1

לפני בקשת המשיב לפסיקת פיצוי עקב אי שיחרורו מן המעצר במועד .

ביום 24/7/14 ניתנה החלטה בדבר שיחרורו של המשיב , תושב השטחים , בתנאים .

בדיון שהתקיים ביום 27/7/14 ניתנה הוראת ביהמ"ש לשיחרורו המיידי של המשיב מן המעצר , לאחר שהוא עמד בתנאי שיחרורו כבר ביום 25/7/14 והוצאה בעניינו באותו היום פק' שיחרור, שלא בוצעה ועקב כך הוא לא שוחרר .

ב"כ המשיב עתר באותו דיון לפסיקת פיצוי עקב אי שיחרור המשיב במועד (25/7/14) .

ביהמ"ש בהחלטתו מיום 27/7/14, אף הורה לשב"ס להסביר עד יום 29/7/14 , מדוע המשיב לא שוחרר במועד .

ביום 21/8/14 הגיש ב"כ המשיב בקשה דחופה לפסיקת הפיצוי כאמור .

בענין זה ניתנו מס' החלטות ע"י ביהמ"ש במסגרתן נתבקשה תגובת המדינה - שלא הומצאה עד מועד מתן החלטה זאת ( ר' למשל ההחלטות מיום 29/8/14 ,2/9/14 ו-15/9/14 ) .

2

בהחלטה נוספת מיום 18/9/14 הוארך המועד למתן התגובה עד יום 23/9/14, תוך שהודגש כי העדר תגובה יוביל למתן החלטה מתאימה .

בנסיבות הענין , בהעדר תגובה באשר לסיבת אי שיחרורו של המשיב במועד ושיחרורו באיחור של יומיים בלא הסבר מניח את הדעת , ולאור אי מתן תמוה של תגובה מטעם שב"ס /המדינה , מצאתי להורות על פיצויו של המשיב בסך של 1000 ₪ .

אשר על כן תפצה המדינה את המשיב בסכום הנ"ל בתוך 30 ימים .

ב"כ המשיב ימציא הוראה מתאימה בכתב בהקדם , באשר לאופן בו יועבר הפיצוי למשיב .

ניתנה היום, ח' תשרי תשע"ה, 02 אוקטובר 2014, בהעדר הצדדים.