1

1.             לפניי בקשה להורות על מעצרו של המשיב עד תום ההליכים המשפטיים המתנהלים נגדו בתיק העיקרי.

2.             נגד המשיב הוגש כתב אישום המייחס לו ביצוע עבירה של קשר לפשע ועבירה בנשק -עסקה בנשק.

2

3.             כמפורט בכתב האישום, הנאשם הינו גיסו של מוחמד חמד (להלן - חמד). בשאר עביידי הינו חברו של חמד (להלן - עביידי). בתאריך שאינו ידוע במדויק למאשימה, במהלך חודש מרץ-אפריל 2014, פנה חמד אל הנאשם וסיפר לו כי ברצונו לרכוש נשק. הנאשם מסר לחמד מספר טלפון של אדם המכונה "אבו סאלחה" ו-"אבו עזיזה"(להלן - מוכר הנשק ) שממנו ניתן יהיה לרכוש נשק. כעבור כמה ימים, פנה הנאשם לחמד ועביידי, ומסר להם כי ישנה אפשרות לרכוש נשק מסוג "קרלו" ממוכר הנשק. חמד ועביידי אמרו לנאשם כי ברצונם לרכוש את הנשק. בעקבות זאת, נסעו חמד ועביידי ביחד עם הנאשם, ברכבו של הנאשם, למחנה הפליטים בשועפט (להלן - המקום), שם פגשו את מוכר הנשק. מוכר הנשק הראה לחמד, עביידי ולנאשם תת מקלע אוטומטי מסוג "קרל גוסטב" (להלן - הנשק), מחסנית וכן 45 קליעים (להלן - התחמושת לנשק ). סמוך לאחר מכן, נסע הנאשם מן המקום. חמד ועביידי רכשו את הנשק, וכן את התחמושת לנשק, בסכום של כ-8,450 ₪, והשתמשו בנשק במספר הזדמנויות, לרבות לצורך פיגוע ירי ביהודי בשכונת רמת שלמה בירושלים.

4.             על בסיס האמור נטען בכתב האישום, כי במעשי המשיב המתוארים לעיל, קשר המשיב קשר עם אחרים לעשות פשע, וכן סחר בנשק או עשה עסקה אחרת שיש עמה מסירת החזקה בנשק לזולתו, בין בתמורה ובין שלא בתמורה, בלא רשות על פי דין לעשות פעולה כאמור.

5.             לטענת המבקשת, בידיה ראיות לכאורה להוכחת אשמתו של המשיב, לרבות הפללות של שני רוכשי הנשק בעסקה. כן נטען, כי לחובת המשיב שתי הרשעות קודמות, בעבירות התפרעות והפרעה לשוטר (2011) וסמים (2009); ובגין הרשעתו האחרונה אף ריצה עונש מאסר בפועל.

6.             בהתייחס למכלול האמור, טוענת ב"כ המבקשת כי מעשיו של המשיב מעידים על המסוכנות הנשקפת ממנו לביטחון הציבור, ולפיכך קמה נגדו עילת מעצר מכוח סעיפים 21(א)(1)(ב), 21(א)(1)(ג)(2) ו-21(א)(1)(ג)(4), בצירוף סעיף 35(ב)(1) (עבירת ביטחון) לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה - מעצרים), התשנ"ו - 1996; וכן, כי עבירות המיוחסות למשיב, נסיבותיהן החמורות ועברו הפלילי של המשיב מבססים את המסקנה כי אין תחליף ראוי למעצרו של המשיב עד תום ההליכים נגדו.

7.             לטענת ב"כ המשיב, אכן קיימות ראיות לכאורה למעשים המיוחסים למשיב בכתב האישום, אלא שלסברתו, חלקו של המשיב ברכישת הנשק היה מזערי: המשיב לא שילם עבור הנשק, לא החזיק בנשק ולא עשה שום פעולה עם הנשק, ולטענתו, אף אין להגדיר את מעשיו כתיווך. ואין ראיות אלא לכל היותר שהוא לקח אותם ונסע איתם, ואין בכך כדי לייחס למשיב עבירה של עסקה בנשק, כיוון שבפועל הוא לא עשה את העסקה הזאת ולא היה צד לה. לאור האמור, מבקש ב"כ המשיב רק שבית המשפט יזמין תסקיר מעצר עובר לקבלת כל החלטה בבקשת המדינה.

8.             דין הבקשה להתקבל.

3

9.             בפסיקת בית המשפט העליון הודגש לא אחת כי חומרת עבירות הקשורות בסחר ועסקאות בנשק מקימה עילת מעצר בגין המסוכנות האינהרנטית של עבירות אלו, ואשר בדרך כלל מחייבת מעצר בפועל, למעט בנסיבות חריגות במיוחד. השוו, לדוגמא, דברי בית המשפט דלהלן בבש"פ 3099/12 מדינת ישראל נ' אבו כליב (19.4.12):

"נראה כי למותר לחזור ולעמוד על חומרתן של עבירות הסחר בנשק, שבהן מואשם המשיב. עבירות בנשק - ובפרט עבירות של סחר בנשק - מעצם טיבן, מעידות על מסוכנות אינהרנטית לשלום הציבור, אשר לא ניתן - בדרך כלל - להפיג באמצעות חלופת מעצר, אלא בנסיבות חריגות בהן הציג הנאשם טעמים כבדי משקל המאפשרים זאת ... ההחלטה בשאלת הותרתו של נאשם במעצר עד תום ההליכים נגזרת מהמסוכנות הקונקרטית הנשקפת ממנו וממאפייניה הפרטניים של עילת המעצר... ההלכה הפסוקה דורשת כי תתקיימנה נסיבות מיוחדות וחריגות על מנת לסטות מן הכלל שלפיו המסוכנות הטמונה בעבירות של סחר בנשק שלא כדין אינה מאפשרת לשקול שחרור לחלופת מעצר קונקרטית."

          כן ראו, בש"פ 10028/03 אלקריף נ' מדינת ישראל, פ"ד נח(2) 577, שם נאמר כדלהלן:

"לפי סעיף 21(א)(1)(ג)(2) וסעיף 35(ב) לחוק המעצרים, באה עבירה בנשק בגדר 'עבירת בטחון' המקימה עילת מעצר עצמאית. לא זאת בלבד, אלא שבדרך-כלל יש לראות בעוברי עבירות כאלה כמי שמסכנים את הציבור. בעילת המעצר שמקימה עבירה בנשק כרוכה אפוא, כפן נוסף שלה, גם העילה של מסוכנות, לפי סעיף 21(א)(1)(ב) לחוק המעצרים. שתי עילות אלה, כאשר הן כרוכות יחד, מצדיקות מעצר עד תום ההליכים, ורק במקרים חריגים ומיוחדים ניתן להשיג את מטרת המעצר על דרך של חלופה."

4

10.         בהקשר זה אעיר, כי איני מקבל את עמדתו של ב"כ המשיב כי חלקו של מרשו בעסקה היה מזערי, ולדעתי, תפקידו של המשיב - לפי המיוחס לו בכתב האישום והראיות הקיימות בתיק (עליהן לא חולק ב"כ העורר בהקשר ההליך הנוכחי) - היה מהותי ומרכזי בעסקה, מאחר שהוא זה אשר הפנה את הרוכשים למוכר ולקח אותם למפגש עמו; והתיווך הזה מצדו הוביל להשלמת העסקה. בהתחשב בנסיבות העבירות המיוחסות למשיב, לרבות העובדה כי כתוצאה מרכישת הנשק נשוא כתב אישום, נעשה בו שימוש במספר הזדמנויות, לרבות פיגוע ביהודי ברמת שלמה, הרי שהמסוכנות הנלמדת מן המעשים המיוחסים למשיב היא גבוהה, ולדעתי, אם הוא ישוחרר יהיה בכך משום חשש אמיתי לשלום הציבור, וכל חלופת מעצר לא תוכל להפיג את המסוכנות האמורה.

11.              בנסיבות אלו, מתאימים במיוחד דברי בית המשפט בבש"פ 817/09 דראר ג'אבר נ' מדינת ישראל (1.3.09):

"כלל הוא כי עבירות נשק בכלל, ועבירות סחר בנשק בפרט, נמנות על העבירות החמורות בקשת העבירות המטילות אימת מסוכנות חמורה כלפי הפרט והציבור. המסוכנות הנלווית לסחר בלתי חוקי בנשק, במיוחד על רקע פעילות הטרור לה נתונה החברה הישראלית ונוכח התרחבותה של הפשיעה המאורגנת בישראל, מצויה ברף גבוה ביותר. הסחר הבלתי חוקי בנשק מניח אפשרות כי כלי נשק יגיעו בתנועת הסחר לידי גורמי טרור או לארגוני פשיעה, וישמשו בידי רוכשיהם כלי הרג שיופעלו כלפי אזרחים תמימים, תוך חשיפת תושבי ישראל לסיכון חמור ביותר."

12.         במקרה דנן, לא מצאתי כי קיימות נסיבות חריגות המצדיקות שיקול חלופת מעצר כלשהי. על אף גילו הצעיר, הרי שלמשיב אין עבר נקי, ולחובתו שתי הרשעות קודמות, בעבירות התפרעות והפרעה לשוטר, וכן בסמים, ואף ריצה כבר עונש מאסר בפועל.

13.         על בסיס כל האמור, מסקנתי היא כי יש להיעתר לבקשת המבקשת, גם מבלי לבחון חלופת מעצר ומבלי להזמין תסקיר (ראו, בש"פ 3650/11 פלוני נ' מ"י (24.5.11); בש"פ 1668/09 זבולנס נ' מדינת ישראל (4.3.2009)).

14.         אשר על כן, בקשת המבקשת מתקבלת, ואני מורה בזה על מעצרו של המשיב עד לתום  ההליכים המשפטיים נגדו.

ניתנה היום, י"ב אב תשע"ד, 08 אוגוסט 2014, בהעדר הצדדים.