1

בפני בקשה למעצר עד תום ההליכים בהתאם לסעיף 21(א) לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה- מעצרים) התשנ"ו- 1996.

כנגד המשיב הוגש כתב אישום המייחס לו עבירות של:

1. נהיגה בהיותו שיכור- עבירה לפי ס' 62(3) לפקודת התעבורה (נ"ח) , תשכ"א- 1961.

2. עבירה שגרמה לחבלה של ממש- עבירה לפי סעיף 38(3) לפקודת התעבורה (נ"ח) , תשכ"א- 1961.

3. נהיגה בקלות ראש- עבירה לפי סעיף 62(2) לפקודת התעבורה (נ"ח) תשכ"א - 1961.

4. התנהגות הגורמת נזק- עבירה לפי תקנה 21 (ב)(2) לתקנות התעבורה תשכ"א - 1961.

5. אי מתן אפשרות להולך רגל להשלים מעבר חציה בבטחה - עבירה לפי תקנה 67א לתקנות התעבורה תשכ"א - 1961.

2

בכתב האישום שהוגש נגד המשיב נטען כי בתאריך 28.8.17 בשעה 16:00 לערך, רכב הנאשם על אופניים חשמליים בתל אביב ברחוב העלייה מצפון לדרום והתקרב לצומת עם רחוב פלורנטין בנתיב האמצעי מתוך שלושה נתיבים.

הנאשם רכב באופניים בהיותו שיכור ונתון תחת השפעת משקאות משכרים, התנהגותו רדומה, התנדנד בהליכה ובעמידה נכשל במבחן הבאת אצבע לאף. בבדיקת נשיפה שנערכה לו נמצא 1,055 מיקרוגרם אלכוהול בליטר אוויר נשוף.

בכיוון נסיעת הנאשם באותה עת, מצוי מעבר חצייה להולכי רגל. באותה שעה, חצתה את מעבר החצייה, מימין לשמאל כיוון נסיעת הנאשם, ילנה סוצקוב, כשהיא דוחפת לפניה תלת אופן לתינוקות בו ישבה ביתה התינוקת ס.ס. שגילה שנה וחודש לערך.

הנאשם לא נתן תשומת לב לדרך, לא הבחין מבעוד מועד בהולכת הרגל והתינוקת שנמצאו על מעבר החצייה, לא אפשר להן להשלים את חצייתן בבטחה, התקרב אליהן במהירות, פגע בחוזקה בתלת האופן של התינוקת.

כתוצאה מהפגיעה התהפך תלת האופן והתינוקת אל הכביש, התינוקת נחבלה חבלה של ממש ובתוכה חתך במצח שנתפר.

בד בבד עם הגשת כתב האישום מגישה המבקשת בקשה למעצר עת תום ההליכים.

בדיון שנערך בבקשה, חזרה המבקשת על הבקשה והגישה חומר חקירה לעיון בית המשפט. המבקשת טענה כי שחרורו של המשיב יהווה סכנה לשלום הציבור ואין לתת אימון בכך שלא ישוב לסורו לאור כך שלפני מספר שנים, נשפט המשיב בגין עבירה דומה של נהיגה בשכרות ותאונת דרכים של "פגע וברח". הגם שמדובר באופניים חשמליים-לפי טעמי מדובר בכלי רכב לכל דבר ועניין באשר לסכנה הטמונה מאופן נהיגתו. מי אשר נוהג בכלי רכב חשמלי זה, אשר יכול לפתח מהירויות גבוהות, שעה שהוא שיכור כלוט הוא מסוכן לעצמו ולכול עוברי הדרך המצויים בקרבתו.

המשיב מצדו טען כי הלכות בית המשפט העליון בעניין מעצר עד תום ההליכים גורסות כי מעצר שכזה בתחום התעבורה הוא החריג ולא הכלל. לעניין העבירה הדומה הקודמת שהורשע בה המשיב, נטען כי מאז הרשעתו לא הורשע שוב בעבירות דומות.

3

המשיב טען כי לאור כך שהעבירה נעברה באופניים חשמליים יש ללכת לפי הכלל המתיר שחרור לחלופת מעצר. למרבה הצער לא מצליח להציג חלופה שכזו. המשיב סבור, כי לאור פסק דינו של בית המשפט המחוזי בעמ"ת 9807-07-17 כי העדר חלופת מעצר לא יביא מידית למעצר, יש להורות על שחרור של המשיב למעצר בית לילי.

ראיות לכאורה

כאמור, הצדדים אינם חולקים על קיומן של ראיות לכאורה, ולאחר בחינת הראיות שהונחו בפניי, אני סבור כי ישנן ראיות לכאורה להביא להרשעת המשיב בעבירות המיוחסות לו בכתב האישום. כך לעניין השכרות, הנאשם בעצמו מעיד בהודעתו במשטרה כי שתה שני בקבוקי בירה של חצי ליטר כשעה לפני התרחשות התאונה. וכך לעניין התרחשות התאונה והחבלה שהצריכה טיפול רפואי, לפי דוחות הפעולה המצורפים לחומר החקירה, עדותה של האם, עדות עד ראייה במקום, שחזור התאונה שנערך על ידי בוחן תנועה והודעתו של המשיב במשטרה.

עילת מעצר ובחינת חלופה

לאור העובדות לעיל, אני סבור כי המסוכנות העולה מהמשיב היא מסוכנות ברורה ובולטת. מסוכנות המשיב והתנהגותו הרשלנית נלמדות כבר מראשית, מעצם מוכנותו של המשיב לשתות משקאות משכרים ומיד לאחר מכן לנהוג תחת השפעת אלכוהול כבדה.

רבות דובר על עבירת הנהיגה בזמן שכרות והסכנה הרבה שהיא טומנת בתוכה . ברע"פ 5166/14 יבגני קרופצקי נ' מדינת ישראל:

"הסיכונים הגלומים בנהיגה ברכב על-ידי נהג שיכור הינם ברורים מאליהם. אדם כזה, עלול להקל ראש במצבי הסכנה הכרוכים בנסיעה בכביש; להתעלם מכללי הבטיחות בדרכים; לנהוג ברכב שלא בהתאם לתנאי הכביש, ולמהירות הנסיעה המותרת; ובכך לסכן חיי אחרים ואת חייו שלו. צריכת אלכוהול גורמת גם לאיבוד המיומנויות המוטוריות ולהפרעות בראייה ובמהירות התגובה (בועז סנג'רו ומרדכי הלפרט "הסכנה שבהרשעה על סמך נשיפה (על בדיקת הנשיפה המתיימרת לאתר נהיגה בשכרות)" ספר דיויד וינר - על משפט פלילי ואתיקה 313, 316 (2009); סטולר ופינקלשטיין, בעמ' 121-120). כך למשל, נהג המצוי במצב של שכרות, עלול, בין היתר, להגיב בצורה איטית לסכנות הנקרות בדרכו; לסטות מנתיבו; להתקשות בזיהוי הולכי רגל, כלי רכב אחרים, ותמרורים; ולחרוג ממהירות הנסיעה המותרת."

4

וכן ברע"פ 8135/07 אהוד גורן נ' מדינת ישראל :

"ל"ז. אכן, לא יתכן חולק כי השכרות היא אחת מאמות כל חטאת בתחום התעבורה. הנוהג שיכור מסכן לא רק את עצמו, אלא את כל סביבתו בכביש ואף הולכי רגל, ואין צורך להכביר מלים על כך. תופס הגה והוא שיכור - הוא כמכונת מוות נעה. המחוקק נתן לכך ביטוי ברור בצורות שונות. על כן, ראוי מאבקן של רשויות האכיפה להגשים את רצון המחוקק, ובתי המשפט מצווים לתת לכך יד."

על אחת כמה וכמה שמצטרפת לעבירת הנהיגה בשכרות, גרימת חבלה חמורה על מעבר חצייה. לעניין זה ראה בש"פ 10201/01 סליחוב נ' מדינת ישראל שם אישרה השופטת הנכבדה א' פרוקצ'יה מעצר עד תום ההליכים של נאשם על שנהג בשכרות וגרם תאונת דרכים בשני מקרים דומים.

בנוסף ראה בבש"פ 7128/10 טל מור נ' מדינת ישראל :

"עבירה של נהיגה בהשפעת משקאות משכרים או סמים מסוכנים הינה בעלת פוטנציאל גדול לפגיעה בסדר הציבורי, בשלמות הגוף ובחיי אדם, והיא יכולה להקים, לעתים - ובמיוחד כאשר נגרמת בעטיה תאונת דרכים - עילה למעצר עד תום ההליכים, גם כאשר לא היו בהכרח הרוגים, או פצועים בתאונה. מקל וחומר, שהכף תיטה לעבר מעצרו של נאשם עד תום ההליכים נגדו, בעת שלנהיגתו של הנאשם בהשפעת אלכוהול, או סם מסוכן, שגרמה לתאונה, מצטרף ולו רכיב "מחמיר" משמעותי אחד נוסף (ולא כל שכן מספר רכיבים כאלה)"

לסיכומו של דבר, אני סבור כי עולה מהמשיב מסוכנות ברורה ובולטת, המצדדת במעצרו של המשיב עד תום ההליכים נגדו.

יפה אמר ב"כ המשיב כי החריג בעבירות תעבורה הוא מעצר עד תום ההליכים. אולם ענייננו הוא הוא החריג עליו מדברת הפסיקה. אדם היוצא לכביש עת שהוא נתון תחת השפעת אלכוהול, פוגע בהולכת רגל וגורם לה לחבלה חמורה כל זאת בתחום מעבר חצייה, הוא אדם אדיש לחלוטין למעשיו, שותה לשוכרה ,התנהגותו ונהיגתו מדברת בעד עצמה. להדגיש,לפי עמדתי, אופניים חשמליים מסוכנים לרוכב וסביבתו כרכב דו גלגלי אחר-המחייב רשיון נהיגה.

5

בדבר חלופת מעצר, לצערי, לא הצליח המשיב להציג חלופה ראויה ועל כן לא נותר לי אלא לקבוע כי הוא יישאר במעצר עד תום ההליכים. אסייג כאן, כי במקרה ותוצג בפניי חלופת מעצר ראויה -אשקול שוב את מעצרו של המשיב עד תום ההליכים.

ניתנה היום, י"ג אלול תשע"ז, 04 ספטמבר 2017, בנוכחות הצדדים.