1

נוכחים:

ב"כ המבקשת מר עידו פירקיס- מתמחה

המשיב הובא באמצעות ליווי/שב"ס

ב"כ המשיב איתי בן נון

[פרוטוקול הושמט]

החלטה

כנגד המשיב הוגש כתב אישום המייחס לו עבירה של נסיון בלתי צליח לקשור קשר לביצוע רצח.

בד בבד עם הגשת כתב אישום הוגשה כנגד המשיב בקשה למעצר עד תום ההליכים המתבססת על עילת המסוכנות העולה מן המעשים המיוחסים למשיב בכתב האישום.

ב"כ המשיב העלה מס' טענות לענין הראיות. הראשונה שבהן היא כי לא נעברה כלל עבירה מאחר והפסיקה קובעת כי כאשר הקושר השני התקשר למראית עין בלבד, והיה מחוסר כוונה פלילית, הרי שלא מבוצעת עבירה של קשירת קשר.

כמו כן טען כי מדובר במשיב שהתחרט ועל כן למעשה התאיינה העבירה. ובכל הנוגע לשיחותיו עם השוטר, המדובר היה למעשה בסוכן מדיח שהוא שדחק במשיב להמשך המו"מ ביניהם ולא המשיב הוא שהיה מעונין בהזמנת הרצח.

לענין העובדה המצויינת בכתב האישום כי המשיב הציג לפני האדם האחר את מקום מגוריה של האישה, הרי שניתן ללמוד מהודעת אותו אחר כי הם עברו במקרה ליד בית זה והמשיב הצביע בפניו על בית זה כבית בו מתגוררת האישה.

לנוכח כל אלו, עותר ב"כ המשיב לשחרורו של המשיב בערבויות כספיות בלבד, מאחר ולא קמה עבירה ובוודאי שלא קמה עילה.

2

ב"כ המבקשת פירט בפני בית המשפט את הראיות הקיימות בתיק, ואת הנסיונות החוזרים ונשנים של המשיב למצוא דרך בה יוכל ליישם את מבוקשו, דהיינו את רצח אותה אישה, נסיונות אלו נעשו גם כלפי אותו אחר בתיק זה וגם כלפי השוטר.

בכל הנוגע לטענה כי לצדדים השניים לא הייתה כוונה בביצוע עבירה, עונה ב"כ המבקשת כי זו הסיבה שהמשיב לא הואשם בשידול לרצח או בקשירת קשר או בנסיון בלתי צליח. כך אמורים הדברים גם לגבי העובדה שהנאשם בסופו של דבר החליט שלא לבצע זאת, כאשר לטענת ב"כ המבקשת המסרון בו הוא מודיע על כך אינו מצביע על חרטה, אלא על כך שהחליט שלא לעשות זאת לעת עתה בשל הסיכון הכרוך בכך.

לאחר ששמעתי טיעוני הצדדים ואף עיינתי בתיק החקירה, הרי שעולה מחומר חקירה זה כי אכן מדובר במשיב שניסה פעם אחר פעם וביצע פעולות מעשיות על מנת לנסות ולבצע את אותו רצח. אין המדובר בהצעה חד פעמית. מדובר במס' פניות לאותו קוצאי ואף מו"מ לענין הסכום הנדרש לצורך ביצוע פעולה זו. ההצבעה על בית המתלוננת גם כן מעיד על כך ובכל הנוגע לשיחותיו עם השוטר, הרי גם הם עולי רצון לביצוע המעשה, אולם גם אם בלעדי שיחות אלו, קיים בסיס לעובדות המקימות את העבירה המיוחסת למשיב.

בכל הנוגע לטענה כי לא התקיימה כאן כלל העבירה, הרי שצודק ב"כ המשיב שהעבירה של קשירת קשר לא התקיימה כאן.

ב"כ המשיב הפנה לספרו של קדמי בעמ' 341, אולם עמ' לאחר מכן מתייחס קדמי לנסיון בלתי צליח ומפנה לפסק דין ע"פ 642/79 שקובע שקשר שתכליתו אינה ניתנת למימוש, דינו יהיה כדין מעשה של נסיון בלתי צליח. כך שגם אם אותו אחר לא התכוון לבצע את המעשה, הרי שנסיון בלתי צליח, קיים אף קיים כאן.

אותם הדברים אמורים לגבי חרטתו לכאורה של המשיב. גם אם ניקח לטובתו כי הוא אכן התחרט, אין זה מאיין את כל נסיונותיו המפורטים לעיל ומהווים בסיס לעבירה מסוג "נסיון בלתי צליח".

לנוכח האמור לעיל אני קובע כי בתיק זה קיימות ראיה לכאורה בכל הנוגע לעבירה המיוחסת למשיב.

באשר למסוכנות, הרי שהנסיונות המתוארים לעיל שכאמור אינם חד פעמיים, מצביעים על מסוכנות מצידו של המשיב. אולם כמובן שיש לקחת בחשובן כי בסופו של דבר מדובר בעבירה מסוג של נסיון בלתי צליח ובכך למשיב הרשעה אחת קודמת בלבד בעברו, ולנוכח האמור לעיל אני סבור כי על מנת לבחון חלופות מעצר אפשרויות יש צורך בחוות דעת של שירות המבחן בענין מסוכנותו של המשיב, על רקע כל המתואר בכתב האישום.

3

אני קובע דיון נוסף בענין זה ליום 15/04/15 בשעה 10:00.

המשיב יובא לדיון באמצעות שב"ס.

המזכירות תשלח עותק ההחלטה לשירות המבחן אשר יערוך תסקיר מעצר עד למועד הדיון.

ב"כ המשיב יוודא קבלת העתק החלטתי זו בשירות המבחן.

אני מאשר למשיב 5 שיחות טלפון על חשבון המדינה.

ניתנה והודעה היום ד' ניסן תשע"ה, 24/03/2015 במעמד הנוכחים.