1

משדיון בעניין הנוגע למעצרו של אדם אמור להתנהל במעמד העצור [חוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה - מעצרים, התשנ"ו-1996 (להלן: "חוק המעצרים"), סעיף 16(2); בש"פ 4586/06 חלידו נ' מדינת ישראל (22.8.2006), פסקה 7];

ומשההידרשות לתסקיר, כאשר בית המשפט מורה על הגשתו, כבענייננו, היא חלק מן הדיון בבקשה למעצר עד תום ההליכים [חוק המעצרים, סעיף 21א];

ומשהדרך הראויה לדון ולהחליט בבקשה למעצר עד תום ההליכים היא כמקשה אחת, ולא בדיון דו-שלבי [בש"פ 478/12 פריח אל עאסם נ' מדינת ישראל (23.1.2012), פסקה 10];

ובשים לב להשפעה השלובה של התשתית הראייתית לכאורה לאשמת הנאשם, ושל מסוכנותו לכאורה לאור אותה תשתית ולאור מקורות מידע נוספים, לרבות התסקיר, על קיומה של עילת מעצר בעניינו ועל שאלת ההסתפקות בשחרור בתנאים;

ובשל הצורך לחסוך בשינוע עצורים לבית-המשפט, הכרוך בסיכון לציבור, בעלויות לוגיסטיות ניכרות ובאי-נוחות רבה לעצורים -

ההחלטה המפורטת בשאלת קיומן של ראיות לכאורה תינתן במסגרת הדיון המשלים בבקשה, אשר נקבע ליום 9.7.14 שעה 9:00, בעקבות קבלת התסקיר ודיון אודותיו ואודות חלופות שיוצעו, אם יוצעו.

נוכח חלוף הזמן בין תחילת הדיון בבקשה לבין מיצויו המיועד אציין כי סמוך לאחר הדיון הקודם קיבלתי לעיוני את תיק החקירה, עיינתי בו ונחה דעתי כי קיימות בעניינו של המשיב ראיות לכאורה ומסוכנות לכאורה המצדיקות את המשך מעצרו עד החלטה אחרת, שתינתן לאחר העיון והדיון בתסקיר ובחלופות כאמור.

ניתנה היום, ה' תמוז תשע"ד, 03 יולי 2014, בהעדר הצדדים.