1

בפניי בקשה לעיון חוזר בתנאי השיחרור כפי שנקבעו בהחלטתי מיום 10.1.17 לפיה שוחרר המבקש לתנאי מעצר בית מלא בביתו בפיקוח הוריו ורעייתו ובתנאים מצטברים נוספים האמורים בהחלטתי דלעיל.

בקשתו של המבקש כעת היא לשני סעדים: באחד, המבקש עותר לבטל את תנאי מעצר הבית המלא ובשני הוא מבקש כי בית המשפט יורה על ביטול הפסילה מקבל או מהחזיק רישיון נהיגה אשר הוטלה על המבקש במסגרת ההחלטה על שיחרורו לתנאי מעצר בית מלא כך שעם ביטול תנאי מעצר הבית הוא מבקש שיתאפשר לו לצאת לעבודתו כנהג משאית.

2

המבקש טען כי מועד שמיעת הראיות במסגרת התיק העיקרי נדחה ומתעכב מבלי שיש לו, לדבריו, כל חלק בכך. בנוסף טען לחלוף זמן ניכר ממועד מתן ההחלטה דלעיל וכן לשינוי נסיבות מאחר ולאחרונה נולד לו ילד והעובדה כי הוא נתון בתנאי מעצר בית מלא תקופה ארוכה לא מאפשרת לו להתפרנס ולפרנס את בני משפחתו. בנסיבות אלה הוא מבקש כי בית המשפט יאפשר לו לצאת ממעצר הבית בו הוא נתון ויבטל את הפסילה עד תום ההליכים בה הוא נתון כך שיוכל לחזור ולעבוד כנהג משאית.

ב"כ המשיבה התנגד לבקש וטען כי אין מקום להיעתר לבקשה על שני ראשיה כיוון שלא התמלאו התנאים האמורים בסעיף 52 לחסד"פ וכן כי נשקפת מסוכנות מהמשך נהיגתו של המבקש.

לאחר ששמעתי את טענות הצדדים החלטתי לדחות את הבקשה על שני ראשיה.

בהתאם לסעיף 52 לחסד"פ (סמכויות אכיפה- מעצרים) ניתן לפנות בבקשה לעיון חוזר בהחלטה הנוגעת למעצר או שיחרור אם נתגלו עובדות חדשות, נשתנו נסיבות או עבר זמן ניכר מעת מתן ההחלטה.

בכל הנוגע לחלוף הזמן, הרי שמעיון בתיק העיקרי עולה כי נקבעו שני מועדים לשמיעת ראיות; האחד ליום 20.6.17 והשני ליום 10.7.17. עיון נוסף בתיק מעלה כי לדיון אשר היה קבוע ליום 20.6.17 לא התייצבו הנאשם ובא כוחו בבית המשפט וזאת בשל מחלתו של הנאשם באותו מועד, מה שאילץ את בית המשפט לבטל את מועד שמיעת הראיות אשר היה קבוע לאותו יום.

ביום 10.7.17 נשמעו חלק מראיות התביעה ובית המשפט קבע מועד חלופי למועד אשר בוטל בשל מחלת הנאשם ליום 1.10.17 וכן קבע מועד נוסף סמוך ליום 3.10.17 ושמיעת הראיות בתיק אמורה להסתיים באותה ישיבה כפי שעולה מהחלטת בית המשפט, כך שבעניין זה לא ניתן לטעון כעת כי אף יחלוף זמן ניכר עד לסיום הדיון בעניינו של המבקש.

הוא הדין באשר לשינוי הנסיבות שעה שלא הונחה בפניי ראיה לשינוי כאמור ושעה שלא נתגלו עובדות חדשות שיש בהן כדי לשנות מהאמור בבסיס החלטתי הנ"ל. יצויין כי מצבו הכלכלי של המבקש והצורך לפרנס את ילדיו עמד לנגד עיני בית המשפט שעה שהתקבלה ההחלטה על שיחרורו לתנאי מעצר בית מלא ביחד עם פסילתו מקבל או מהחזיק רישיון נהיגה עד לתום ההליכים המשפטיים בעניינו מה שגרר אוטומטית את חוסר יכולתו להתפרנס בכלל וכנהג בפרט.

עוד יצויין כי במסגרת ערר אשר הוגש ע"י המבקש הוא עתר לאפשר לו לצאת מן הבית לצורך עבודה כעוזר נהג (ללא שהעבודה כוללת רכיב של נהיגה בפועל ע"י המבקש עצמו כפי שמבוקש כעת) ואולם כבוד בית המשפט המחוזי לא נעתר לבקשה אלא הורה לשירות המבחן לערוך תסקיר אשר יבחן את החלופה המוצעת. יצויין כי בדיון אשר התקיים בפניי, כמצוות בית המשפט המחוזי, המבקש חזר בו מהבקשה מאחר והמפקח המוצע חזר בו מהסכמתו לשמש כמפקח על המבקש ובהתאם אף לא הונח בפניי תסקיר שירות המבחן בעניין.

3

מכאן ניתן ללמוד כי גם לשיטת בית המשפט המחוזי, הרי שככל שיש מי שישמש כמפקח על המבקש במהלך יציאתו לעבודה כעוזר נהג, ראוי כי אותו מפקח יבחן טרם מתן ההחלטה ע"י שירות המבחן, "זרועו הארוכה של בית המשפט" כלשונו של בית המשפט המחוזי הנכבד. כעת למעשה "עוקף" המבקש את החלטתו של בית המשפט המחוזי בכך שמבקש הוא לבטל את הפסילה ולאפשר לו לצאת ולנהוג.

בהחלטתי על השיחרור לתנאי מעצר בית מלא סברתי כי ניתן יהיה לאיין את מסוכנותו של המבקש בתנאים המפורטים בהחלטה. גם כבוד בית המשפט המחוזי לא מצא לבטל את התנאים אשר קבעתי והפנה את המבקש לקבלת תסקיר שירות המבחן בעניין בקשתו אך כאמור המבקש בחר שלא להמשיך בהליכים אלה לצורך בחינת אפשרות הפיקוח על יציאתו לעבודה.

נכון עוד לציין כי ההחלטה על פסילתו של המבקש מקבל או מהחזיק רישיון נהיגה נקבעה עד לתום ההליכים חרף העובדה שהמבקש היה פסול ממילא בתיק אחר אך סברתי כי האפשרות לאיין את המסוכנות הנשקפת ממנו לכלל משתמשי הדרך היא בדרך של פסילתו עד לתום ההליכים המשפטיים בעניינו וזאת אף מעבר לששה חודשים.

נתתי דעתי גם לפסיקה אשר צירף בא כוחו המלומד של המבקש אולם איני סבורה כי יש בה כדי להביא להיעתר לבקשותיו.

אציין עוד כי ככל שתהא בידי המבקש הצעה לצאת לעבודה, בפיקוח מפקח, יוכל להגיש בקשה בהתאם ובית המשפט יוכל לבחון אותה במתווה החלטת בית המשפט המחוזי.

לאור כל האמור לעיל החלטתי לדחות את הבקשה על שני ראשיה.

המזכירות תעביר עותק החלטתי זו לצדדים.

ניתנה היום, ז' אלול תשע"ז, 29 אוגוסט 2017, בהעדר הצדדים.