1

בפניי בקשה לעיון חוזר בהחלטה להחזרת תפוס, רכב מסוג פורד מ.ר. 13-437-76 (להלן: הרכב), אשר נתפס על ידי המשיבה במסגרת ההליכים העומדים בבסיסו של תיק זה.

בקצירת האומר ייאמר, כי כנגד המשיב הוגש כתב אישום בו יוחסה לו עבירה של הסעת שישה תושבי האזור אשר שהו בישראל שלא כדין, עבירה לפי סעיף 12א(ג)(1א)(ב) לחוק הכניסה לישראל, התשי"ב- 1952 (להלן: חוק הכניסה לישראל).

הרכב נתפס ביום 7.4.14, עם מעצרו של המבקש, ומצוי ברשות המשיבה.

ביום 8.4.14, הגיעו הצדדים להסדר טיעון במסגרתו הורשע המבקש בעבירה אשר יוחסה לו בכתב האישום והופנה לשירות המבחן לצורך עריכת תסקיר בענייננו. כן הוסכם, כי שאלת חילוטו של הרכב תידון במסגרת הטיעונים לעונש והצדדים ישמיעו טענותיהם לעניין זה באופן חופשי.

במסגרת החלטתי מיום 19.5.14 דחיתי את בקשת המבקש להשבת הרכב וזאת, בין היתר, בשל הודעת המשיבה בדבר כוונתה לעתור לחילוטו וכן, לאור העובדה שחזקת החפות איננה עומדת עוד למבקש.

עם זאת ציינתי, כי במידה ויהיה בידי המבקש להמציא: "הפקדה כספית נכבדת במזומן תוך הבאת ראיות לעניין ערכו של הרכב כיום", יישקל העניין בשנית.

2

פחות מעשרה ימים לאחר מתן החלטתי דלעיל, הגיש המבקש בקשה לעיון חוזר במסגרתה עתר להשבת הרכב לרשותו תוך שהוא מציע להפקיד סך של 10,000 ₪ בתמורה להשבתו לרשותו וזאת, כאשר מחיר הרכב לפי מחירון לוי יצחק עמד על סך של 210,000 ₪.

משקבעתי שאין בסכום אשר הוצע על ידי המבקש כדי לעמוד באמור בהחלטתי מיום 19.5.14, דחיתי את בקשתו זו של המבקש במסגרת החלטתי מיום 11.6.14.

המבקש לא השלים עם החלטתי זו, והגיש ערר לבית המשפט המחוזי בנצרת (עמ"ת 26716-06-14).

במסגרת החלטתה מיום 23.6.14, ככל שהינה נוגעת לסוגיית השבת הרכב, דחתה כבוד השופטת א' הלמן את הערר תוך שהיא מותירה על כנה את הקביעה לפיה לאור ערכו הגבוה של הרכב לא ניתן להסתפק בערבון נמוך.

ביום 13.10.14 הוגשה מטעם המבקש בקשה נוספת לעיון חוזר בהחלטה במסגרתה העלה המבקש נימוקים שונים אשר בגינם, כך לשיטתו, יש מקום להשיב את הרכב לרשותו.

דיון בבקשה התקיים ביום 30.10.14.

במהלך הדיון, טען ב"כ המבקש כי בהתאם למחירון לוי יצחק מחירו של הרכב עומד כיום על סך של 190,000 ₪ (לתמיכה בטענה זו הוגש העתק מדף המחירון).

לפיכך, הציע ב"כ המבקש כי הרכב ישוחרר בתנאים הבאים: הפקדת סך של 20,000 ₪, מתן צו למניעת כל דיספוזיציה ברכב, הפקדת ערבות עצמית וערבות צד ג' בכל סכום שייקבע.

ב"כ המשיבה הביע את התנגדותו לבקשה.

לטענתו, הסכום אותו הסכים המבקש להפקיד כחלק מתנאי השחרור של הרכב הינו נמוך. עוד טען ב"כ המשיבה, כי לנוכח שוויו הגבוה של הרכב אזי, סכום מידתי צריך שיהיה כשוויו של הרכב או קרוב לכך.

לאחר ששקלתי את טענות הצדדים, הגעתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה לדחייה.

סבורני, כי אין אף בהצעתו הנוכחית של המבקש כדי למלא אחר האמור בהחלטתי מיום 19.5.14.

3

הסכום המוצע הינו בשיעור של כעשרה אחוזים לערך משוויו של הרכב וברי, כי סכום זה אינו בבחינת "הפקדה כספית נכבדת" כאמור.

אין לי אלא להפנות לעניין זה להחלטתו של בית המשפט המחוזי הנזכר לעיל ולמובאות שם לעניין זה.

העובדה כי ההליכים התיק זה התארכו מעבר למועד אותו צפה המבקש, אין בה כשלעצמה כדי להביא לשינוי כלשהו בדרישת קיומו של מתאם בין סכום ההפקדה לבין שוויו של הרכב, זאת אומר אף בזיקה לעובדה כי המבקש הורשע בדין זה מכבר.

סוף דבר:

לאור כל האמור לעיל, הנני דוחה כאמור את הבקשה.

ניתנה היום, כ"ג חשוון תשע"ה, 16 נובמבר 2014, בהעדר הצדדים.