1

שתי בקשות לפניי: האחת, בקשת הסניגור לעיון חוזר בתנאי שחרורו ממעצר של המשיב, עליהם החלטתי ביום 29.12.2016; השניה, בקשת שירות המבחן לדחות בשבועיים מיום 31.1.2017 את מועד הגשת התסקיר.

אשר לבקשה הראשונה - מדובר בבקשה לעיון חוזר בהחלטתי מיום 29.12.2012 לשחרר את המשיב בתנאי מעצר בית. עוד באותו דיון קבעתי, בהקשר לבקשת הסניגור לאפשר למרשו לצאת לעבוד תחת שיישאר בתנאי מעצר הבית:

" אני סבור כי המבקשת נהגה מידת הרחמים עם המשיב עד כה [בהסכימה להותרת תנאי השחרור על כנם]. אינני יכול להורות על ביטול התנאים ללא תסקיר. אני מודע לטענות הסנגור ביחס לנזק הצפוי, ואולם עליי להבטיח את שלומה של המתלוננת כחלק ממכלול השיקולים העומדים לפניי".

2

והנה, לא חלף זמן רב, ומוגשת אותה בקשה, הפעם בכתב, בין היתר בהסתמך על מכתב מהמעסיק הפוטנציאלי המוכן לקבל את המשיב לעבודה בה עבד עובר למעצרו, וכן בהקשר למכתבה של המתלוננת שהוגש לי, המבקשת לאפשר לבעלה לחזור לעבודה, מחמת מצב כלכלי דחוק ממילא.

דין בקשה זו להידחות על הסף. בבש"פ 7146/15 נפטלוביץ' נ' מ"י (מיום 5.11.2015) נקבע, כי יש מקום לדחות בקשות לעיון חוזר מבלי לקיים בהן דיון, אם אינן עומדות בתנאי סעיף 57 לחוק המעצרים, כאשר " באופן מובהק אין ולו ניצוץ ראשוני של התאמה לתנאים לקיומו של עיון חוזר, כדוגמת בקשות חוזרות ונשנות המוגשות במעין 'שיטת מצליח'...". בענייננו לא חלף זמן רב, לא השתנו הנסיבות ולא נתגלו עובדות חדשות שיש בהן להצדיק את הגשת הבקשה במועד שבו הוגשה. לכן הבקשה נדחית.

אשר לבקשת שירות המבחן - לנוכח העומס המוטל עליו, דוחה את המשך הדיון בתיק מיום 31.1.2017 ליום 15.2.2017 בשעה 10:00.

ב"כ המשיב יוודא התייצבותו.

המזכירות תשלח החלטתי לב"כ הצדדים ולשירות המבחן.

ניתנה היום, י"ז טבת תשע"ז, 15 ינואר 2017, בהעדר הצדדים.