תשכ"ט - 1969 (בש"פ 1359/17 מדינת ישראל נ' ברוך (15.3.17)).

במענה לטענותיו של משיב 4, יוזכר כי בהינתן עילת חילוט לפי חוק איסור הלבנת הון קמה סמכות תפיסה בשווי העבירה, אשר מאפשרת תפיסת רכושם של החשודים אף אם אין זיקה בין הרכוש שנתפס לבין העבירה (סעיף 21 לחוק איסור הלבנת הון).

13. כפי שנקבע בפסיקה, תפיסה זמנית של רכוש נועדה לשמור על מצבת נכסיו של אדם, על מנת שניתן יהיה לחלטם בתום ההליך המשפטי, ככל שיורה בית המשפט על הרשעה. אל מול תכלית זו עומדת הפגיעה בזכות הקניין של האדם שרכושו נתפס (ע"פ 80/19 אהוד מאיר שאיבות בע"מ נ' מדינת ישראל (11.8.19) פסקה 17)). משנה זהירות יש לנהוג על רקע העובדה כי מדובר בתפיסת רכוש בשלב החקירה, מחשודים אשר נהנים מחזקת החפות ואף לא הואשמו בביצוע עבירה (בש"פ 6817/07 מדינת ישראל נ' סיטבון (31.10.07), פסקה 36).

עוד נקבע בפסיקה כי בית המשפט נדרש לערוך איזון בין תכלית התפיסה הזמנית לבין הפגיעה בזכות הקניין של האדם שרכושו נתפס, על רקע עקרון המידתיות. בהקשר זה יש להביא בחשבון את הנתון בדבר "חלוף הזמן מעת תפיסתו של הרכוש ... ובשים לב להתמשכותו הצפויה של ההליך הפלילי ... כפי שכבר הוברר, חילוט רכושו של אדם טומן בחובו פגיעה קשה בזכות הקניין הנתונה לו, והפגיעה מתעצמת ככל שתקופת החילוט מתמשכת. על כן, במסגרת בחינת מידתיות החילוט הזמני נדרש בית המשפט לבחון את פרק הזמן שבו צפוי הצו הזמני לעמוד בתוקף - הן פרק הזמן שחלף הן צפי הזמנים לסיום ההליך" (עניין מאיר שאיבות, פסקה 22).

14. שמעתי ברוב קשב טענות ב"כ המשיבים, וכן את דבריו של משיב 4 עצמו, בדבר הפגיעה הכרוכה בתפיסת הרכוש על רקע חלוף הזמן. עם זאת, איני סבור כי בשלב זה הכף נוטה לשחרור הרכוש התפוס.

15. ראשית, הפנו ב"כ המשיבים בהקשר זה להוראת סעיף 57א(א) לחסד"פ, הקובעת כי "משך הליכי חקירה והעמדה לדין יהיה בהתאם לתקופות שייקבעו בנוהלי רשויות החקירה באישור היועץ המשפטי לממשלה ובהנחיות היועץ המשפטי לממשלה, לפי העניין". נטען כי לאור סעיף זה יש להורות על שחרור רכוש, וזאת על רקע התמשכות החקירה

אין בידי לקבל טענה זו. כאמור לעיל, מאז נפתחה החקירה הגלויה (שזו נקודת הזמן הרלוונטית, בה נתפס הרכוש, ולא מועד תחילת החקירה הסמויה, כנטען) - חלפו כ- 16 חודשים. מדובר בפרק זמן אשר מצוי בתוך מגבלת הזמן שנקבעה לעניין זה במסגרת הנוהל של אגף החקירות והמודיעין של משטרת ישראל בהתייחס לסוג העבירות שבנדון, ואף רחוק למדי מסיומה.

16. אכן, נציגת המבקשת אישרה בבית המשפט כי במהלך התקופה שחלפה מאז הארכת התפיסה הקודמת בחודש אוגוסט 2024 לא התקדמה החקירה בפרשייה העיקרית, אולם נחקרים חשדות לעבירות אחרות, בעקבות התפתחות בחקירה. מכל מקום, צמצמה המבקשת את עתירתה להארכת התפיסה לארבעה חודשים, תוך שציינה כי בפרק זמן זה תסתיים החקירה והתיק יועבר לפרקליטות. עוד ציינה המבקשת כי מונה פרקליט מלווה לתיק.

17. לאחר שנתתי דעתי למכלול הנתונים שפורטו, שוכנעתי כי בשלב זה, על רקע עוצמת החשד נגד המשיבים; משך התפיסה עד כה; היקף התפוסים הנמוך מהיקף העבירות; והעובדה כי החקירה מצויה בישורת האחרונה והיא עתידה להסתיים במהלך תקופה ההארכה המבוקשת - יש לאפשר למבקשת להותיר בידיה את הרכוש התפוס. על כן מצאתי להורות על קבלת הבקשה (לאחר צמצום היקפה).

סוף דבר

18. סיכומו של דבר, אני מורה על הארכה של תוקף החזקת התפוסים המפורטים בבקשה ב- 4 חודשים החל מיום 13.12.24.

המזכירות תעביר לב"כ הצדדים את ההחלטה, ותחזיר לידי המבקשת את הדו"ח הסודי וחומרי החקירה.

זכות ערר כדין.

ניתנה היום, י"ב כסלו תשפ"ה, 13 דצמבר 2024, בהעדר הצדדים.