1

1.         זוהי עתירה לגילוי ראיה חסויה לפי סעיף 45 לפקודת הראיות, במסגרתה עותר המבקש להסיר את החיסיון על זהות האדם אשר מסר למשטרה את המידע נשוא ידיעה 13-0458-340 (להלן: "הידיעה"), לרבות יום ושעת המסירה.

2.         כנגד המבקש הוגש כתב אישום המייחס לו לכאורה, ביחד עם אחרים, תקיפתו של יוסף אבו עאבד (להלן: "המתלונן").

3.         נטען, כי זהות מוסר הידיעה נחוצה להגנה, שכן על פי הפרפרזה שנמסרה להגנה, נשמע המתלונן אומר דברים אשר לא תואמים את גרסתו במשטרה. דהיינו- בדו"ח הידיעה הזכיר חמישה שמות של אנשים אשר תקפו אותו, בעוד בחקירתו הראשונה במשטרה, מסר רק את שמו של המבקש כמי שתקף אותו, ואילו בהמשך חקירותיו הוסיף המתלונן עוד שתי שמות של אנשים אשר הוא חושב "באחוזים גבוהים", כי גם הם תקפו אותו. עוד נטען, כי בשום מקום לאורך התפתחות גרסאותיו של המתלונן, הוא לא הזכיר שמות של אנשים אשר הוזכרו בפרפרזה שהועברה לרשות ההגנה.

עוד הדגיש ב"כ המבקש, כי עדות המתלונן הינה עדות יחידה בתיק, ואין כל ראיה נוספת אשר תומכת בגרסתו. על כן, מהימנות המתלונן הינה כה מכריעה במשפט.

4.         באת-כוח המשיבה מנגד, עתרה לדחות את העתירה, שכן לגישתה אין בחשיפת זהות מוסר הידיעה כדי לסייע להגנתו של המבקש. עוד נטען, כי מלוא תוכן הידיעה נמסר להגנה, למעט זהות המוסר ומועד מסירתו. עוד נטען, כי המתלונן נחקר נגדית על ידי ב"כ המבקש והשיב לשאלות והטענות שהעלה ב"כ המבקש במסגרת העתירה.

2

            בדיון שהתקיים במעמד ב"כ המשיבה ונציג המודיעין הרלוונטי בלבד בלשכתי, הונחו לעיוני האסמכתאות הרלוונטיות, לצד הסברים וטעמים, מדוע יש להותיר את החיסיון על כנו.

5.         על רקע המבחנים שהותוו בפסיקה, לאחר ששמעתי את טיעוני ב"כ הצדדים הן במעמד הצדדים והן בדיון שהתקיים במעמד המשיבה ונציג המודיעין הרלוונטי, וכן עיינתי באסמכתאות הרלוונטיות, וכן ביקשתי הסברים על רקע טענות המבקש, הגעתי לכלל מסקנה, כי דין העתירה להידחות, שכן לא שוכנעתי שיש בחשיפת זהות מוסר הידיעה או מועד מסירתה, כדי לסייע כהוא זה, להגנת המבקש. יתרה מכך, כדי להפיס את דעתו של המבקש, מוסר הידיעה כלל לא נכח באירוע.

            עותק מההחלטה יישלח לבאי-כוח הצדדים.

ניתנה היום, ד' כסלו תשע"ה, 26 נובמבר 2014, בהעדר הצדדים.