1

כנגד המבקשת הוגשו ביום 1.12.13 כתב אישום ובקשה למעצר עד תום ההליכים המשפטיים בגין עבירות של נהיגה בזמן פסילה, נהיגה בקלות ראש ונהיגה ללא ביטוח.

כבר בדיון הראשון (1.12.13) הסכימו הצדדים כי המבקשת תשוחרר למעצר בית מלא בפיקוח אמה.

בית המשפט כיבד הסכמת הצדדים ואף התיר למבקשת לצאת את מעצר הבית לצרכי התאווררות משך שעתיים בכל יום.

כבר ביום 11.12.13 פנתה המבקשת לבית המשפט בבקשה להוספת שני מפקחים נוספים ובית המשפט נעתר לבקשה.

ביום 19.12.13 ביקשה המבקשת לצאת את מעצר הבית למשך סוף השבוע על מנת לחגוג את יום הולדתה וביום 13.1.14 הגישה בקשה זהה, על מנת לחגוג את יום ההולדת של אחד ממפקחיה.

בהסכמת המשיבה, בית המשפט נעתר לשתי הבקשות.

עתה מבקשת המבקשת להתיר לה לצאת את מעצר הבית מדי מוצאי שבת, לצרכי בילוי.

לאחר שקראתי הבקשה מצאתי כי דינה דחיה, אף מבלי צורך בתגובת המשיבה.

2

ראשית, לא נתקיימו התנאים הקבועים בחוק המעצרים כדי לבקש עיון חוזר בהחלטה מיום 1.12.13, אשר ניתנה כאמור, בהסתמך על הסכמת הצדדים.

שנית, דומה כי המבקשת לא הפנימה משמעות מעשיה ומשמעות הדיבור "עד תום ההליכים המשפטיים" והיא למעשה מבקשת לרוקן אותם מתוכן.

אשר על כן, הריני דוחה הבקשה.

המזכירות תעביר העתק ההחלטה לצדדים.

ניתנה היום, כ"ז שבט תשע"ד, 28 ינואר 2014, בהעדר הצדדים.