1

1.      בקשה לעיון חוזר. כנגד המבקשים הוגש כתב אישום המייחס להם עבירות של חבלה חמורה בנסיבות מחמירות; בד בבד עם הגשת כתב האישום הוגשה בקשה למעצר המשיבים עד תום ההליכים כנגדם

2.      ביום 1/5/19 ניתנה החלטה בנושא התשתית הראייתית ביחס למבקשים; ביום 8/5/19 ניתנה החלטה המורה על העדפת מעצרו של המבקש 2 באיזוק חלף מעצר ממשי; ביום 22/5/19 הוריתי על מעצר המבקש 1 עד תום ההליכים כנגדו.

2

3.      בערר שהוגש בנושא המעצר, המתייחס למבקש 1 נקבע כי בעיקרון הערר נדחה, אך תסקיר שירות מבחן עם המלצה חיובית יהווה שינוי נסיבות המצדיק עיון מחדש.

4.      ביום 30/6/19 התקבל תסקיר שירות המבחן, וזה בא בהמלצה שלילית; התסקיר ציין כי רמת מסוכנות המבקש 1 גבוהה ועצמת הקונפליקט גבוהה; לאור זאת נדחתה בקשת המבקש 1 לעיון חוזר.

5.      ביום 23/9/19 הוגשה בקשת המבקשים לעיון חוזר בה ביקש המבקש 1 להמיר מעצרו הממשי למעצר באיזוק, ואילו המבקש 2 ביקש להסיר האיזוק.

6.      ב"כ המבקשים טען כי לטעמי הבקשה 2 ראשים- האחד כי חל כרסום בראיות, כמשמעו בסעיף 52 לחוק המעצרים, והאחר כי חלף זמן ממושך, המצדיק עיון מחדש והפחתת הפגיעה בחירות המבקשים.

7.      ב"כ המשיבה התנגדה לבקשה; ראשית, ציינה ב"כ המשיבה כי לא חל כל כרסום; שנית, ציינה ב"כ המשיבה כי נוכח קרבת מועד גמר השמיעה בהליך, בעוד פחות מחודשיים, אין מקום להתערבות בשלב זה. בדיון אכן הוסכם כי אין מדובר בכרסום במובן של "התהפכה קערה על פיה". הצדדים הסכימו כי ההחלטה תנתן בהיעדר.

8.      לאחר שבחנתי טענות הצדדים, הגעתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה להידחות בשלב זה.

9.      אשר למבקש 1- עניינו נדון לפני כארבעה חודשים; שירות המבחן בחן מצבו, והמסוכנות הנשקפת ממנו; מסוכנות זו הוערכה כגבוהה; זאת ועוד- מאפייני אישיות המשיב הוגדרו כדלקמן- "לנאיל חוסר יכולת ריסון עצמי, והוא נוטה לפתור קונפליקטים בדרך אלימה, אימפולסיבית ותוקפנית".

10. זאת ועוד- כחודש לאחר המועד הקבוע לגמר שמיעת ההליך, יגיע פרק זמן המעצר לתשעה חודשים; כידוע, ההלכה בנושא תקופת זמן זו קובעת, "סעיף 52 לחוק מונה גם את העילה של חלוף הזמן ("עבר זמן ניכר מעת מתן ההחלטה") כעילה לעיון חוזר, אלא שברגיל - כפי שקבעה כאמור השופטת ברק-ארז, שאלת חלוף הזמן צריכה להבחן בעיקר במסגרת הליכי הארכת המעצר לפי סעיף 62 לחוק ולא במסגרת הליך לעיון חוזר לפי סעיף 52 לחוק". בש"פ 4309/15 פואד אבו מאנה נ' מדינת ישראל (6.7.2015).

3

11.  לא זו אף זו- עיון בתיק העיקרי יעלה כי הוא מתקדם בקצב נאות; בתיק קבוע מועד לסיום פרשת ההגנה; לא ניתן להתעלם גם מהעובדה כי ביום 8/9/19 ביקשו ב"כ הנאשמים לא להתחיל בפרשת ההגנה, דבר שהביא, בין היתר, לעיכוב בשמיעת התיק

12.  זאת ועוד- חלק מהשיקולים העומדים לדיון במסגרת סעיף 52, הנו חלוף הזמן בו מוגבלת חירות של מי שחזקת החפות עומדת לו; אלא שמהלך עדותו של המבקש 1, אישר המבקש 1 חלקו המהותי באירוע, כך שמאזן השיקולים נוטה לעבר חשש מסוכנות המבקש 1.

13.  אשר למבקש 2- מדובר במי המצוי במעצר באיזוק ולא במעצר ממשי; המעצר באיזוק נמשך כחצי שנה. למבקש 2 חלונות התאווררות.

14.  הפסיקה קבעה לא אחת כי מונח חלוף הזמן הנו מונח גמיש, המושפע מתנאי הגבלת החירות, חומרת האישום והתנהגות הנאשם, הימשכות ההליך וקצב ניהולו, ועוד.

15.  במקרה בפנינו עסקינן במי המצוי כאמור במעצר באיזוק חלף מעצר ממשי; מי שלרשותו חלונות; בנסיבות אלו, לא שוכנעתי כי חלף זמן ממושך המצדיק הקלה בתנאי המעצר

16.  זאת ועוד- כאמור, ההליך העיקרי מתקדם בקצב מהיר יחסית, ופרשת ההגנה תסתיים בעוד כחודש וחצי; בהתאם להכרעה ולקצב קביעת מועדי ההמשך, ניתן ממילא יהיה לשוב ולהידרש להמשך הדיון בתנאי המעצר.

17.  לא ניתן להתעלם גם מהמתיחות השוררת בין משפחות המבקשים ובין משפחת המתלוננים, מתיחות אשר באה לכדי ביטוי בהודעת המאשימה מיום 29/10/19 . גם מתיחות זו, מטה הכף לעבר הותרת התנאים כמות שהם לעת זו (ראה לעניין זה בש"פ 3881/19 מ"י נ' ג'בארין). גם תחושות מתלוננים הנן פרמטר בבחינת מיקום והרמטיות חלופה ( ראה בש"פ 4254/19).

18.  לאחר הדיון הקבוע לגמר פרשת ההגנה, יוכלו המבקשים לשוב ולעתור, ויוזמן תסקיר מעצר בעניינם. לעת זו הבקשה נדחית.

ניתנה היום, ב' חשוון תש"פ, 31 אוקטובר 2019, בהעדר הצדדים.