1

1.         לפניי בקשה להורות על שחרורם של המשיבים עד לתום ההליכים, זאת על פי אותם התנאים המגבילים שנקבעו בהחלטת בית משפט השלום בירושלים בתיק מ"י 17411-12-17 ובהם מעצר בית מלא לכל המשיבים בפיקוח ערבים.

2

2.         בעניינם של המשיבים הוגש ביום 19.12.17 כתב אישום בבית משפט זה, ובו מיוחסות להם עבירות של חבלה חמורה בנסיבות מחמירות לפי סעיף 333 בנסיבות סעיף 335(א)(2) לחוק העונשין תשל"ז-1977 (להלן: "החוק"), עבירת איומים לפי סעיף 192 לחוק, וכן בעניינו של המשיב 1 עבירת החזקת סכין שלא כדין לפי סעיף 186(א) לחוק.

3.         בכתב האישום טוענת המבקשת כי המשיבים עברו את העבירות האמורות בקופת חולים שבביתר עילית ביום 9.12.17, באירוע שראשיתו טיפול רפואי שניתן למשיב 3 לאחר שנחתך בידו.

            לארבעת המשיבים מיוחסת התנהגות אלימה כלפי הרופא שנכח בקופת החולים במשמרת שבת וכן אח שהיה במקום (להלן: "המתלוננים").

נטען כי המשיבים צעקו על השניים, קיללו אותם ובין היתר התייחסו למוצאם הערבי, הרימו כיסאות כדי לתקוף אותם ועוד.

למשיב 1 מיוחס בין היתר, כי במהלך האירוע, הוא נטל מאחד החדרים במקום סכין והתקרב אל חדר בו הסתגר הרופא בשל התנהגות המשיבים ונעל את עצמו בתוכו. נטען, כי המשיב 1 הלם בחוזקה על הדלת והשמיע איומים לעבר הרופא, כשבידו הסכין האמורה. עוד נטען, כי כתוצאה מן האירועים נשברה ידו של הרופא והוא נזקק לניתוח.

4.         ב"כ המשיבים, טוען כי ראשיתו של האירוע בסירובו של הרופא לטפל במשיב 3 שהגיע למקום כדי לטפל בחתך בכף ידו, והפנייתו לקופת חולים אחרת, הסמוכה למקום, דבר שעורר את כעסו של המשיב 3. לטענתו, הרופא הוא שנקט ראשון באלימות משמעותית כשהיכה באגרופיו את המשיב 1 בפניו ומאוחר יותר האח עובד המרפאה, הוסיף והסלים את האירוע בכך שהניף כיסא לעבר המשיבים. לטענתו, לכל היותר, ניתן לייחס למשיבים עבירה של התנהגות בלתי הולמת במקום ציבורי, ויתכן שלחלקם גם עבירה של השתתפות בתגרה בה השתתפו המתלוננים מצד אחד, מול ארבעת המשיבים מהצד השני.

לטענתו, אין יסוד לקבוע כי התנהגותם של כל המשיבים הייתה בצוותא חדא, זאת נוכח היות האירוע ספונטני. לטענתו, אין ראיה לכך כי השבר בידו של הרופא נגרם כתוצאה ממעשי המשיבים, וכי יש אחיזה בראיות לכך שהשבר הוא תוצאה של אגרוף שנתן הרופא לאחד מהמשיבים כאמור לעיל.

3

            אשר לחלופת המעצר - הדגיש ב"כ המשיבים את חומרתו של תנאי שחרור הכולל מעצר בית מלא, וטען כי אינו מידתי בנסיבות העניין. הוא ציין כי המשיב 2 אב לתשעה ילדים, העובד לפרנסתו בשמירה וכי מעצר הבית תפגע בפרנסת המשפחה. בעניינו של המשיב 4 - הוא עמד על עברו הנקי וחלקו המינורי באירוע.

5.         ב"כ המבקשת, הציג שני סרטונים שצילם הרופא בטלפון הנייד שלו וכן שני סרטונים של מצלמות אבטחה (ב"כ המשיבים הציג גרסה של אחד הסרטונים בהילוך איטי) וטען, כי האירוע כולו התפתח ביוזמת המשיבים כשכל אחד מהם תורם את חלקו להסלמת האירוע, כי הרופא והאח התגוננו מפני המשיבים וכי מופרך להטיל עליהם אשמה או תרומה להתפתחות האירוע. לטענתו, השבר בכף ידו של הרופא נגרם מפגיעת כיסא בה. כך על פי דבריו הרופא שאינם נסתרים בכל ראיה אחרת.

לעניין תנאי השחרור, הוא טען כי התנאים שנקבעו בבית משפט השלום בעת החקירה, שעליהם עררה המבקשת ועררה נדחה, הם מידתיים בנסיבות העניין. עם זאת, ביקש להחליף את המפקחים שנקבעו בבית משפט השלום.

6.         לאחר ששמעתי את ב"כ הצדדים ועיינתי בחומר הראיות, אני קובע כי חומר החקירה מבסס ראיות לכאורה להוכחת המיוחס למשיבים. הסרטונים שבהם צפיתי כאמור לעיל, והודעותיהם של הרופא ושל האח, מבססים את האמור בכתב האישום ומפריכים את טענותיהם של המשיבים. אין חולק כי הרופא פגע באמצעות ידו בפניו של אחד המשיבים, אך לכאורה הוא עשה כן לצורך התגוננות מפניהם. האירוע כולו החל ונמשך ביוזמתם של המשיבים, כשהמתלוננים מנסים להפסיק את העימות ולכל הפחות להקטין את הפגיעה בהם. מדובר באירוע אחד שבו ארבעת המשיבים תרמו לכל שהתרחש בו, ועל כן אין להבחין בשלב זה בין חלקו של האחד לחלקם של האחרים.

7.         בטרם אכריע בשאלת חלופת המעצר, הנני מורה לשירות המבחן להגיש תסקיר מעצר שבו יחווה דעה בעניין תנאי השחרור של המשיבים.

ניתנה היום, ט' בטבת תשע"ח, 27 בדצמבר 2017, במעמד ב"כ המבקשת, ב"כ המשיבים והמשיבים.